“בנשק זה המופקד בידי על־ידי ארגון ה’הגנה' בארץ־ישראל אלחם באויבי עמי, בעד מולדתי, בלי כניעה, בלי רתיעה ובמסירות־נפש”. – זה היה נוּסח השבועה, שנשבענוּ חצי שנה אחרי גיוּסנו לפלמ"ח על ראש המצדה.

עַל חַרְבָּם הֵם נָפְלוּ, גִּבּוֹרֵי מְצָדָה,

כִּי וִתְּרוּ עַל חַיִּים שֶׁל עַבְדּוּת;

מַעֲשֵׂה גְּבוּרָתָם לֶב כֻּלָּנוּ צָדָה

מִיָּמִים רְחוֹקִים שֶׁל יַלְדּוּת.

עִם אַשְמֹרֶת שְׁלִישִׁית הֶעְפַּלְנוּ לָהָר.

גַּם חַמָּה מִמּוֹאָב לֹא זָרְחָה.

רַק כּוֹכָב אַחֲרוֹן מֵעָלֵינוּ גָּהַר,

כִּי רָאָה: שַׁיָּרָה מְשָׂרְכָה.

הָרִמּוֹן הִתְנַפֵּץ, הַשְּׁבוּעָה הִדְהֲדָה

וְכֻלָּנוּ יָדַעְנוּ הֵיטֵב:

טוֹב לָמוּת וְלִזְכּוֹת בְּחֵרוּת־מְצָדָה

מִלִּהְיוֹת עֲבָדִים לָאוֹיֵב.