[מִי מָנָה עָשְׁרִי] / אלתר לוין (אסף הלוי איש ירושלים)

י

מִי מָנָה עָשְׁרִי? עָשְׁרִי יְפִי אָרֶץ:

בְּקִיעַת שֶׁמֶשׁ הוֹד וּשְׁקִיעַת שֶׁמֶשׁ הָרִים,

עֹמֶק שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת, שָׁמַיִם לַאֲדֹנָי,

וְצַפְרִיר דְּרוֹר לְנֶפֶשׁ, נוֹחַ וּמְעֻנָּג!

הֵם תָּמִיד לִי יִשָׁאֵרוּ! בְּעִנְיָן רָע,

לְעוֹלָם לֹא יֹאבַד, לֹא יֹאבַד עָשְׁרִי זֶה:

הֶהָרִים לֹא יָמוּטוּ וְשֶׁמֶשׁ תֵּצֵא, תָּבוֹא,

שָׁמַיִם לֹא יֵעָלְמוּ וְצַפְרִירִים יְלַחֵשׁוּ!

יְפִי אָרֶץ, אַרְצִי הַקּוֹסֶמֶת!

יוֹם קַיִץ צוֹחֵק לִפְנֵי עֲלוֹת הַמִּנְחָה,

בִּשְׁפֹךְ אוֹרִים בְּהִירִים עַל מְרוֹמֵי שְׁפָיִים

וְאַוְרִירִים קַלִּים נוּגִים מְזַעְזְעִים הָאִלָּנוֹת!

בַּמֶּרְחָק: הָרֵי מוֹאָב עֲטוּפֵי צְעִיף הַתְּכֵלֶת,

תַּעֲרֹבֶת הָר וְאֹפֶק מוֹלְכִים וּמַקְסִימִים;

תִּלְלֵי גְדוֹת הַיַרְדֵּן טְהוֹרִים וּמַזְהִיבִים,

נִבְעָתִים בִּרְאִי יָם הַשּׁוֹכֵן בָּעֲרָבָה!

אֲוִיר רַחֲמִים! מְשׁוֹטְטִים מַלְאָכָיו

מֵהָר לְהָר וּמְטַהֲרִים לֵב הָאָדָם;

וְעַל חוֹמוֹת צִיּוֹן, מִסְגָּד וּמִבְצָרִים,

יַפִּילוּ רֶשֶׁת אוֹרוֹת בְּהִירִים וּלְבָנִים!

וּשְׁקִיעַת הָרִים גְּדוֹלָה תָבוֹא בָעֲרָבִים

וְלֵיל חוֹלֵם כַּבִּיר יָבֹא אַחֲרֶיהָ, –

כַּמָה אֶחֱלֹם ַחַת כַּנְפֵי לֵיל יָרֵחַ,

לֵילוֹת אוֹר כַּיָּמִים, לֵילוֹת לָאֲצִילִים!

לֹא! לֹא אַחֲלִיף עָשְׁרִי בָאֲלָפִים,

אַלְפֵי כֶסֶף, זָהָב, עוֹבְרִים, בְּנֵי-חֲלוֹף:

לִי זְהַב הֶהָרִים, כַּסְפֵי לֵילוֹת כֶּסֶא,

עָשְׁרִי יְפִי אָרֶץ, יְפִי אֶרֶץ קְסָמִים!…