הִתְהַלְלוּ הַנְּעָרִים בְּדֻבְּנָה הָעִיר
בְּמַקְהֲלוֹת חוּמוֹת-הָעָיִן:
“הוֹי, יָפוֹת, לְמַעֲטָפוֹת נְחַלְּקָה הַבַּד!”*
"שִׁכּוֹרִים מִמְּשׁוּבַת חַיָּלִים עַל עַד,
שִׁכּוֹרִים מִדָּם וּמִיָּיִן,
"בֹּאֶינָה וּזְכֶינָה בַּשָּׁלָל בַּבַּז.
הוֹי, הוֹי חַיֵּי קוֹזַק וְהַפְקֵר!"
הֵרִיעוּ קוֹזַקִּים בְּחַלְּקָם הַבַּז:
בַּד, אַטְלַס, וּקְטִיפָה הֻלָּלָה,
וּמְנוֹרוֹת-הַשַּׁבָּת בַּכֶּסֶף הַטּוֹב,
וּפְנִינִים מִתְנוֹצְצוֹת רַכּוֹת לָרֹב
וְכוֹסוֹת שֶׁל קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה.
לֹא הָיָה בְּסוֹדָם הַבַּטְקוֹ1 אַךְ-הוּא,
הוֹי הוֹי, זֶה הַבַּטְקוֹ הַצָּעִיר!
לוֹ לָמָּה הַבִּזָּה, הַשָּׁלָל הָרָב?
שְׁדֵי-אַטְלַס לָהּ, אַטְלַס כְּתֵפֶיהָ,
לָהּ גַּבּוֹת-הַקְּטִיפָה מִקְּטִיפַת-הַשְּׁחוֹר,
וּפְנִינִים שִׁנֶּיהָ מַחֲרֹזוֹת שֶׁל אוֹר.
אִם יִשְׂחַק אוֹר-נֵר כְּעֵינֶיהָ?
הֲיֵשׁ עוֹד בָּעוֹלָם מַשְׁכִּירָה הַכּוֹס
כְּשִׂפְתֵי הָעַלְמָה עִבְרִיָּה!?
אֵינֶנּוּ, כִּי פָרַשׁ לַחֲדַר בַּת-הָרַב.
"אֲבָל כִּי אֲהַבְתִּיךְ, הַיָּפָה!
עוֹד עֶבֶד הָיִיתִי לַפָּרִיץ הַגֵּא,
בִּגְלָלֵךְ נָתַתִּי אֶת יָדִי לִפְנֵי
הַמֶּרֶד, לָךְ נַפְשִׁי עָיָפָה.
בִּגְלָלֵךְ עָלִיתִי עִם נְעָרַי הֲלֹם,
הוֹי הוֹי, בַּת-הָרָב הַיְפֵהפִיָּה.
"אִלּוּ לֹא אֲהַבְתִּיךְ, לְקַחְתִּיךְ זֶה-כְּבָר
כְּכָל אַחְיוֹתַיִךְ בְּמַחֲנֵנוּ…
הִתְנַצְּרִי, הִכָּנְסִי לְאַבָּא וַסִּיל;
הַיּוֹם, עוֹד הָעֶרֶב בִּשְׂמָחוֹת וָגִיל
נָחֹגָּה אֶת חַג-כְּלוּלוֹתֵינוּ.
אֲצַו לָךְ מְעִיל-קְטִיפָה, הִינוּמָה שֶׁל פָּז,
מָאתַיִם נְעָרַי שׁוֹשְׁבִינִים!"
חִוֶּרֶת הַנַּעֲרָה, אַךְ מִלִּים לָהּ עוֹד:
"הַלְוַאי מַר-הַמָּוֶת טָעָמְתִּי!
הַנַּעַר, אֵיכָכָה זֶה אֶשְׂמַח אֶל גִּיל,
אֶתְכַּסֶּה בְּהִינוּמָה וְאֶעֱטוֹף מְעִיל,
אֲנִי אַךְ-זֶה תְמוֹל הִתְיַתָּמְתִּי…
הֲלֹא יְקַדְּמוּנוּ עַל אֵם-כָּל-רְחוֹב
שׁוֹשְׁבִינִים – כָּל אַחַי הַטְּבוּחִים."
אָז הָלַם הָעֶלֶם עַל שֻׁלְחַן-הָעֵץ:
"וַיְהִי כִּדְבָרַיִךְ, הַנַּעֲרָה!
שְׁבוּעַיִם אֲחַכֶּה… לְאוּמַן הָעִיר
בָּא הֶטְמַן-הַמְּדִינָה וְעִמּוֹ הַ“בְּעִיר”,2
אוּלַנִּים הַקּוֹלְעִים אֶל שַׂעֲרָה.
שָׁם אֵרֵד עִם נְעָרָי; אִם לֹא יִפְגְּעוּ בִי
כַּדּוּרֵי פּוֹלָנִים – אָשׁוּבָה."
"חַכֵּה… אַךְ חַכֵּה-נָא… וְהַסְכֵּת וּשְׁמָע…
מִכַּדּוּר פּוֹלָנִי אַל תִּירָא!
אַךְ הַסְכֵּת… הַשְׁבָּעָה… סוֹד כָּמוּס הוּא לִי…
הֵן לַחַשׁ יָדַעְתִּי עַל כַּדּוּר כָּל כְּלִי,
מַה-תִּשְׂחַק? לֹא תַּאֲמִין? נַס-נָא מִיָּד!
יְרֵה בִי – הִנֵּנִי! כְּרֶגַע!"
וַיּוֹצֵא הַנַּעַר אֶקְדֹחַ יָקָר
עִם נְקֻדּוֹת-הַכָּסֶף. “הַיְמָאֵן?”
הִטְבִּיעַ בּוֹ כַּדּוּר וַיִּשְׁפֹּךְ אֲבַק-
הַשְּׂרֵפָה עַל רָבְדּוֹ, זָע הֶדְקוֹ הַדַּק.
“אֲנִי אֶל הַמְּזוּזָה אֶשָׁעֵן!”
הִרְעִים הָאֶקְדֹּחַ! וּבְאַנְחַת-הַתּוֹר
הַנַּעֲרָה צָנְחָה תַּחְתֶּנָּה.
מִנְּשִׁיקוֹת-פִּיו יִשַּׁק הָעֶלֶם הָרָם
אֶת עֵינֵי הַנַּעֲרָה, צַמָּתָהּ…
הֶעָצַם הַכַּדּוּר מִלַּחַשׁ שֶׁל מֵת?
אוֹ אָמְרָה הַנַּעֲרָה אִמְרָתָהּ בְּלֹא-עֵת
אוֹ שָׁכְחָה פִּתְגָּמָהּ, טָעָתָה?
וְאוּלַי…? פִּתְרוֹנִים אַךְ לֵאלֹהִים…
מִי יֵדַע לֵב אִשָּׁה עִבְרִיָּה!
סוינמינדה 1924