מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֶל הַנָּשִׁים

מאת: אנאקראון , תרגום: שאול טשרניחובסקי (מיוונית עתיקה)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: יוונית עתיקה

הַטֶּבַע חִנֵּן בְּרוּאָיו:

לְשׁוֹר הַפָּר קַרְנַיִם,

לַסּוּסִים פַּרְסָה קָשָׁה

וּזְרִיזוּת לָאַרְנָבֶת;

לַלָּבִיא מַלְתְּעוֹת-אֵימָה,

לַדָּגִים סְנַפִּירֵיהֶם,

לְעוֹף כָּנָף שֶׁגֶר מָהִיר,

וְלַגְּבָרִים חָלַק גְּבוּרָה.

וְלֹא הָיָה כְּלוּם לַנָּשִׁים,

לָהֶן מַה נָּתַן? – יֹפִי.

חֵן תַּחַת מָגֵן וְשִׁרְיָה,

חֵן תַּחַת כִּידוֹן וְרֹמַח, –

וְלֹא יַעֲמֹד בַּרְזֶל עָשׁוֹת

וְלֶהָבָה בִּפְנֵי נָאָה.

אנאקראון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אנאקראון (מחבר)
רקע
אנאקראון

יצירותיו הנקראות ביותר של אנאקראון

לכל יצירות אנאקראון בסוגה שירה

לכל יצירות אנאקראון

עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

משהו על הפיליטונים של הרצל

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

מתוך “על המשמר”, 27.7.1951


מה היה הרצל עד שלא אחזה ההשראה בציצית־ראשי ושמתהו חוזה לעמו?

מושג מה מתקופתו הטרום־ציונית יגוּנב לנו מן הפיליטונים שלו – אלו הרהורים ציוריים, גרעיני עלילות, אשר תחת להתפתח עד לידי מחזות ורומנים, בחרו להם ללבוש צורת שיחה קלה, אניקדוטה המסופרת בקלוב או בית־קפה, או עוקץ־אמת המוגש בעטיפת־בדיחה, טבולה בסוכר.

הרצל בעל־הפיליטונים מתגלה כאדם שנפשו קשורה בנפשות־ילדים ומעורה במסתריהן. חלוף הילדות הוּ בעיניו טרגדיה גדולה: יוזנחו הצעצועים תישכחנה הבובות, ייעלמו הציורים, שבהם הבית גדול מן הנכנס בו, והאצבעות יוצאות מן הזרוע ללא כף־יד, והשער תקוע בראש כמסמרות – אף על פי כן מה סודות־עולם שוכנים באלו הנסיונות התינוקיים למסור את המציאות הצוהלת לעיניים תמימות! טרודל הקטנה, המזילה דמעה כשהיא פוגשת בספר ראשון שלה מלה “קשה”, בת שלוש הברות, על שום מה היא בוכה? לא על עוֹל־הלימוּד, שזה לא־כבר היתה בת־חורין לשחק כשאחיה ואחיותיה הגדולים עמלו על בעיות־חשבון – לא על כך דמעתה, אלא על שום שנדמה לה כי לעולם לא תוכל להשתלט על אומנות־הקריאה ולעולם תהיה תלויה באחיה ואחיותיה הגדולים למקרא־סיפור מספר.

כמה הפיליטוניסטן מחבב את “הדוד” בכל (והוא לאוו־דווקא שאר־בשר, אלא אדם רות, שנדבק למשפחה), זה הדוד שתמיד הוא מביא עמוֹ צחוק ועליצות, ואפתעות נעימות בכיסו, והוא כולו שייך לילדים כאילו אין לו בעולמו עסק אחר אלא לבדח את דעתם, להרכיבם על גבו, לחקות קולות חיות ועופות להנאתם. והלא מאחורי דבקותו של הדוד בילדים מסתתרת פרשת־חיים עגומה – משפחה משלו אין לו, וידידים בני־גילו אין לו. גדלו הילדים – הדוד מסתלק מן העולם, כי מה יעשה דוד בלעדיהם?…

תוהה הרצל בעל־השיחה על עוורון־הגורל. פתקה סתומה ביד אדם, כתובת בלתי ברורה, והוא יכול על פיה לצלצל או בפעמון שבצד־ימין, בראש־המדרגות שבבניין־משרדים, או בפעמון שבצד־שמאל. האחד יוליך אל אנחות והשני אל שמחות. לפני יושבי־קפה הוא מספר כאילו צלצל בשני, והוא באמת צלצל בראשון…

סיפור פיליטוני אחד, חצי מתפלסף חציו מתמרמר, לא בלי התלוצצות שיגרתית על חשבון הנשואין:

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.