אגרות תנחומים / קלמן שולמאן

עִמך אנכי בצרה…    🔗

הֶרֶף מִנֶהִי, רֵעַ יקר, וַעֲזוֹב סְפוֹד על שני ילדיך אשר שִׁכַּלְתָּם יום אחד, פן תשבע מרורים מרבה להכיל וְכִחַשְׁתָּ בְיֹשֶׁר משפטי ה' – הה, ומי עמד בסוד אֵל נערץ? מי מצא חקר משפטיו, והוא דמים ישפוט! ועד תכלית עלילותיו מי זה בא, והוא נורא עלילה ורק לו נתכנו עלילותיו! ומי זה יָעוֹז להרשיע פעלו אף אם ידכאנו בתחתיות ארץ וִיכַס עלינו בצלמות? – הטרם נדע כי גם באֹרח משפטיו רב טוב צפון, ותחת תוכחות מוּסָרוֹ גם נעימות נצח ספונות! ולוּ נקרע סגור עינינו וראינו את הכמוס באוצרות העתיד, כי אז נָשאנו רִנָה על הדבר אשר נִשָׂא עליו קִינָה, ואז עָטִינו מַעטה ששון על האסון אשר נַעַט עליו כעת מעטה אֵבל. ואף כי קצר קצרה בינתי להוכיח קֹשְטְ משפטי זה גם בִּדְבַר מוֹת ילדיך, בכל זאת ידעתי גם ידעתי נאמנה כי רק לטובתך ולטובת בניך עשה ה' ככה. כי מי זה יִוָאֵל להוציא משפט מעֻקל ולגזֹר אֹמר כי יוצֵר האדם אשר יְצָרוֹ בחכמה נשגבה עד אין חקר יחפוץ ברעתו ובמותו, יָגֶל בהתגוללו תחת שואָה כל ימי חיי הבלו, וישיש כי ימצא קבר וכליון חרוץ! – הלא הוא ברא את האדם בצלמו כדמותו, ונשמת קדשו תְּחַיֵהוּ וּתְבוֹנְנֵהוּ, וזה אות נאמן כי אוהב הוא אותו אהבת עולם, ורק כאשר יְיַסֵר אָב את בְּנוֹ הוא מְיַסְרֵהוּ לטוב לו כל הימים. בְּחַן נא ידידי את הדברים האלה ותראה כי בהררי קדש יסודתם, והם יהיו רפאות לשרך ונגֹהות לנפשך. ואני תפִלה לאֵל חי כי יתן עֹז ללבבך וירפא הריסות מורשיו, נַחֵם ינחמך וישַמחך מיגונך, ישמרך מכל רע, יאר אור פניו אליך וישם לך רוב שלום עד בלי ירח.

