מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שלמה ושלשת האחים

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שְׁלֹמה וּשְׁלֹשֶׁת הָאַחִים / ח"נ ביאליק

וּשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, שְׁלֹשֶׁת אַחִים, בָּאוּ אֶל שְׁלֹמה לְשֵׁמַע חָכְמָתוֹ, בְּאָמְרָם לָקַחַת מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה, וַיֹּאמֶר לָהֶם שְׁלֹמה: בְּזֹאת אֵאוֹת לָכֶם, כִּי תַעַמְדוּ לְפָנַי שָׁלֹש שָׁנִים לְשָׁרְתֵנִי. וַיִּשְׁמְעוּ לו שְׁלֹשֶׁת הָאַחִים וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי שְׁלֹמה בְּאַרְמוֹנוֹ וַיְשָׁרְתוּהוּ.

וַיְהִי בִּמְלֹאת שָׁלֹש הַשּׁנִים, וְהָאַחִים טֶרֶם יִּלְמְדוּ כָּל-דְּבַר חָכְמָה מִפִּיו, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: עַד מָתַי נֵשֵׁב בְּבֵית הַמֶּלֶך לָרִיק? הָבָה נָשׁוּבָה אֶל בָּתֵינוּ וְאֶל נָשֵׁינוּ וְלֹא נִהְיֶה לְבוּז.

וַיָּבֹאוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אַפַּיִם אָרְצָה וַיֹּאמֵרוּ:

“אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶך! מַלֵּא מִלְאוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שְׁלֹש הַשּׁנִים בְּבֵיתְךָ, כַּמְדֻבָּר; וְעַתָּהשַׁלְּחֵנוּ נָא וְנָשׁוּבָה אֶל בָּתֵינוּ וְאֶל נָשֵׁינוּ, כִּי בָא הַמּוֹעֵד.”

וַיְצַו הַמֶּלֶך לְהָבִיא שְׁלשׁ מֵאוֹת זָהָב וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם וַיֹּאמַר:

“אִישׁ אִישׁ מִכֶּם יִבְחַר לוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו אַחַת מִן הַשּׁתָּיִם: אוֹ כִי יִּקַּח מִיָּדִי מְאַת זָהָב, אוֹ כִי יְקַבֵּל מִפִּי שְׁלֹשֶׁת דִּבְרֵי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, וְהָיָה לָכֶם אִם כֹּה וְאִם כֹּה גְּמוּל לַעֲבוֹדַתְכֶם. בַּחֲרוּ לָכֶם.”

וְהָאַחִים נוֹעֲצוּ בְּלִבָּם, וַיִּבְחֲרוּ בַזָּהָב. וַיִּתֵּן לָהֶם הַמֶּלֶך כְּשֶׁאֱלָתָם וַיְשַׁלְּחֵם לְשָׁלוֹם.

הֵם יָצְאוּ מִפֶּתַח הָאַַרְמוֹן, וְהַצָּעִיר בְּאֶחָיו הִתְעַשּׁת וַיֹּאמַר:

“אַחַי, מֶה עָשִׂינוּ? הַאֶל הַזָּהָב נָשָׂאנוּ אֶת-נַפְשֵׁנוּ בְּבוֹאֵנוּ לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי שְׁלֹמה? הַלְמַעֲנוֹ טָרַחְנוּ אֶת-כָּל-הַטֹּרַח הַזֶּה? הָבָה נָשִׁיבָה אֶת-צְרוֹרוֹת הַזָּהָב לַמֶּלֶךְ וְלָקַחְנוּ אֶת-דִּבְרֵי הַחָכְמָה תְּמוּרָתָם.”

וַיִּלְעֲגוּ לוֹ שְׁנֵי אֶחָיו כְּשָׁמְעָם וַיִּבְזוּהוּ, וַיּוֹסִיפוּ לָלֶכֶת לְדַרְכָּם, אִישׁ וּצְרוֹר זֶהָבוֹ אִתּוֹ.

וְאוּלָם הָאָח הַקָּטֹן שָׁב כְּרֶגַע עַל עֲקֵבָיו לְבַצֵּע אֶת-חֶפְצוֹ.

