מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַדֹּב וְהָאָדָם

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עִם סָכָל וַחֲסַר דַּעַ,

אָחִי, אַל תִּתְרוֹעֵעַ!

אָדָם וָדֹב בָּאוּ בִּבְרִית יַחַד.

עַל תַּכְלִית תֵּבֵל הִתְעַצָּבוּ,

עַל כֵּן הֲמוֹנָהּ עָזָבוּ

וּבַיַּעַר יָשָׁבוּ.

וּשְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ בִּנְקִיק סֶלַע אַחַד

וּבְיַד חָרוּצִים שֵׁרְתוּ אִישׁ רֵעֵהוּ:

הָאִישׁ נָטַע עֵץ פְּרִי וַיִּקְטֹף אִבּוֹ,

הַדֹּב צָד צַיִד וַיָּבֵא אֵלֵיהוּ,

וַיִּתְעַדְּנוּ יַחַד כֶּעָשִׁיר בִּמְסִבּוֹ.

וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ, אַהֲבָתָם נִצַּחַת,

עַד שָׁכְבָם גַּם לִישׁוֹן עַל מִטָּה אַחַת.

וַיְהִי הַיּוֹם אַחֲרֵי אָכְלָם לָשׂבַע

וַיִּשְׁכַּב הָאִישׁ אֶת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרַיִם

וְהַדֹּב עוֹמֵד אֶצְלוֹ לִשְׁמוֹר עָלֵיהוּ,

וּזְבוּב מוּעָף בָּא וַיַּעֲמֹד עַל גֹּבַהּ

מֵצַח הָאָדָם הַשּׁוכֵב סָרוּחַ:

וַיְעוֹפֵף הַדֹּב כַּפּוֹ וַיְגָרְשֵׁהוּ.

אֲבָל עַל אַף הַדֹּב וּלְמֹרַת רוּחַ

שָׁב הַזְּבוּב עוֹד פַּעַם וּפַעֲמַיִם

וַיַּעֲמֹד עַל מִצְחוֹ בֵּין הָעֵינָיִם.

וַיִּתְמַרְמַר הַדֹּב עַל בַּעַל הַכְּנָפָיִם:

"הַעוֹד תִּתְגָּר בִּי? עוֹד הַפְצַר וָמֶרִי?

חַכֵּה נָא – אָמַר – רֻם זֻלּוּת, עַז מֵצַח,

אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּךְ בַּחֲמַת קֶרִי!"

וַיּוֹר אֶבֶן בַּזְּבוּב וַיְמִיתֵהוּ –

אַךְ אִתּוֹ מָחַץ גַּם רֹאשׁ עֲמִיתֵהוּ

וּכְשָׁכְבוֹ לֹא הוֹסִיף לָקוּם לָנֶצַח,


מִידֵי חֲסַר-לֵב אַל תִּקַּח מַתָּת

פֶּן יְבוֹאֲךָ רָע תַּחַת טוֹב;

כִּי חֶסֶד הַכְּסִילִים חַטָּאת,

לוֹ יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים: חֶסֶד הַדֹּב.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

הזקן בין נכדיו

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

צער גדול יש לו לאברהם-שלמה הזקן, כשהוא יושב בביתו בצוותא חדא עם “הגדיים שנעשו תיישים,” נכדיו במשמע, שילדו לו בנותיו וכלותיו. הם יושבים ועוסקים בשיחה בטלה ודברי-הבאי, והוא שומע ומצטער.

נכדיו אלו נולדו בביתו ונתגדלו על אחריותו. ר' אברהם-שלמה מבטיח לבניו ולחתניו “שנות נקיים” שאינן פוסקות לכל ימי חייו. אינו חפץ להיפרד מעליהם. בחינוך נכדיו עוסק הוא-גופו, ואף-על-פי-כן…

עם בניו נלחם בשעתם, וברוך-השם, שהכריע את יצרם. בנים כשרים הם, מעין “תפארת אבות.” אבל הנכדים – רואה הוא שסבא אצל נכדים הוא ענין אחר לגמרי. אין לו עליהם אותו הכוח, אותה ההשפעה, אותה התקיפות. האהבה מקלקלת פה את השורה. ולואי שהם לא ישפיעו עליו.

להתרחק מעליהם אינו יכול. כך הוא טבעו, אוהב הוא תמיד התחברות עם צעירים. כשאינו מוצא צעירים, הוא נטפל לפעמים לילדים, צובט את לחייהם וקורא להם בכינוי של חיבה: “שקצים, איך מברכים על רעמים וברקים?”

להתרחק מהם אינו יכול. אבל כשהוא יושב סמוך להם, יש לו צער הרבה.

“הוי, רבונו-של-עולם,, הוא כואב ומשיח לעצמו, “דור שאין בו מדעת קונו. תינח כשהם קוראים באותם הפנקסים הכרוכים בבחינת ספרים, הרי זה עבירה, שמכיוון שעבר עליה אדם ושנה, כבר נעשית לו כהיתר; אבל אותם השבחים והפטפוטים, שהם יושבים ומספרים באיזה ‘גוי תמים’?” לשעבר היו האברכים יושבים צפופים בין מנחה ומעריב בקלויז ומספרים בשבחם של צדיקים. עכשיו? תיתי להם שאינם אומרים ‘רבי טולסטוי’”.

ומטה הוא את אזנו כלפי המשיחים. חפץ הוא לשמוע, מה הם מפטפטים עליו.

והוא שומע לכאורה עניינים, שהם שייכים יותר אליו מאשר להם. מוסר, תיקון-העולם, רוחניות, מידות, מסירות-נפש. אלא שהמלים יוצאו מפיהם בתערובת מלים שאינן יהודיות.

“ובשביל זה צריכים אתם לקרוא בספריהם? הלא הרבה מזה וגדול מזה אתם מוצאים ב’ספר-חרדים,' בספרי חסידים ובמאמרי צדיקים.”

מחייכים הצעירים, ומתחילים מציעים לפניו דעות של “בעל-המוסר-הרוסי.”

מתכוונים הם להקניטו, להראות לו פנינים ומרגליות טובות שיש אצלם.

שומע הזקן ומקשיב בראשו ורובו, ובתוך כדי שמועתו הוא מפסיק ושואל: “כך הוא עושה או כך הוא אומר?”

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.