והעצה השניה היא: שתיקה!
כל זמן שלא חזרתם בתשובה שלימה, לא הקשבתם, לא הסתכלתם ולא למדתם לדעת מה שנעשׂה ונשמע בבּית, מה שנוצר אצלנו בזמן העדרכם – הרי כל דבּוּר וכל מלה שלכם חטא הם. ואם אתם מופיעים עוד לפני הצבּוּר הפּולני ומדברים על שׂנאת־פולין שלנו, על התלישּות שלנו, וביחוּד על הפאַנאַטיזם, על החשכה שאנו שרויים בה – הרי זו מסירה של שקר!
אין אני רוצה לפגוע בכבודכם, לעשׁות שלום עמכם רוצה אני, אבל להתכחש אל האמת אינני יכול, אינני רשאי!
מהיכן יודעים אתם, מה מתרחש אצלנו?
זה זמן רב לא הגיע אל אזנכם קול־הברה יהודי, זה זמן רב לא ראתה עינכם תמונת אות יהודית, – מהיכן יודעים אתם, מה נעשֹה ונוֹצר בבית־היוצר שלנו, מה נטווה על גלגל־הטויה שלנו?!
האם ידבּר צרפתי על רעיונות ואידיאלים צרפתיים על יסוד הספרות הגרמנית?
– אַ־בּא! רד! – היו הצרפתים צועקים.
ואפשר שהיו מהרהרים: מטורף…
ואילו המקור היחיד של הצרפתי היקר ההוא היו חוברות־ההשמצה, כתבי־הפלסתר ועלוני־ההסתה, שבהם עוררה הממשלה הפרוסית, ברצותה להביא לידי המלחמה הצרפתית־גרמנית, אצל הגרמנים שׂנאה או גועל נפש אל הצרפתי – כאן וַדאי שקריאות “א־בּא!” לא היו מספקות עוד.
“נשמה מכורה, בוגד!” היו צועקים.
וכלום היה מעיז פולני לנאוֹם בפוזנא נאום־בחירות על יסוד ספרות האַקאַטית ועלוני־אגודה אוֹסטמאַרקיים?
וכלום היה רוּתיני בא לאסיפה בדבר שאלת־האוּניברסיטה בלבוב, למשל, ודורש דרוּש על יסוד “עובדות” לקוחות מתוך “טשאַס” הפּוֹלני, וכלום היה מטיף לדעותיו של פרוֹפיסור טוואַרדוֹבסקי?
ואילו חזר פינלאַנדי, לאחר זמן ארוך של שרות בפּטרבּורג, ובא הביתה, ובהתערבו במלחמת־הבחירות היה מגיש לשומעיו את הדעות הלקוחות מתוך מאמריו של מעֶנשיקוֹב ב“נוֹואַיה ורעֶמיאַ”!
אין אני יודע פינלאנדית, ואינני יודע, כיצד היו מכנים דבר זה בלשונם; אצלנו נקרא הדבר: מסירה של שקר, מעשׂה־בוּכנר, רכילות של בראַפמן!
אתם, אנשים משלנו, ובשעה של יציאה איש איש לעבודתו, חושבים עלינו ומדברים עלינו לפי מקורות זרים, לפי מקורות פולניים־רעים.
אתם יודעים יפה מאד, שלא פולין היא המדברת מתוך המקורות האלה, אתם יודעים שחלקה הטוב ביותר והישר ביותר של פולין – פיו נסתם באגרוֹף, לידי דבּור חפשי מגיעים רק ה“עֶנדעֶק” הפולני והפורש היהודי!
אחרי מי אתם חוזרים ואומרים אמן? למי מכרתם את נשמותיכם?
בואו, ראו, שמעו, למדו, העמיקו חקר, ועד אז – שתוקו!
העצה השלישית בוא תבוא… ל“תינוק שנשבה” צריך לתת את תרופתו טפּין־טפּין.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.