וַיְהִי כִּרְאוֹת הַמֶּלֶך אוֹתוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ אָת-שֶׁאֱלָתוֹ, וַיָּאֶר אֵלָיו פָנִים וַיֹּאמַר:

"רְאֵה שְׁמַעְתִּיךָ, ולָקַחְתִּי מִיָּדְךָ אֶת-הַזָּהָב הַמּוּשִָב, וְנָתַתִּי לְךָ תַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת דִּבְרֵי עֵצָה וְחָכְמָה כַּאֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ, וְאֵלֶּה הֵם:

בַּקֵּשׁ לְךָ מָלוֹן עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.

בִּגְאוֹת מֵי הַנָּהָר – אַל תַּעַבְרֶנוּ.

מְנַע סוֹדְךָ מֵאִשָּׁה. וְאִם גַּם אֵשֶׁת חֵיקְךָ הִיא.

וַיְּבָרֵךְ הָאִישׁ אֶת-הַמֶּלֶךְ וַיֵּצֵא, וַיַּעַל וַיִּרְכַּב עַל סוּסוֹ, וַיַּדְבֵּק אֶת-אֶחָיו בַּדֶּרֶךְ, וַיֵּלְכוּ שְׁלָשְׁתָּם יָחַד.

הַשֶּׁמֶשׁ נָטְתָה לַעֲרוֹב, וּשְׁלֹשֶׁת הָאַחִים הִגִיעוּ אֶל נָוֶה שַׁאֲנָן וּבָטוּחַ מִפַּחַד רָע, אֵין טוֹב מִמֶּנּוּ לְמָלוֹן. וַיֹּאמֶר הָאָח הַצָּעִיר:

“הִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם עֵצִים וְדֶשֶׁא וָמָיִם. גַּּם מַחְסֶה לָנוּ, גַּּם מִרְעֶה לִבְעִירֵנוּ, וְעַתָּה נָלִינָה פֹה הַלַּיְלָה, וּמָחָר כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, נַשְׁכִּימָה וְהָלָכְנוּ.”

וַיְמָאֲנוּ אֶחָיו וַיֹּאמֵרוּ:

“לֹא נַחֲנֶה פֹּה. עוֹד דֶּרֶך שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת תְּמִימוֹת נַעֲבֹר עַד בּוֹא הַלַּיְלָה. עֲשֵׂה אֵפוֹא כְּיַד חָכְמַת שְׁלֹמה הַטּוֹבָה עָלֶיךָ וַאֲנַחְנוּ בְּדַרְכֵּנוּ נֵלֵך וְלֹא נַשְׁחִית עִתֵּנוּ לָרִיק.”

וּשְׁנֵי הָאַחִים הָלְכוּ יַחַד לְדַרְכָּם וְאֶת-אֲחִיהֶם הַצָּעִיר עָזְבוּ לְבַדּוֹ בַּשּׂדֶה. וַיֵּרֶד הָאָח הַצָּעִיר מֵעַל סוּסוֹ, וַיַּבְעֵר מְדוּרָה מֵחָרִיּוֹת הָעֵצִים אֲשֶר קוֹשֵׁש, וּמְלוּנָה עָשָׂה לוֹ תַּחַת אֵלָה עֲבֻתָּה, וַיִּתֵּן מִסְפּוֹא וּמַיִם לְסוּסוֹ, אַחֲרֵי-כֵן סָעַד לִבּוֹ גַּם הוּא, וַיֹּאכַל, וַיֵּשְׁתְּ, וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, וּשְׁנָתוֹ עָרְבָה לוֹ מְאֹד.

הַשָּׁחַר עָלָה – וְהָאָח הַצָּעִיר הֵקִיץ מִשּׁנָתוֹ וַיִּרְכַּב עַל סוּסוֹ וַיֵּצֵא לַדֶּרֶך בְּעִקְבוֹת אֶחָיו. מִקֵּץ שָׁעוֹת מִסְפָּר הִגִּיעַ אֶל הַר שֶׁלֶג גָּבוֹהַ מְאֹד. וַיְהִי בַּעֲלוֹתוֹ בָהָר, וַיִּמְצָא אֶת-גְּוִיּוֹת שְׁנֵי-אֶחָיו מִתְגּוֹלְלוֹת בַּשּׁלֶג וְכָל-רוּחַ חַיִּים אֵין בְּקִרְבָּם, כִּי בְּבוֹאָם בַּלַּיְלָה אֶל בֵּין צוּרֵי הַשֶּׁלֶג וַיֹּאכְלֵם הַקֶּרַח וַיִּקְפָּאוּ. וַיֵּבְךְּ הַצָּעִיר לְאֶחָיו וַיִּקְבְּרֵם בַּמָּקוֹם הַהוּא, כַּמִּשְׁפָּט, אַחֲרֵי-כֵן לָקַח אִתּוֹ אֶת-צְרוֹרוֹת זְהָבָם וַיֵּלֶךְ אָבֵל וּמַר נֶפֶשׁ לְדַרְכּוֹ.

הוּא יוֹרֵד מֵעִם טַבּוּר הָהָר אֶל הַנָּחַל אֲשֶר בְּתַחְתִּיתוֹ מֵעֵבֶר מִזֶּה, וְשֶׁמֶשׁ הַצָּהֳרַיִם לִהֲטָה בְּכָל-גְּבוּרָתָהּ, וַתְּמוֹגֵג אֶת-הַשֶּׁלֶג וַתַּגֵּר אֶת-מֵימָיו בְּחִפָּזוֹן לְמַטָּה, אֶל תַּחְתִּית הָהָר, וּכְרֶדֶת הָאִישׁ שָׁמָּה, וְהִנֵּה הַנָּחַל הַקָּטֹן הַזּוֹחֵל שָׁמָּה הָיָה לְגָדוֹל, כִּי בָּאוּ מֵימֵי הַשֶּׁלֶג אֶל קִרְבּוֹ לִצְבּוֹת בִּטְנוֹ וּלְמַלְאוֹתוֹ עַל כָּל-גְּדוֹתָיו. וְהַמַּיִם גָּאוּ וַיִּגְבְּרוּ מֵרֶגַע לְרֶגַע וַיַּחְסְמוּ אֶת-הַסּוּס וְרוֹכְבוֹ, אֵין מַעֲבָר!

עוֹד הָרוֹכֵב עוֹמֵד וְעוֹצֵר בְּסוּסוֹ עַל שְׂפַת הַנָּחַל מֵעֵבֶר מִזֶּה, וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים מֵעַבְדֵי שְׁלֹמה, רוֹכְבִים עַל שְׁנֵי פְרָדִים נוֹשְׂאִים אַמְתְּחוֹת זָהָב, הִגִּיעוּ אֶל שְׂפַת הַנָּחַל מִן הָעֵבֶר הַשֵּנִי, וְהֵם וּפִרְדֵיהֶם יוֹרְדִים הַמַּיְמָה לַחֲצוֹתָם. וַיְהִי כִּרְאוֹת הָאִיש אֶת-מַעֲשֵׂיהֶם, וַיִּקְרָא לָהֶם מִמְּקוֹמוֹ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיָּעַד בָּהֶם לֵאמֹר:

“חָלִילָה לָכֶם מֵרָדֶת. בְּנַפְשְׁכֶם הִיא. חַכּוּ כָּמוֹנִי עַד חֲסוֹר הַמַּיִם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ, כָּכָה יָעַץ לִי הַמֶּלֶךְ וְכָכָה הוֹרָנִי.”

וְאוּלָם הֵם לֹא שָֹעוּ אֵלָיו וְאֶל אַזְהָרָתוֹ ובְבוֹאָם אֶל לֵב הַמְּצוּלָה נִגְרְפוּ הֵם וּבְעִירָם וַיִּסָּחֵפוּ. וְהָאִיש חִכָּה שְׁלֹשָׁה יָמִים עַד שְׁפֹל הַמַּיִם, וַיִּמְצָא אֶת-אַמְתְּחוֹת הַזָּהָב קְשׁוּרוֹת אֶל פִּגְרֵי הַפְּרָדִים, וַיִּמְשֵׁן וַיַּעַמְסֵן עַל סוּסו, וַיָּשָׁב מִקֵּץ יָמִים מִסְפָּר בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ, וְהוּא כָּבֵד מְאֹד בַּזָהָב.

וַיְהִי בְשׁוּבוֹ, וִתָּבֹאנָה אֵלָיו שְׁתֵּי נְשֵׁי אֶחָיו וַתִּשְׁאַלְנָה:

“וּבְעָלֵינוּ אַיָּם?”

וַיֹּאמֶר הָאִיש:

“בְּאַהֲבָתָם אֶת-הַחָכְמָה עוֹד יוֹסִיפוּ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ. עַל כֵּן בּוֹשְׁשׁוּ מִמֶּנִּי לָבוֹא.”

וְהָאִיש נָתַן אֶת-זְהָבוֹ בַּשָּׂדוֹת וּבַכְּרָמִים וַיַּעַשׂ חָיִל. וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַתִּשְׁאָלֵהוּ אִשְׁתּוֹ:

“הֲלֹא תַגֶד-לִי: מֵאַיִן לְךָ כָּל-הָעֹשֶׁר?”

אַךְ הָאִיש צָפַן בְּלִבּוֹ גַּם אֶת-הָעֵצָה הַשּׁלִישִׁית אֲשֶר יְעָצוֹ שְׁלֹמה, וַיְהִי כְמַחֲרִישׁ. לֹא גִלָּה מִכָּל-הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר. אֶפֶס כִּי גַם הָאִשּׁה לֹא הִרְפְּתָה מִמֶּנּוּ, וַתָּצֶק לוֹ יוֹם יוֹם, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו רַכּוֹת וְקָשׁוֹת וַתְּאַלְּצֵהוּ לְהַגִּיד לָהּ אֶת-כָּל-לִבּוֹ. וַיְהִי כִי נִלְאָה מִפָּנֶיהָ, וַיַּגֶּד-לָהּ, לֹא כִחֵד דָּבָר.

וְהָרָעָה לֹא אֵחֲרָה לָבוֹא. מִקֵּץ יָמִים מִסְפָּר נָפְלָה מְרִיבָה בֵּין הָאִיש וּבֵין אִשְׁתּוֹ, וַתִּצְעַק הָאִשּׁה בְּקוֹל גָּדוֹל:

“הַמְעַט מִמְּךָ כִּי הֵמַתָּ אֶת-שְׁנֵי אַחֶיךָ, וְתֹאמַר לְהֲמִיתֵנִי גַם אוֹתִי!”

וְהַדָּבָר נִשְׁמַע בֵּית אַלְמְנוֹת אֶחָיו, וַתַּבְהֵלְנָה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמה.

וַיְהִי כְבוֹא הָאִיש לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּכְדַבְּרוֹ אֶת דְּבָרָיו, וַיַּכִּירֵהוּ הַמֶּלֶךְ כְּרָגַע, וַיֵּדַע אֶת-כָּל-הָאֱמֶת, וַיֹּאמַר:

“לֵךְ בְּשָׁלֹום. נָקִי אַתָּה מִפָּשַׁע. לִבִּי לִבֵּי לַנִּסְפִּים, עַל כֵּן אֶשְׂמַח לְמִשְׁנֶה, כִּי דִבְרֵי עֲצָתִי הָיוּ לִישׁוּעָה לוּא אַךְ לְאֶחָד וַיַּצִילוּהוּ מִמָּוֶת. עַתָּה שׁוּב הַבַּיְתָה וְזָכַרְתָּ, כִּי יְקָרָה הַחָכְמָה מִזָּהָב וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ.”

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

מן האפוס הסרבי

מאת שאול טשרניחובסקי (שירה)

שִׁירֵי יוּנָקִים

שִׁירֵי קֹדֶם-קוֹסוֹבוֹ

מוּיְאוֹ וְאָלִיָּה

יְדִידִים הָיו ּיוּנָקִים שְׁנָיִם:

אֶחָד מוּיְאוֹ, הַשֵׁנִי אָלִיָּה.

אַחְוָתָם כָּל כָּךְ גָּבְרָה הוֹלֶכֶת,

עַד שֶׁהֶחֱלִיפוּ אֶת סוּסֵימוֹ,

וְהֵמִירוּ גַּם אֶת כְּלֵי-הַזָּיִן.

לָצוּד צַיִד יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם פַּעַם,

וְהִנֵּה בָּרַוְזָה עַל הַמַּיִם,

בָּרַוְזָה וְלָהּ כַּנְפֵי הַכֶּתֶם.

אֶת גַּזּוֹ שָׁלַח אֲזָי בָּהּ מוּיְאוֹ,

ואָלִיָּה בָּה שִׁסָּה הַפֶּרֶס,

וּשְׁנֵיהֶם תָּפְסוּ הָעוֹף בַּמָּיִם.

“גַּז תְּפָסוֹ,” סָח מוּיְאוֹ לְאָלִיָּה,

וְאָלִיָּה: “לֹא! טְרָפוֹ הַפֶּרֶס.”

צִעֲרוּ דְּבָרָיו מְאֹד אֶת מוּיְאוֹ.

הָאַחִים יָשְׁבוּ בִּירַק אַשּׁוּחַ,

יַיִן הָאַחִים שָׁתוּ, הַחֶמֶר,

וְנִרְדְּמוּ בְּצֵל אוֹתוֹ אַשּׁוּחַ,

וְרָאוּ אוֹתָם שְׁלָשׁ וִילוֹת-צָחַר.

הַבְּכִירָה הִיא לַצְּעִירוֹת אָמָרָה:

"מַה גָּדְלָה אַחֲוַת שְׁנֵי הַיּוּנָקִים!

מִי מִכֶּן יַפְרִיד בֵּינוֹת הַשְּׁנַיִם,

וְנָתַתִּי לָהּ מֵאָה צֶכִינִים."

הַקְּטַנָּה שֶׁבֵּינֵיהֶן הִמְרִיאָה,

בִּכְנָפֶיהָ הַצַּחוֹת עָלָתָה,

וַתֵּשֵׁב לִמְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל מוּיְאוֹ,

וּדְמָעוֹת חַמּוֹת נֹטְפוֹת עֵינֶיהָ;

הַדְּמָעוֹת נֹטְפוֹת-צֹרְבוֹת פֵּנֵי מוּיְאוֹ.

מִשְּנָתוֹ הֵקִיץ כַּחֲסַר-דַּעַת,

הִתְבּוֹנֵן, בַּנַּעֲרָה הִשְׁגִיחַ;

קָם הֵעִיר אֶת יְדִידוֹ אָלִיָּה:

“קוּם, אָלִיָּה, וְנָשׁוּבָה בָּיְתָה!”

קָםאָלִיָּה עַל רַגְלָיו וַיֹּאמַר,

בְּרֵעוֹ נָזַף בִּדְבַר תּוֹכַחַת:

"תֹּאכַלְךָ הַחֲלוּדָה, הוֹי אֶחָא,

לְךָ שְׁתַּיִם, לִי אַף אַחַת אָיִן."

נֶעֱלַב עַל זֶה מְאֹד אָז מוּיְאוֹ,

הִזְדָּרֵז הוֹצִיא סַכִּין מִתַּעַר,

וּתְקָעָהּ פִּתְאֹם בְּלֵב אָלִיָּה–

וַיִּפֹּל אָלִיָּה עַל הָעֵשֶׂב.

עַל סוּסוֹ קָפַץ מַהֵר אָז מוּיְאוֹ,

בָּאֻכָּף הוֹשִׁיב יַלְדַּת הֶחָמֶד,

בֵּין הַחֲצֵרוֹת רָכַב שָׁב בָּיְתָה.

סוּס אָלִיָּה מְפַרְכֵּס צוֹנֵף הוּא,

וּבְמוֹתוֹ קָרָא בְּקוֹל אָלִיָּה:

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.