מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַדֹּב וְהָאָדָם

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עִם סָכָל וַחֲסַר דַּעַ,

אָחִי, אַל תִּתְרוֹעֵעַ!

אָדָם וָדֹב בָּאוּ בִּבְרִית יַחַד.

עַל תַּכְלִית תֵּבֵל הִתְעַצָּבוּ,

עַל כֵּן הֲמוֹנָהּ עָזָבוּ

וּבַיַּעַר יָשָׁבוּ.

וּשְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ בִּנְקִיק סֶלַע אַחַד

וּבְיַד חָרוּצִים שֵׁרְתוּ אִישׁ רֵעֵהוּ:

הָאִישׁ נָטַע עֵץ פְּרִי וַיִּקְטֹף אִבּוֹ,

הַדֹּב צָד צַיִד וַיָּבֵא אֵלֵיהוּ,

וַיִּתְעַדְּנוּ יַחַד כֶּעָשִׁיר בִּמְסִבּוֹ.

וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ, אַהֲבָתָם נִצַּחַת,

עַד שָׁכְבָם גַּם לִישׁוֹן עַל מִטָּה אַחַת.

וַיְהִי הַיּוֹם אַחֲרֵי אָכְלָם לָשׂבַע

וַיִּשְׁכַּב הָאִישׁ אֶת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרַיִם

וְהַדֹּב עוֹמֵד אֶצְלוֹ לִשְׁמוֹר עָלֵיהוּ,

וּזְבוּב מוּעָף בָּא וַיַּעֲמֹד עַל גֹּבַהּ

מֵצַח הָאָדָם הַשּׁוכֵב סָרוּחַ:

וַיְעוֹפֵף הַדֹּב כַּפּוֹ וַיְגָרְשֵׁהוּ.

אֲבָל עַל אַף הַדֹּב וּלְמֹרַת רוּחַ

שָׁב הַזְּבוּב עוֹד פַּעַם וּפַעֲמַיִם

וַיַּעֲמֹד עַל מִצְחוֹ בֵּין הָעֵינָיִם.

וַיִּתְמַרְמַר הַדֹּב עַל בַּעַל הַכְּנָפָיִם:

"הַעוֹד תִּתְגָּר בִּי? עוֹד הַפְצַר וָמֶרִי?

חַכֵּה נָא – אָמַר – רֻם זֻלּוּת, עַז מֵצַח,

אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּךְ בַּחֲמַת קֶרִי!"

וַיּוֹר אֶבֶן בַּזְּבוּב וַיְמִיתֵהוּ –

אַךְ אִתּוֹ מָחַץ גַּם רֹאשׁ עֲמִיתֵהוּ

וּכְשָׁכְבוֹ לֹא הוֹסִיף לָקוּם לָנֶצַח,


מִידֵי חֲסַר-לֵב אַל תִּקַּח מַתָּת

פֶּן יְבוֹאֲךָ רָע תַּחַת טוֹב;

כִּי חֶסֶד הַכְּסִילִים חַטָּאת,

לוֹ יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים: חֶסֶד הַדֹּב.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

החלפן

מאת נחום סוקולוב (פרוזה)

“בקרבת בית הבנק נתפש חלפן יהודי”– זה היה כל נוסח “הידיעה”, ועוד פירוש קצר, נופך מאת ה“קוריער”: יש תקווה כי יבערו משם את הבירזא של יושבי קרנות.

לפי חשבוני קיבל המודיע את שכרו 15–10 קופיקות בעד “מאמרו”, והוא שבע רצון. זו היא מערכת! משלמין טבין ותקילין…

מדוע נגע הדבר הזה עד לבי? המבלי אין אסונות נוראים מאלה נכתבים ונזכרים? אכן רוח הוא באנוש. יש אשר יתעורר רעיון האדם על דבר מה והוא לא ידע מדוע.

באחד מערבי החורף ראיתי בפעם הראשונה את האיש ההוא. פניו לא היו כפני סמל אבירים וכיוון צלמיהם, צלמי הוד, אשר יתארו סופרי חיזיון. גם תוכו גם ברו לא לקחו לב. הוא עטה מעיל ארוך ובית צוואר של עורות כבשים שחורים זר לו סביב ועל ראשו כובע מעוך אשר צבעו נהפך מרוב ימים לירקון. לפעמים נראה כבן ארבעים, לפעמים כבן חמישים ויותר. בעמדו שחוח ויגע, קפוא וקודר מני קרח היו פניו כפני זקן. ובשמעו פעם אחת קול קורא אליו באהבה: ר' הלל– הסב פניו ועיניו הבריקו משמחה וכמו חידש כנשר נעוריו בהיוודע לו כי יש פה איש אשר ידעהו בשם.

בשמעי קול דברים מאחורי היבטתי אליו גם אני, כי מי זה יביט על פני חלפן? אנשים כאלה מבוקר לערב יוכתו על רצפת הרחוב הנה והנה ועצרו בעד כל עובר ולחשו באזניו: היש לך שטרות לחליפין?– בעת אשר עברתי ברחוב מעטו העוברים והשבים, אך שני אנשים ראיתי מתהלכים אחרי והכרת פניהם ובגדיהם ענתה בהם כי הם סוחרים שבאו מעיר קטנה, ואחד מהם קרא את החלפן בשמו, וכעבור רגע, כאשר לא ענהו החלפן דבר, כונן אליו את אמריו שנית:

השלום לך ר' הלל, כמעט לא הכרתיך!

אך אני הכרתיך מהר, ר' שמואל – השיב החלפן בלחש, ועל פניו נראו אותות תימהון ומבוכה ושמחה גם יחד. מדוע לא התוודעת אלי כאשר הכרתני? מה מעשיך פה? הבין החלפנים תימנה? מי מילל לי לראותך בכך!

ר' הלל השיב דבריו בלאט, והסוחר מהעיר הקטנה המטיר עליו שאלות רבות: מתי באת הלום? מאז עזבת את עירנו אבדו עקבותיך. שמעתי אומרים שהסתפחת על הכהונה בבית מסחר, מני אז אבד חזון.

מבית המסחר גורשתי, ומאז באתי הלום, והודות לה' חסדו כי מצאתי מקור למחייתי. חלפן אנוכי.

ואשתך? ובניך? אשתי מתה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.