מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לִבִּי לְמוֹ אָב יִזְעָק

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לִבִּי לְמוֹ אָב יִזְעָק / י"ל גורדון

אָשֶׁר מֵת בְּכ"ב לְיֶרַח טֵבֵת בִּשְׁנַת

“יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָהּ”


חֹרֶב וָקֶרַח זַלְעָפָה וָפַחַד

אֲחָזוּנִי פִתְאֹם דִּכְּאוּנִי יַחַד,

מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ אוֹתִי הִשְׁלִיכָה

הַשְּׁמוּעָה הַנּוֹרָאָה: “מֵת אָבִיךָ”.


אָבִי – עוֹד אֶל עֵינַי נִצָּב הִנֵּהוּ:

זֶה תֹּאַר יָפְיוֹ, זוֹ הַדְרַת פָּנֵיהוּ.

זֶה הוֹד הַמֵּצַח כַּשַּׁחַר זָרוּחַ,

וּמִדָבֶּרוֹ נָאוֶה עַד נִקְיוֹן רוּחַ:


זֶה גֹּבַהּ קוֹמָתוֹ, צַעֲדֵי רַגְלֵהוּ,

לִבְנַת שֵׂיבָתוֹ, אַף עֵינָיו כִּי כֵהוּ,

זֶה טוּבוֹ זֶה תֻּמּוֹ, לִבּוֹ וּבְשָׂרוֹ –

הֲלֹא חַי עוֹדֶנּוּ – לֹא שָׁב לַעֲפָרוֹ!


הָהּ תָּוֵי שַׁדַּי יַעֲנוּנִי בַּסֵּפֶר:

“אָבִיךָ אֵינֶנּוּ, נָחַת עַל אֵפֶר!”

מַה-שֶּׁהָיָה לֹא יָשׁוּב אֶל קוֹל נֶהִי

הצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ אָמַר וַיְּהִי.


אֲהָהּ, מִי הִגִּיד לִי זֶה כִּשְׁנָתַיִם

עֵת לָנוּד מִמְּקוֹמִי אֶשָּׂא רַגְלַיִם

וּבְרֹאשׁ אַנְשֵׁי בֵיתִי אוֹתוֹ נָשָׁקְתִּי

כַּחוֹתָם אֶל לִבִּי אִמַּצְתִּי חִבָּקְתִּי –


מִי הִגִּיד לִי אָז כִּי לֹא עוֹד אוֹסִיפָה

עוֹד כָּל עֵת חָלְדִּי אֶת פָּנָיו אַשְׁקִיפָה

כִּי אֵלֶּה הַנְּשִׁיקוֹת וּרְאוּת עֵינָיִם

אַחֲרוֹנוֹת הֵנָּה לִי תַּחַת שָׁמָיִם?!


אַשְׁרֵיכֶם, אַחַי, כִּי עִמּוֹ הֱיִיתֶם

וּבְטֶרֶם מוּתוֹ עוֹד פָּנָיו חֲזִיתֶם

וַתְּחַבְּקוּ עוֹד פַּעַם וַתְּנַשְּׁקוּ אוֹתוֹ

וַיְבָרֶכְכֶם אָבִינוּ עוֹד לִפְנֵי מוֹתוֹ.


וַאֲנִי הַרְחֵק מֶנּוּ – הַרְחֵק נָדַדְתִּי

עַל עֶרֶשׂ מוֹתוֹ כָּכֶם לֹא עָמַדְתִּי

וּבַעֲטֹף רוּחוֹ עֵינָיו לֹא עַצָּמְתִּי

וּמִשְּׁמוּעַת מוֹתוֹ פִּתְאֹם נִפְעָמְתִּי.


כַּפְּרִי נָא לִי, נֶפֶשׁ אַָבִי שֶׁאָהַבְתִּי,

כִּי לֹא הִכַּנִי לִבִּי, כִּי בֶטַח יָשָׁבְתִּי,

כִּי לֹא עַל עָב קַל מִהַרְתִּי אֵלַיִךְ

עֵת צִירֵי מָוֶת נֶהֶפְכוּ עָלָיִךְ


אִם לֹא בָאתִי אֵלַיִךְ פֹּה בָּאָרֶץ

לִרְאוֹתֵךְ אַחֲרוֹנָה לִפְנֵי הַקָּרָץ

בּוֹא אָבוֹא אֵלַיִךְ – חִישׁ יוֹמִי יַגִּיעַ –

בֵּית מוֹעֵד כָּל חַי בִּמְרוֹמֵי רָקִיעַ.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

שמחה

מאת דוד פרישמן (מאמרים ומסות)


שמחה. שמחה מבית ושמחה מחוץ. שמחה בלב ושמחה על כל פנים. בקצור: רק שמחה…


מובן מאליו, כי מדבר אני כאן על-אדות פורים. הלא דבר זה כבר נעשה למנהג מקובל אצלנו מקדמת דנא: כבוא חג הפורים האהוב, מחויב הסופר היהודי לכתוב את מאמרו על השמחה הגדולה, שכל אדם הגון מישראל מוכרח להרבות בה, ולא עוד, אלא שעליו להתחיל בשמחה זו מיד כשנכנס החודש. השמחה, בלי עין-הרע, גדולה כל-כך במעוננו ועל כל סביבינו, שכמעט יכול אדם להאמין, כי אין בכל העולם כולו עוד גוי אחד כמונו, אשר יבין כמונו מלאכה זו, מלאכת השמחה, ואשר תהיה לו כמונו סבה להיות שמח. הוי, כמה שמחה! – כמובן, אם חכם הסופר, לא יסתפק בהלכה פסוקה זו לבד של ענין השמחה, אלא יבקש וימצא גם את הגורמים וגם את ההיתר לה: אם שיקח לו איזה פסוק מן המגלה וידרוש דרשה על-דבר ההתבוללות וישפוך את כל זעמו על מרדכי זה, משום שלמד את הקוזינה הירקרקת שלו, שלא תגיד את עמה ואת מולדתה – וזה הוא בודאי הזיון המשמח מאד את הנפש; ואם שיבחר לו את הפסוק על-דבר הדבור בלשון עמו, וישמח מאד כי עכשו כבר התקדם העולם העברי מאד ויש לנו ברוך-השם כבר תרפ"ט אלפים חברות העמלות כל-כך בשביל הלשון שלנו, עד שספרותנו היתה עתה כפורחת, כידוע; ואם שיתלה את הקולר שלו באותו הפסוק של “אין אונס” וישמח מאד ויבוא לידי מסקנות, כי ארץ פרס הקדמונה, אמת היא, לא היתה ארץ קונסטיטוציוינלית כמו עתה, אלא תחת זאת ידעו כבר גם שם את החוק האנושי הפשוט, שאין אדם רשאי לאנוס אדם שני. בקצור: אך ורק מוטיבים של אגדה ושמחה וששון גדול בכל אשר נפנה. אך ורק ענינים המשיבים את הנפש של כל אדם מישראל. הלא חג הוא לנו וגם מצוה היא לשמוח ובכן אשמח נא מעט את קוראי. ואולם ירא אני, כי אין לי כשרון מיוחד לענינים כאלה ואני אקלקל מלאכה נקיה זו מיד כאגע אליה באצבעי. ירא אני שאעשה דבר זה על פי דרכי אני והשמחה לא תהיה עוד שלמה כל-כך.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.