לַיְלָה זֶה הִתְיַצְּבָה מְרַאֲשׁוֹתַי בֶּחָזוֹן

אֵיזוֹ דְמוּת מֻפְלָאָה,

בָּעֵינַיִם בָּרָק, עַל יָרֵךְ פִּגְיוֹן,

צָחֲקָה בְּפָנַי. אֲחָזַתְנִי זְוָעָה.

מִלְּלָה: הִנְנִי הַתְּלָאָה.

"נַעֲרָה! לְעוֹלָם לֹא אַרְפֶּה מִמֵּךְ עוֹד.

מְעוֹנֵךְ יְהֵא מְעוֹנִי;

בֵּין פְּרָחִים וְקוֹצִים אַחֲרַיִךְ אֶדֹּד,

כִּי דְרָכַיךְ – דְּרָכַי אֶל כָּל אֲשֶׁר תִּפְנִי".

אֶתְחַנֵּן: “שְׁעִי מֶנִּי !”

הִיא לָבֶטַח עָמְדָה לְצִדִּי וְאָמְרָה:

"בַּשָׁמַיִּם נֶחְתַּךְ גּוֹרָלֵךְ,

צִיץ עָנֹג וְחַלָּשׁ מֵאֶרֶץ קָרָה,

פֶּרַח בֵּית הַקְּבָרוֹת, פֶּרַח-פֶּשַׁע הִנֵּךְ,

בִּשָׁמַיִם נֶחְתַּךְ גּוֹרָלֵךְ".

הִתְיַפַּחְתִּי, צָמֵאתִי לְיֵין הַתִּקְוָה

שֶׁבְּלֵב בְּנֵי עֶשְׂרִים :

הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְאֹשֶׁר, לְאֵש אַהֲבָה,

לִנְשִׁיקַת הַשְׁכִינָה, לְחֶדְוַת עֲלוּמִים

– “רַחֲקִי, דְּמוּת אֵימִים!”

הִיא אָמְרָה: "לַסּוֹבֵל הַיּוֹצֵר בְּדָמָיו

תֵּעָנֵד עֲטֶרֶת גְּבוּרָה:

מְצוּקָה לָרַעְיוֹן תַּצְמִיחַ כָּנָף,

לַלּוֹחֵם הָאַמִּיץ – נִצָּחוֹן וְאוֹרָה".

– “שְׁבִי עִמִי, הַשְׁחֹרָה!”