(עד אבוא אל אדוני שעירה)

אַחִים נַחְנוּ מִבֶּטֶן מִלֵּדָה,

אֲנִי הַצָּעִיר, וְאַתָּה הַבְּכוֹר

זֶה רַבּוֹת יָדְךָ עָלַי כְּבֵדָה,

נְשׂוֹא בַל אוּכַל – אֶשְׁאַף לִדְרוֹר.

אָבִינוּ לִפְנֵי מוֹתוֹ בֵּרֲכֶךָ,

אָחִי עֵשָׂו, אִישׁ שָׂעִיר:

"כִּי תִחְיֶה ַעל חַרְבֶּךָ

וְאוֹתִי תַעֲבֹד, אָחִיךָ הַצָעִיר".

אוֹתִי תַעֲבֹד! וּבְמִקְדַשׁ אֱלֹהֶיךָ

לְבֶן עַמִּי – תִּכְרַע בֶּרֶךְ.

אַךְ עָלַי תִּנְחַת יָדֶךָ

בַּנֶשֶׁק תֵּצֵא, חֶרֶב עַל יֶרֶךְ…

הִנֵּה זֶה שָׁנִים אַלְפָּיִם

רָצַחְתָּ, טָבַחְתָּ יְלָדַי וְעוֹלָלָי.

מִדָּם אָדְמוּ זִרְמֵי הַמָּיִם.

חִצֶּיךָ שִׁכַּרְתָּ מִדַּם חֲלָלָי.

נִלְאֵיתִי נְשׂוֹא אָחִי הָעוֹל

נִלְאֵיתִי נְשׂוֹא דִבְרֵי בָלַע…

אִם כֹּחִי רַק בְּקוֹל,

קוֹלִי כַפָּטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע…

עָבְרוּ הַשָׁנִים אָחִי הַבּכוֹר,

חָלְפוּ הַזְּמַנּים יְמֵי מַחֲשַכִּים,

גַּם עָלַי יִזְרַח הָאוֹר

וְגֵוִי לֹא אֶתֵּן עוֹד לְמַכִּים…

כַּתַּר לִי זְעֵיר, אָחִי בְכוֹרִי,

אֵרָפֵא מִמַּכּוֹתַי בְּיָדְךָ הֻכֵּיתִי,

כַּתַּר לִי זְעֵיר, וְיִשְׁעִי – אוֹרִי

יְחַבֵּשׁ פְּצָעַי מֵהֶם חֻלֵּיתִי…

רוּחִי עָלֶיךָ אָז אָעִירָה

לֹא אֶפְחַד מִמְּךָ, פֶּרֶא עִם פְּרָאִים,

אָז אָבוֹא לַאֲדֹנִי שֵׂעִירָה

וּבְהַר שֵׂעִיר אֶקְרָא: “בַּרְקָאִי!!”