מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

כְּבָשִׂים בַּשָּׁמַיִם וְגַם אֲנִי

מאת: רחל נגב

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

כְּבָשִׂים בַּשָּׁמַיִם. וְגַם אֲנִי

כִּבְשָׂה אַחַת

צְמֵאָה

לִגְמֹעַ אֶת הַכָּחֹל-הַכָּחֹל –

בּוֹ לִטְבֹּל,

אוּלַי יַלְבִּין אֶת לִבִּי, הֶעָנָן הַשָּׁחֹר,

יָנוּחַ לִי.

אֲנִי רָחֵל צְמֵאָה. עָנָן

שָׁחֹר מַרְוֶה

אֶת נְאוֹת-דִּשְׁאִי

בְּמֵי-דֶּמַע

מְלוּחִים.

רחל נגב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל נגב
רקע
רחל נגב

יצירותיה הנקראות ביותר של רחל נגב

  1. ראיתי אשה נוסעת (שירה)
  2. בִּתִּי (שירה)
  3. שיר אהבה (שירה)
  4. "יִזְכֹּר" (שירה)
  5. מָחָר (א) (שירה)

לכל יצירות רחל נגב בסוגה שירה

לכל יצירות רחל נגב

יצירה בהפתעה
רקע

אפיזודה משנת 1881


ימים רעים מאד היו הימים ההם – סִפּר לנו זלמן המלַמד – והאדם אשר ראה אותם, לא ישכחם עוד לנצח. אם שנים הרבה יחיה, לא יסופו הזכרונות מקרב לבו, ואם יזקן, לא ימָחוּ המראות מנגד עיניו. ימים כאלה – כמובן – אי-אפשר כלל שישובו: – הזמנים, כמובן, כבר נשתנו, ואת אשר היה הוא לא יהיה עוד; אולי באיזו ארץ רחוקה, באחת מפנות הרי-החשך, אולי בין שבטים פראים באחד המדבריות יש עוד אשר יהיה כדבר הזה, ובאו הסופרים במכתבי-העתים הגדולים וצעקו על החמס והרעישו את העולם, והקוראים יניעו ראש ולא יאמינו, והנשים המסַפּרות תשבנה עם פוזמקותיהן בין אצבעותיהן וסִפּרו אשה לאחותה את דבר האגדות הנפלאות – ואולם לא בקרבנו ובימינו. ולכן אתם הצעירים, אשר בעיניכם לא ראיתם, אינכם יכולים להאמין את כל זאת; אבל אנכי הלא ראיתי, במו עיני ראיתי ובבשרי חשתי, וגם רגע אחד לא משו עוד המראות מנגד עיני. הן יותר מעשרים שנה עברו מאז ועד עתה – ובכל זאת אם אשב רגע אחד לבדי בין-השמשות ואסגור את עיני ואת כף ידי אשים עליהן, והנה רואה אנכי את-כל.

בתוך ה"חדר” ישבתי על תורתי ועל עבודתי כמשפטי יום-יום – הלא ידעתם את חדרי? ספרים אחדים, שלחן ושתי מטות, ספסל ושלשה כסאות, ומנורת נחשׁת-קלל בעלת חמשה קנים תלויה ביתד בתוך הסִפּון; על-גבי הכירה, בקצה החדר, שתים-שלש קערות ושתים-שלש קדרות, ועל-יד הכירה עומדת העריסה לבננו; ביתדות אשר בכתלים תלוים הטלית והתפִלין ומעט הבגדים אשר לנו – זה כל החדר.

וקול הֲמוֹת עולה מרחוק, קול צרוּד ונִבלע וטמוּעַ, כקול המון מים רחוקים מאד העצורים מבעד לשבכה. אין זאת כי-אם גאו פתאום מי הוֵיכסל, והמים הומים ושוטפים ומשתפכים, ואולם רחוק הויכסל מן הרחוב, אשר אנכי יושב שם. והקול הולך הלוך וקרב, הלוך וקרב – ופתאום והנה גם שריקות וזעקות וזועות.

„את היהודים הורגים! ”– לא אדע מפי מי שמעתי את קול הקריאה הזאת. לא ראיתי איש, זולתי קול.

וענן כבד עולה ומכסה רגע אחד את אור היום, ואחרי הענן אבק כבד, ואחרי האבק שלג. ואולם נפלא הדבר! היום היה צח ולא היה שלג ביום ההוא. ופתאום והנה מקצה רחוב דְזִ’יקָה מתעופפות נוצות המונים המונים ויורדות עד לרחוב ווֹלִינְסְקָה, אשר שם אנכי יושב. ועוד מעט והיו לערמות גדולות על פני הארץ.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.