מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

כְּשֶׁהַתַּרְנְגוֹל כּוֹעֵס

מאת: תקוה שריג

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

כֵּיצַד יוֹדְעִים שֶׁכּוֹעֵס הַתַּרְנְגוֹל?

כְּשֶׁכַּרְבֹּלֶת שֶׁלּוֹ מַחֲוִירָה כַּשּׁלֶג

וְהוּא עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת!


\[בְּרָכוֹת ז\]
תקוה שריג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של תקוה שריג
יצירה בהפתעה
רקע

בבצה

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.


לפנים היתה בצה.

והבצה היתה מובדלת ומופרשת; מובדלת משאר ככר-הדשא (מקום שבהמות היו רועות, ורועים צעירים היו מיידים זה בזה אבנים) בקנים גבוהים ובקוצים דוקרניים, ומופרשת מן האויר בירוֹקה שמנה-מנצנצת, שהרוח קורעת אותה פעם בשנה. וחיה חיו בבצה הזאת (כפי שהוא סדר העולם) תולעים קטנות ביותר, שהיו אוכלות תולעים קטנות עוד יותר מהן.

הבצה אינה לא ארוכה ולא רחבה ואף לא עמוקה. ורק משום שהירוֹקה שמנה, וצמחי-המים והענפים הרקבוביים מרובים, אין התולעים יכולות לרדת עד עמקה ולא לשׂחות ולהגיע עד שׂפתה.

הגיאוגרפי"א של הבצה ישנה עוד משום-כך בעריסה.

כנגד זה יש לה לגאוָה של הבצה זה מכבר עינים פקוחות; גם הדמיון פרשׂ את שלטונו המלא מתחת לדוק האפל, ושניהם יחדיו, הגאוָה והדמיון, שוזרים ומוזרים וטוֹוים.

ובמשך הזמן נשתזרה ונטותה מסורת מקדמונים, מסורת מתוּלעת אמיתית:

“הבצה היא הים הגדול!”

“אל תוכו נופלים ונשפכים כל ארבעת הנהרות מן הגן-עדן… החדקל מביא עמו את הזהב – זו הירוֹקה שמתוכה הם יונקים את חיוּתם – ושאר שלושת הנהרות מביאים פרחים – אלה הם צמחי-המים, שביניהם הם מסתתרים במחבואים ביומא דפגרא – ופנינים – אלה הקונכיות – ואלמוגים – אלה הענפים הרקבוביים”…

“הדוֹק הירוק, היאַרמולק”א המלוכלכת שמעל לבצה, הוא הרקיע שמעל לים הגדול! רקיע-שמים מיוחד בשביל עולמם שלהם!"

שברי-קלפות של ביצים, שנקלעו לשם, ממלאים מקומם של כוכבים, ובדלעת רקובה יצאו שם ידי חובת שמש…

האבנים, שהיו נופלות לשם פעמים מידיהם של הרועים, היו – כמובן וכמובן – אבני-אלגביש, שהשמים משליכים על ראשיהם של בעלי-חטאים, וכשנתבקע הרקיע, וכמה קרני-אור מן השמש האמיתית חרכו במקצת את מוחה של תולעת, היו מרגישים ומאמינים בגיהנום!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.