אוֹתוֹתֶיךָ, יָהּ, הֶעֱמַדְתָּ לְפָנָי,

וְסוֹד נִבְרָאֶיךָ נֶעְלָם מֵעֵינָי –

מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, אֲדֹנָי!

בְּסוֹד מָקוֹם נִזְכָּר כִּי צוּרָה בְמַחֲזֶה

הַלְּבָבוֹת אֵין אִישׁ לָנֶצַח חוֹזֶה –

מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה!

רֹאשׁ הַמִּנְיָן, כִּי כֹל שֶׁתִּרֶץ –

תַּעַשׂ, וֶאֱמֶת אֵין לְפָעָלְךָ קָרֶץ;

מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ!

הִגַּדְתָּ כְּבוּדּוֹת וְהִפְלֵאתָ נְגוֹהִים

עוֹמְדִים עַל מִשְׁמָר, גְּבֹהִים עַל גְּבֹהִים –

מַה יָּקָר חַסְדְּךָ, אֱלֹהִים!

מָרוֹם, לִכְבוֹדְךָ הַכֹּל כּוֹנַנְתָּ

וְתֵת לִירֵאֶיךָ שְׂכָרָם הֶאֱמַנְתָּ –

מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ!