מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

איש שעיר ואיש חלק

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אִישׁ שָׂעִיר וְאִישׁ חָלָק / יהודה ליב גורדון


אִישׁ שָׂעִיר אֶחָד כֻּלּוֹ כָּאַדָּרֶת,

קָדְקֹד שֵׂעָר לוֹ לִצְנִיף תִּפְאָרֶת,

רַקָּתוֹ וּלְחָיָיו מֻסַּבֹּת שָׂעַר

כָּעָלִים הַמְּכַסִּים לַעֲצֵי הַיָּעַר,

וּקְוֻצֹּתָיו הָעֲרוּכוֹת תַּלְתַּלִּים

עַל תַּלְמֵי יָם שַׂעֲרוֹתָיו כַּגַּלִּים;

הַשֵּׁנִי קֵרֵחַ חָלָק כַּתֹּרֶן,

אֵין יֵשׁ לוֹ אַף שַׂעֲרָה אַחַת

בַּקָּרַחַת וּבַגַּבַּחַת.

וּשְנַימוֹ נֵצְּבוּ פֶּתַח הַגֹּרֶן.

וַיִּלְעַג הַשָּׂעִיר וַיֹּאמֶר אֶל רֵעֵהוּ:

"הַשֵּׂעָר לָאָדָם עֶדְיוֹ הִנֵּהוּ;

אוּלָם הַקָּרְחָה מוּם הִיא לוֹ וּפְחֶתֶת,

כָּל תֹּאַר תַּגְעִיל, כָּל פָּנִים מֹאֶסֶת,

אֵין בָּה שֵׁמֶץ דָּבָר טוֹב וָנַחַת".

וּבְדַבְּרוֹ וַיַּעַל הַמֹּץ מִן הָרַחַת

וַיְכַס אֶת שְׁנֵיהֶם בְּאָבָק פֹּרֵחַ;

אָז יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ יַעֲבִיר הַקֵּרֵחַ

וַיֶּמַח הַמֹּץ רֶגַע וַיַּעֲבִירֶנּוּ,

וּבִשְׂעַר הַשֵּׁנִי דָּבֵק כַּסַּפַּחַת

לֹא יָכֹל לָמִיש אֶת רֹאשׁוֹ מִמֶּנּוּ.


אֵין רַע שָׁלֵם בַּתֵּבֵל לְאִישׁ דָּעַת,

בְּכָל חֶסְרוֹן יֵשׁ יִתְרוֹן, וּמוֹתָר בְּכָל מִגְרָעַת.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

האדם והטבע

מאת אהרן דוד גורדון (עיון)


א. ההכרה והבלתי מודע

היו ימים, אשר האדם לא הכיר את ערך-האויר, אשר לא ידע, כי באין אויר אין חיים לו ולכל חי על האדמה, כמו שאין חיים לדג בלי מים. וכן היו ימים, אשר לא ידע האדם, מה האור לו ולחייו …

אולם את ערך הטבע בכללו, בכל מרחבו האין-סופי ובכל עמקו האין-תהומי הכיר, כמדומה לך, האדם תמיד, עוד מתחילת ברייתו. היו ימים, אשר האדם העריץ את הטבע, אשר חשב אותו ואת כל אשר בו לאלהים ויעבוד אותו באמונה. והמשוררים והאמנים – הם הרי לא פסקו משירתם אפילו שעה אחת מיום דעת האדם טוב ורע עד היום הזה. ולאחרונה הנה בא המדע – המדע המושכל, הברור, הבהיר, אשר גילה אפקים חדשים ויאר אור חדש – אור קר ונרא, אבל גדול ונאדר. והנה הוא מחליט, כי ‘אין אנו עניים בשעה שאנו נהנים מהטבע הפרוש לפני הכל’ …

ובכל זאת יש שמתעורר בך חפץ מוזר להטיל ספק בדבר, אם הכיר האדם, בזמן מן הזמנים, אם רצה באמת ובתמים להכיר מה הטבע לו. הגע בעצמך: הנאה עראית מן הטבע, אם תכופה או לא תכופה מספיקה לאדם להוציאו מכלל עניות! הרי לא יעלה על הדעת להחליט כי אין אדם עני בשעה שהוא ‘נהנה’ מן האויר, או כי אין הדג חסר כלום בשעה שהוא ‘נהנה’ מן המים!.. כן, יש שהיצר מסיתך לקרוא: אכן עני גמור הוא מי ש’נהנה' מן הטבע!..

ברור לכל, כי בהוציאך את הדג מן המים, אפילו אם תצק עליו מים די צורך נשימתו לא תועיל לו הרבה. כי לא רק את הנשימה הוא חסר. חסר הוא את הספירה של המים. חסר הוא את הלחיצה, שהם לוחצים על כל נקודה מנקודות גופו–אותה הלחיצה המקפת והמאחדת, המכריחה אותו להיות בריה בפני עצמה לחיות; חסר הוא את הקשר שבינו ובין המים, את היניקה הנעלמה, ההווית, העולמית שכל אחד מאטומיו יונק מהם ושכולו יונק מהם. על כן כמעט תוציאוֹ מן המים, מתחיל דמו להתפרץ מכל נקבוביות גופו–מתחלת ההתפרדות.

וכן הדבר באדם, כשהוא נתון באויר דק הרבה מכפי הראוי לנשימה; לא רק נשימתו נעשית קשה, כי גם דמו מתחיל להתפרץ מכל נקבוביות גופו.

והטבע? הגם זה ברור לכל, כי הטבע, הטבע הרחב, הגלוי, ‘הפרוש לפני הכל’ הוא לאדם ממש מה שהמים הם לדג ומה שהאויר הוא לכל חי על פני האדמה?..

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.