מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יעקב ועשו

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יַעֲקֹב וְעֵשָׂו / ח"נ ביאליק


– אֲבַדּוֹן וְתֹפֶת!

מֶה חָשַׁךְ הַלַּיְלָה!

אֲפֵלַת צַלְמָוֶת

כָּל מַרְאֵה עֵינַיִם

תְּכַסֶּה בַחֹשֶךְ;

כָּל אֹרַח אָבַדְתִּי

וְלִנְטוֹת אֵין דֶּרֶךְ

יָמִין וּשְׂמֹאל.


וּבְצַלְמוֹן הַשֶּׁלֶג

עוֹד יַשְׁלֵג צַלְמָוֶת

וְיָמֵשׁ הַחֹשֶךְ…

אֳרָחוֹת חָדֵלוּ,

וּבַעֲרֵמוֹת הַשֶּׁלֶג

תִּכְשַׁלְנָה בִּרְכַּיִם.

הֲקַמְתֶּם לְצַחֵק בִּי

יַלְדֵי הַשְּׁאֹל?..


וּמְסִלּוֹת נָשַׁמּוּ,

גַּם פַּעֲמֵי הַכֶּלֶב

בַּחוּץ לֹא נִכָּרוּ,

רַק שֹׁאָה וָאָמֶשׁ,

כְּמוֹ שָׁבָה הָאָרֶץ

לְתֹהוּ וָבֹהוּ.

אֶצְעַק אֵין שׁוֹמֵעַ

אֵין קֶשֶׁב וָקוֹל…


וְסַעַר כַּקֶּטֶב

יִסְעַר לַהֲפִיצֵנִי.

וּפִתֵּי הַשֶּׁלֶג

כַּחֲרָבוֹת תִּדְקֹרְנָה,

פִּיּוֹת לָהֶן אֶלֶף

הַמְּשׁוּחוֹת בְּרַעַל.

חֵץ שָׁחוּט מִקֶּשֶׁת

כָּל עֶצֶם יַחֲלֹף…


מִמְּזָרִים הַקָּרָה

כָּל בַּדַּי הִקְפִּיאָה

וּבְעֹרְקַי עָמְדוּ

הַדָּמִים מִלֶּכֶת;

תַּחְתֵּימוֹ כַּזֶּפֶת

קַדַּחַת קִרְבָּמוֹ.

הַנְּשִׁימָה כְבֵדָה,

אֵין רוּחַ לִשְׁאֹף…


שָׁוְא קֶשֶׁת וּתְלִי

בְּמָתְנַי חָגַרְתִּי,

לֹא אֶחֱרֹךְ עוֹד צַיִד…

בְּעֶבְרַת הַלַּיִל…

זַרְזִירִי אַיֶּךָּ?

כָּל צִפּוֹר נֶאֱסָפָה,

אַרְנֶבֶת הָחְבָּאָה,

אֵין חַיָּה אֵין עוֹף…


הוֹי, יַלְדֵי הַשַּׁחַת,

מַדּוּעַ הַתֹּפֶת

עֲזַבְתֶּם כְּרֶגַע

לָלֶכֶת בָּאֹפֶל

לְנַעֵר הָאָרֶץ

כִּכְבָרָה לָנוּעַ?

אֵימִים יִתְהוֹלָלוּ

צַלְמֵי בַּלָּהוֹת.


הוֹי בִּרְכַּי כָּשָׁלוּ,

קַרְסֻלַּי מָעָדוּ,

זַרְזִירִי אַיֶּךָּ?..

גַּם אַתָּה כָּמוֹנִי

עָיַפְתָּ, יָגַעְתָּ

וַתֵּלֶא רוּץ אֹרַח…

הֲנִתַּם לִגְוֹעַ?..

אִם אֵין תּוֹצָאוֹת?


אַךְ הִנֵּה שָׁם אֵרֶא

כִּנְקֻדָּה בֹּעֶרֶת…

זַרְזִירִי אַיֶּךָּ?..

