מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[בי הצבי בי אדני]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בִּי הַצְּבִי, בִּי אֲדוֹנִי,

יֵקַר בְּעֵינָךְ יְגוֹנִי,

פֶּן יִקְּרֵנִי אֲסוֹנִי.

אַט, אַט, אַט בְּדָמִי, / כִּי רַק בְּיָדָךְ שְׁלוֹמִי!

יֵרַךְ לְבָבָךְ לְנִדְכֶּה

יָצוּם לְזַעְמָךְ וְיִבְכֶּה

וּלְמַן רְצוֹנָךְ יְחַכֶּה,

מַן מַן מָן לְצוֹמִי / וּתְנָה שְׂכָרִי בְּיוֹמִי.

אִם תַּעֲלֹז עַל חֳלָיַי –

אֶשְׁטַח לְךָ אֶת לְחָיַי.

וַתַּעֲנֵנִי "וְחַיַּי!

אֵין, אֵין, אֵין בְּחֶרְמִי / רַק הַהֲרוּגִים לְתֻמִּי".

אָרִיב בְּנַפְשְׁי לְכִילַי:

לוּ יִפְחֲדֵנִי וְאֵלַי

יָשִׁיב שְׁנָתִי, וְאוּלַי

עָף עָף עָף בְּנוּמִי / יָבוֹא בְכֶפֶל חֲלוֹמִי!

אִם אֶשְׁאֲלָה צוּף שְׂפָתוֹ,

יַאְדִּים כְּשֶׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ –

עַד אֶחֱזֶה מִדְּמוּתוֹ

אֵיךְ, אֵיךְ, אֵיךְ אֲרַמִּי / יַהְפֹךְ דְּמוּתוֹ אֲדֹמִי!

שִׁירוֹ יְפַלַּח כְּבֵדִי

יָשִׁיר לְעוֹרֵר יְקוֹדִי:

"שַׁק פִּי וְרַב לָךְ, יְדִידִי –,

בס, בס, בס בפמי / ודע סואדך, יא עמי"!

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

מדע בתחום השירה

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

בטרם פירוד

מתּחילה, בעוד הכּרת האדם את העולם מתבטאת בהגיון-מיתוס, שבו כוחות-טבע מתוארים כדמות אדם או בהמה, היו המדע והשירה חד. גם ממלכות קדומות, אדירות-תרבות, שנתנו מקום ופנאי לתצפיות רב-יתר מדוייקות מאותן ששימשו לרועים, איכרים ויורדי-ים, היה היסוד המיתי נטוע איתן בנפשות בעלי-התצפית; והיו תופעות שחרגו ממסגרות חישוביהם, מוסברות על ידי שרירות, עונש או מופת מידי אֵלים או שטנים שיש לפייסם; ומומחים לטקס הפיוס כוהנים, והם גם רופאים לעם וגם מקריבים ועותרים בעדם, ואשׁפים היודעים להשביע כוחות מסתוריים.

שירוֹתיהם של עמים קדומים, כל-כמה שנשתמר מהן או שמתגלה-מתפענח מהן, כוחן הפיוּטי עומד בהן עד היום. כי מבעד להבליהן זורחות סגוּלות אנוֹשיוֹת שאין להן כליחה: תמהון על הבריאה, תשוקה שכלית לארגן תופעותיה למוֹ סדרים, והנאה-לשמה מן החן אשר למעשי-דמיון ופסוקים ריטמיים.

וישנו עוד יסוד, שתוקפּוֹ על קדמונים ואחרונים כאחד – זו המשתית המיתּית-מליצית של מיבנה השפה האנושית: בלא זיקה לזו אין אנו יכולים לפסוע אף פסיעה קלה במחשבה או בדיבור. למשל, מהי “בריאה” אם לא חציבה וחיטוב (כפי שאנו למדים מ“ברא” בבניין-פיעל: “כי יער הוא ובראתוֹ”, יהושע י“ז: י”ח)? מהי “יצירה” אם לא עיצוּב כלים מחוֹמר? מהי עשּׂייה אם לא עסייה ועיסוי, כלומר, לישה למוֹ צורה?

לוקרציוס

עליונה ביצירות המחתּנות חכמה מדעית ביופי פיוטי היא “על טבע הדברים” (דאֶ ראֶרוּם נאטוּרא) מאת לוקרציוס, משורר שחי ופעל תוך יובל-השנים אשר קדם לתאריך נודע בהיסטוריה, השנה 55 לפני ספירת-האומות, היא שנת פלישת יוליוס קיסר אל האי הבריטי.

נקייה שירה זו בהסברתה השכלית ובמשליה המכוּונים; רעננה היא בסקירותיה דרכי בני-אדם והליכות יקוּם; עמקנית היא בחשיפת הזיות-אנוֹש. יחד עם זאת, אין היא מתנזרת ממליצה ינוּקת-מיתוס, בדעתה היטב כי קישוט כזה לא יפגום בטוהר-הגיונה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.