ינחמך ה' וְיִגְהֶה מזורך…    🔗

אנכי אֶרְשַע אם לא אתן צֶדֶק לִמְרִי שִיחך, כי הה מִשְנֵה שִׁבָּרוֹן הָשברת: הונך ועשרך עָלוּ בתֹהו ואבדו, ולאחרונה מת עליך גם בנך יחידך, ומה נורא שבר מִשְׁנֶה כזה! מתגרת ידו ימס גם לב אבן, וגם נפש נחושה תתמוגג, ואף כי לב רחום כמוך, ונפש ענוגה ועדינה כנפשך! – אֵל שדי יתן לך כֹּחַ וְיֶרֶב לך עָצמה לשאת ולסבול את אשר נָטל עליך! – מְתִים מחלד אשר לא דמו אליך בחכמה ויראת אלהים, ילאו וְיִבָּהלו גם באבד מַרבית הונם, ועל ה' יזעף לבם, לא כן אתה, כי אתה בגדל נפשך לא תִתְיַפֵּחַ ולא תשתוחח באָבדן הונך ורכושך, ולא תתן תִּפְלָה לאלהי משפט ה‘; ורק על מות לַבֵּן נפשך תאבל, על בנך יחידך כי איננו תמָרר בבכי וּתְמָאֵן להתנחם, וגם אנכי לא אוכל לנַחם אותך, כי גם נפשי מֵאנה הִנָחֵם, הה כי גדול כַּיָם שברך ומי ינחמך!! –. אולם בכל זאת אח יקר! רַבֶּה נא צְבָא חכמתך וְצֵא לְהִלָחם עִם יגונך העז אשר יִסְעַר להפיצך, בא נא אֶל מִקְדְשֵי אֵל, מִקְדְשֵי אש דָת, וּ בְרֹת לך משם נִשְׁקֵי קֹדֶש להכריע עָצבך ורגזך תחתיך, וידעתי גם ידעתי כי לא אַלְמָן לב חכם מִמְצוא כֵּהָה לְשִבְרו, ויד תופש תורה לא קצרה לבקש ולמצוא תנחומות אֵל – גם אם תשית לבך להליכות עולם ותדע ובחנת כי רבות פעמים יִלָכְדוּ ילדים אשר לא יֵדעו לְהִזָהֵר עוד, בחבלי עונות חֶרֶב, ומי יודע אם לא נלכד גם בנך במצודה רעה כזאת בימים יֻצרו, ואז הלא קַצְתָּ בחייו וּבָחַרְתָּ במותך, תחת אשר עתה עָלָה בִנך בהר ה’ חַף מכל פשע, וכאחד מבני אֵלִים יֵרָאֶה את פני האדון ה' צבאות בִּמְעוֹן קדשו. הרעיון הזה ינחמך, אחי יקירי! וה' אלהים ישלם לך נחומים, ישלח עזרך מקדש, וירפא נפשך מכל תחלואיה אשר חלה בה…

עִמך אנכי בצרה!    🔗

סִפרך אשר כתבת אלי, עִנה את לבבי וַיַגֶה את נפשי. הה! כָּלוּ כליותי בחיקי ויתכו כמים דמעותי. אוי נא לנו כי שֻדדנו! ממך שדד המות אב יקר, וממני רֵעַ נאמן וְאָח לצרה. חלילה לי לנחמך הבל ככל מנחמי עמל! הוי! מה אַשְוֶה לך ואנחמך, ידיד לבי! הן גם אם לא היה צדיק כביר הזה אביך אשר אהֵבך שְכֶם אחד על כל אהבת אב לבנו, ולולי היה גם ידידי וְרֵעִי הדבוק בי מֵאָח, הלא גם אז עָלינוּ לבכות לו ולעשות אֵבל יחיד על איש ירא ה' כמוהו, איש צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו! הה יגורתי להעביר כל טובו על פני, פן אֲחַלֵל אם אֲהַלֵל, כי לו דומיה תהִלָה – ורק בלבי צפנתי זכר רב טובו, וְשֶׁבַע ביום אברך את שֵם קדשו כעל כל תגמולוהי עלי –. אמנם יקירי! רק לנו אוי, רק לנו אבוי כי אבדנו כלי חמדתנו ושכיות קדשנו, אך הוא – הוא מאֻשר כבר אשֶׁר אין קץ, ונפשו צרורה בצרור החיים תחת כסא כבוד אֵל. המות מִהֵר וַיְפַתַּח למוֹסֵרָיו, וברגע קטן שִלח אותו לחפשי ממכאוביו הרבים אשר החזיקוהו ואשר לא הִרפו ממנו אם נמשכו עוד ימי חָלְיוֹ. ומי לא ידע כי טוב מאד המות מֵהִתְענות תחת ידי מחלה מְמֻשכה ומבלי כל תוחלת לְהֵרָפֵא? –. ועתה אחת אשאל ממך, רעי כאח לי! הָרימה נא פעמיך אל אֹהל ביתי, ונשב ימים אחדים שבת אחים בנאות שְדֵה אחֻזתי, כי בעת רעה כזאת יחסר לך נִיד שפתים גם מנוחה שאננה וחֶברת רֵעִים, ופה בבית מושבי תמצא כל אלה. ודע נא כי לפני יום חפצתי לבוא אל ביתך, אך עד מהרה נחמתי מאשר יָזַמתִּי, כי יראתי פן תכריע התוגה השוררת בביתך את שנינו יחד, עד כי גם נפשי תמוג בעֹצר רעה ויגון, ואוסיפה עוד רעה על רעתך ויגון על יגונך. ועתה הנני שולח אליך עגלת צָב ואיש עִתִּי להביאך אלי, ואתה אל תאַחר מִבּוֹא הֵנה ותמצא אח לצרתך גם מנחם ומנוחה וישע בבית ידידך הנאמן המיחל לך בכליון עינים ונפשו כארץ עיֵפה לך…

ה' ישַלם נחומים לך רעי יקירי…    🔗

שני מכתביך האחרונים דִכאו לעָפר חיָתי וַיְכַסוּ עלי בצלמות –. אויה! מה נורא נִפְלֶך! ברגע קטן נָפלת מִמְרוֹם הררי עֹז אל תחתית בור צרה וגיא שחת! – פלצות בִעתתני בהציבי את מַצבך נֹכַח פני! צר לי עליך, אחי! וְקָצֹר קצרה ידי להושיע לך, גם אין בי דברים נחומים להקל כֹּבד צרתך – – וְאַתְּ נפש זכה וטהורה! נפש דִינָה העדינה אשר עָזבת את בעל נְעוריך ואת כל בית אביך! הה, תִּנְעַם לך תנומתך במשכנות מבטחיך! נוחי במנוחת עולם אַתְּ וילדיך אשר נָמוּ שנתם גם הם על יד ימינך פה בעמק יזרעאל! יושב בשמים יְמַלֵא גם את מספר ימינו עֲלֵי ארץ, ועוד מעט נָבוֹא גם אנחנו אחריך ולא נִפָּרֵד עוד לעולם. שם – שם תִּפָּקחנה עינינו לראות על מה הִקְציר ה' את ימי עלומיך פה תחת השמש, ומדוע נִקטפו גם יַלדי שעשועיך בעודם בְּאִבָּם וּבְטַל ילדותיהם. שם נשמחה ונרננה על אשר לא רָפו ידינו בימי עָנְיֵנוּ ומרודינו פֹה בעמק עכור, ולא כהתה רוחנו בִשְנוֹת ראינו רעה, ובחֹזֶק יד הֶחזקנו במָעוז אֵל מָעֻזֵנוּ, אֵל תמים פעלו וכל מעשהו צדק עולמים.

רעי כאח לי! לא לנחמך מְגַמָתִי במכתבי זה. כי כמוך ידעתי גם אני כי לא תוכל לְהִנָחֵם על מוֹת רעיתך תפארת בְנוֹת הצדק, הה, בְּכֵה בָכֹה לַהוֹלֶכֶת ולא תשוב עוד, וְתֵרֵדְנה עיניך דמעה על מחמד בת עינך, וגם אנכי אמרר בבכי, ועפעפי יזילו מים על שִׁברך כי נורא הוא. אֵל רחום וחנון לא צִוה עלינו מֵהַמְטִיר מְטַר עינינו בבוא כשואה אֵידֵינוּ, ונהפוך הוא כי הוא ברחמיו וברוב חסדיו יפתח אז את גֻלוֹת עֵינינו לְכַבּוֹת את תַּבְעֵרַת היגון הַבֹּעֶרֶת בלבבנו. אפס כי בכל זאת התחזק נא אחי, ואל תתרפה ביום צרה! שא נא מרום עיניך אֶל רוכב שמים אשר בידו נפש כל חי ואשר רק הוא יודע יֹשֶר משפטיו, והשקיטה את סערות יגונך ועצבונך! הטרם תדע כי אנחנו נְגַשֵׁש כַּעִוְרִים הליכות אֵל עולם, ואין אתנו יודע עד מה מִסִתְרֵי אֵל מִסְתַּתֵּר וְרָזֵי מַעגליו ואֹרח משפטי צִדקו – זכר נא זאת אחי וְתִנָחֵם על עפר ואפר! –.

ועתה אני מַפִּיל תחִנתי לפניך: הואילה נא ובוא אל בית מושבי, ותשב אתי כחֹדש ימים. פה תחת צֵל קורתי תמצא אוהב דבק מאח, מנוחת לבב ומרגעה לנפשך העיֵפה. אנכי אֶפָּנֶה מכל מעשי ידי וְאֵפֶן רק אליך. כי בעיר מושבך, עיר מְלֵאָה תשואות ורבתי עָם, לא תפוג תוגתך. כי בתוך שָאון ורעש אך תֵּרָדֵם התוגה ותתעלף מעט קט, ועוד מעט ותתעורר וְתִנָעֵר וביתר עז עוד. לא כן בעיר מושבי, עיר מצער ואנשים בה מעט, כי פה שוררת דומיה ושקט כל הימים, ופה תרפינה ידי התוגה מיום ליום. בבֹקר בבֹקר נלך לשוח בין השיחים ונשיח בהליכות רעיתך, והיא מִמְרוֹם שבתה תאזין ותקשיב אמרי פינו, גם תַּזִיל דמעת ששון. בסֻכת ענָפים נֵשב על חוף הים כחום היום וְהָגֹה נֶהגה בפָעלי ה' המשיבים נפש. לפנות ערב נסע במרכבה מְרַקֵדָה לשַחר את פני אוהבינו היושבים מחוץ לעיר על שדותיהם ובפָרש הלילה דממת קדשה תחת כל השמים, נשובה אל אֹהל ביתנו ונתעלס בדברי ידידות עד כי תפֹּל שנה על עינינו וְתָשֵׁת עלינו נֹעַם כַּפיה. חושה נא ידיד יקר! חושה נא ובואה הֵנה, כי מחכה אני לך, אני ידידך ואוהבך בכל לב ונפש…

מנחם אבֵלים ינחמך…    🔗

פחד פחדתי ימים רבים – וַיֶאֱתָיֵנִי: פחדתי כי דומיתך הממֻשכה אוֹת היא כי נגעה בך יד ה‘, הה, וכן היתה! – ומה נורא אסונך! מאין אבקש מנחמים לך על מוֹת רעיתך אשת החיל אשר רחוק מפנינים מִכרה? בתמהון לבב אשא עיני אֶל אֵל חי ואעמיק שאלה: למה זה יעטוף את נשמות האדם בִּגְוִיָה מְפֹרֶצֶת אשר לרגעים תִּתְעַתֵּד לגלים? – אנחנו נְיַגֵעַ כַפינו לצבור כסף לילה ויום כמו חָיינו לעולם, ורוח עָברה בנו וְנִבֹּל כֶּעָלֶה וכלא היינו נהיה! – אך עֹז לנו באלהים, קול שדי קורא בקרבנו כי לא יאבד נצחנו ויש לנו אחרית, עוד נִהיה ועוד נִחיה גם אחרי מותנו, עוד נשובה ונראה את אהובי נפשנו אשר לפי רְאות עַיִן אבד נִצְחָם ויבלו בשחת בְּלִי –. אמנם מי מאתנו יעלה בתחלה אֶל מעונה אלהי קדם? מי יֵלך לראשונה לֵאור באור חיי עולם? ה’ אלהים אתה ידעת! – ובין כֹּה וכה, ידיד יקר, נשא ונסבול בדומיה את אשר נָטל אלינו רב העליליה, בלי זעף ותלונה נטה שכמנו לעמל אנוש ונגעי בני אדם, עד אשר יחננו אֵל אלהי הרוחות לכל בשר ויאספנו אל מעוֹן קדשו לחזות בְּנֹעַם הדר כבודו ולשבוע בהקיץ את תמונתו…