הוֹי זַרְזִיר מָתְנַיִם!

אֱזֹר נָא כְּגֶבֶר

מָתְנֶיךָ אַךְ פַּעַם

נָרוּצָה לָגֶשֶׁת

וְנַחַז מָה אוֹת…


ב.

– לְבָדָד, בָּאֹהֶל

בָּחַרְתִּי לָשֶׁבֶת,

בַּשָּׂדֶה הִנֵּנִי,

כָּל רֵעַ לִי אָיִן.

לֹא אֵדַע בֵּית חָבֵר.

כֹּה אַרְבַּע וְעֶשֶׂר

שְׁנוֹת עָמָל מָנִיתִי;

עַד אָן, עַד מָתַי?..


עוֹד אֶזְכֹּר הַלַּיְלָה

בּוֹ קִנִּי עָזַבְתִּי,

אֶת חֲדַר הוֹרָתִי,

הוֹרָתִי אָהַבְתִּי.

"בֶּן יוֹנָה אֶפְרֹחַ

מַהֲרָה לִבְרֹחַ

מִפַּרְסוֹת הַפֶּרֶס

בְּעוֹד אָבִיו חַי…


וּזְכֹר נָא אִמְּךָ

שֶׁשָּׁכְלָה שָׁכֹלָה".

כֹּה דָלְפָה מִבֶּכִי

אָז נֶפֶשׁ הוֹרָתִי

וּבְדִמְעָה עַל לֶחִי

בִּרְכָתָהּ שְׁלָחַתְנִי

וָאָקוּם לִבְרוֹחַ

לִדְרֹשׁ אֲדֹנָי.


בִּגְוִיָּה נִדְכָּאָה,

בְּנֶפֶשׁ דֹּאֶבֶת

וּבְדִמְעוֹת עֵינַיִם

אָב זָקֵן גֹּוֵעַ

מִתְהַפֵּךְ בָּעֶרֶשׂ,

ֶאת חֵיק אֵם אֹהֶבֶת

עָזַבְתִּי לָנֶצַח

כַּעֲזֹב נֶפֶשׁ גֵּו…


מֵחֲמַס אָח פֹּשֵעַ

עַל צַוָּאר נִרְדָּפְתִּי.

רַק מַקֵּל וּבְרָכָה

עִמָּדִי בַדֶּרֶךְ

לַחֶבְרָה אָרָחוּ

עַד בֹּאִי יָגֵעַ

בְּבֹא שֶׁמֶשׁ אֶל בַּיִת

שֶׁשָּׁמַם חָרֵב


אִם דַּעַת יָכֹלְתִּי

כִּי זְרֹעַ מִמַּעַל

בַּלָּט מִשְׂתָּרֶרֶת

הֲלֹם הֱבִיאַתְנִי?..

אַךְ זֹאת עוֹד אֶזְכֹּרָה.

כִּי חֹם וְאוֹר נֹגַהּ

אָז נַפְשִׁי מָלָאָה

וְלָהַב הַלֵּב…


וַתֵּחַם וַתִּגַּהּ

הַנֶּפֶשׁ בַּקֶּרֶב

וָאֶבְכֶּה רַב בֶּכֶה

וּמַה בַּל יָדַעְתִּי…

אַךְ זֹאת עוֹד אֶזְכֹּרָה:

סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה

וְרֹאשׁוֹ בַּשַּׁחַק

בִּשְׁנָתִי בַּלַּיִל

חָלַמְתִּי חֲלוֹם


וַיֵּט מִשָּׁמַיִם

אֲדֹנָי וַיֵּרֶד,

בֵּין רִבְבוֹת קֹדֶשׁ

עַל רֹאשִׁי הוֹפִיעַ…

אִם דַעַת יָכֹלְתִּי

כִּי שַׁעַר פָּתוּחַ

עַל רֹאשִׁי מִמַּעַל

בַּשַּׁחַק לָרוֹם?..


"מִטַּל הַשָּׁמַיִם,

מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ"

כֹּה אָב בֵּרַכְתַּנִי –

וְאֵי בִּרְכָתֶךָ?..

– אַךְ מִי זֶה בַּדֶּלֶת

כֹּה יִדְפֹּק בִּזְרוֹעַ?

בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל

מִי בָּא עַד הֲלֹם?


ג.

…הוֹי פְּתַח דְּלָתֶיךָ,

זַרְזִירִי אַיֶּךָּ? –

לְתוֹעֶה בַּלַּיִל,

לֵיל עֶבְרָה וָזַעַם,

הַנִּצְמָת מִקָּרָה,

הַנִּקְפָּא מִקֶּרַח,

בַּעַל בֵּית ַהמַּרְזֵחַ,

יִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב!


הוֹי פִּתְחָה הַדֶּלֶת

אִם לֵב לְךָ בַּקֶּרֶב

אִם שָׂעִיר מִשַּׁחַת

וְשֵׁד שֵׁדִים אֵינֶךָ…

כָּל עוֹד בִּי הַנֶּפֶשׁ

עוֹד רֶגַע וָמַתִּי…

כָּל גֵּוִי בַּשֶּׁלֶג

מְסֻרְבָּל כַּדֹּב…


אַךְ הִנֵּה נִפְתָּחָה

– זַרְזִירִי הַבַּיְתָה!

אוֹי אֻמְלָל עָלֶיךָ

לִבָּתִי דֹּאֶבֶת

רָעַבְתָּ, נִקְפֵּאתָ…

אַךְ פֹּה לְךָ יָנוּחַ –

יִשְׂרָאֵל, תְּנָה יַיִן

אַךְ אַל נָא תַעֲקֹב?


מַה נָּעִים הַיַּיִן,

כָּל דָּמִי בַּקֶּרֶב

כַּמְּצוּלָה הִרְתִּיחַ

וְּבְחֻמּוֹ זֹרָבְתִּי.

אַךְ פֹּה חֹם וָנֹגַהּ!

מֵרֵאשִׁית יָדַעְתִּי

בַּשָּׂדֶה אִם בַּיִת

עוֹמֵד לְבָדָד


בֵּית מַשְׁקֶה מַרְזֵחַ

לְיַעֲקֹב הִנֵּהוּ

כִּי אָמַר: פֶּן יֵתַע

בַּלַּיִל אָחִיהוּ

וְיֹאבַד כָּל דֶרֶךְ

וּבָא שָׁתֹה יַיִן

אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ

וּבָא גָד בַּיָּד…


וּבְמִרְמָה וָנֵכֶל

כֹּה הַכֹּל לָקַחְתָּ:

בִּרְכָתִי, בְּכוֹרָתִי,

עִם חֶלְקִי בַּחַיִּים,

בָּאָרֶץ מִתַּחַת,

נַחֲלָתִי מִבֶּטֶן;

בְּכָל מִרְמָתְךָ

בַּכֹּל הִנְךָ רָד.


לְךָ חֹם, לְךָ נֹגַהּ,

לְךָ בַּיִת וָיָיִן,

לִי אַבְנֵי הַשָּׂדֶה,

לִי עָמָל, לִי אָיִן.

הוֹי עֶבְרָה וָזַעַם

כָּאֵשׁ בִּי יִצְלָחוּ,

אָח עוֹקֵב מִבֶּטֶן

לְהַשְׁמִיד בָּאָף


לְרוֹצֵץ רֹאשׁ פֶּתֶן

בְּאֶגְרוֹף כָּרַעַם…

שִׁמְעָה, רֹאשׁ פֶּתֶן!

לְךָ מִרְמָה וָנֵכֶל

לִי גְבוּרָה עִם זְרֹעַ

לְרֹאשְׁךָ צָפַנְתִּי

לֹא עַתָּה תִמָּלֵט

כִּי בָאתָ בַּכָּף.


ד.

– …קַח יַלְקוּט עַל שֶׁכֶם,

לֵךְ נוֹדֵד לְלֶחֶם,

אִם בָּצְקָה רַגְלֶךָ,

עוֹד שָׁלֵם מַטֶּךָ…

אַךְ אָנָה אֵלֵכָה?..

הוֹי אֵלִי בַּקֹּדֶשׁ!

הַעוֹלָם אִם נֵצַח

רַק אֶהְיֶה מָרְדָּף?..

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

ביבליוגרפיה: מקלט

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

יהיה העתיד הטריטוריאלי של היהודים בארץ-ישראל מה שיהיה, הנה אחת ברור: קיבוצי-היהודים בכל הארצות יִשָׁארו גם להבא כמו שהם. והיוצא מזה בנוגע לספרותנו: לספרות העברית ברחוב-היהודים שבארץ-ישראל אין ערך, אולי גם אין תקומה, אם בכל רחובות-היהודים שבכל הארצות לא תהיה, על יד ספרות היהודית המדוברת, גם ביטוי ספרותי עברי לחייהם. יקוּדם על כן בברכה מעשה אברהם יוסף שטיבל, מו"ל “התקופה” במוסקבה-וארשה, לכונן גם בניו-יורק בית-מועד לאנשי הרוח העבריים במערב.–

הפואימה “וילנה”, שבה פותח ה“מקלט”, נותנת מהוֹדה על כל החוברת. ואמנם, ביצירה חדשה זו יש מכל הוד-החיוב של שניאור, ואך מעט מאד מברק-השלילה של אישיותו השירית. כי אכן ברק של “דרבן מצלצל” יש לחלק גדול משירי שניאור, וזה עוד לא כבר ראינוהו בשיר “בין כוורות”, שהדפיס ב“הפועל הצעיר”, שנה זו, במקום שהוא מביע את כל בחילתו לזיעה, צדקה ועמל עַם-הדבורים ביום, מברךְ את הלילה ואת האוּד העשן המבריח את עם-הדבורים מעמלו, וכז’וּרנאליסט מיליטאריסטי, שראה את אחוריו של ניטשה ואת פניו לא ראה, הוא מקלט את הרשע-היחיד הצובר את כל הדבש וזוללו בפעם אחת… בקיצור, אליגוריה של רשע-כסל, המבריחה כאוד עשן כל תומת-חיים וכל מיתוס-אמת? ומה ירחב הלב אחרי זה לקראת “וילנה”, פואימה זו, המתחילה בהוּמוֹר נלבב כל כך וממשיכה… אמנם, לא בחרדת-קודש – עד לידי כך לא הגיע הדבר גם הפעם! – אבל בנקודה רמה, בכל אופן. הנקודה הולכת ומתרוממת, הולכת ועולה מפרק א' לב' ומב' לג'… אך גם בשאר הפרקים יש מקומות פתיטיים אדירים ששורות שנונות של ריטוריקה כבירה מנצנצות בהם.

בחלק השירה המנוקדת יש בחוברת עוד שני דברים: “מגילת-מנוח” של פ. גינזבורג וליריקה של דוד פוגל. “מגילת מנוח” כתובה בסגנון-קדומים, ויש בה פסוקים נאים הרבה (“ובת שכנתו כי אהבה את הסַבּל העובר לפני החלון – ויפחד לבבו וירחב”); יש גם רמזים רבי-ערך; אבל, כמובן, אין כאן הכוח הראשון של הסגנון הקדום, ולפיכך אין גם יצירה שלמה של חיי אדם יהודי או אפילו של אפיזודה אחת מקיפה מחיי אדם יהודי. וסוף-סוף אין דבר יפה ומוצלח זה אלא חיקוי שנעשה בכשרון ספרותי ובהשגות דקות של אדם-משורר מודרני.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.