מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

דברי פתיחה

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

דברי פתיחה – (בנשף לכ' צ’רניחובסקי ושניאור, אייר תרפ"ה) / ח"נ ביאליק


(בנשף לכ' צ’רניחובסקי ושניאור, אייר תרפ"ה)


אחד מן המשוררים המשתתפים בנשף הזה קרא לי פעם בפיליטוניו “שר המסכים”, ואולם לפני עשרים שנה הייתי אני “שר המסכים” למשורר זה עצמו, ועכשיו כעבור עשרים שנה זכיתי לשם אחר, לשם “ר' פתחיה”. בגורלי עלה הפעם לפתוח את הנשף הזה ולהציג לפני הקהל את שני המשוררים, שהם אורחים יקרים אצלנו. אמנם המשורר האמתי איננו אורח בשום מקום. נפגשים אתו בספר, מתבודדים אתו ומושפעים ממנו. הם ­– הלב והנפש של כל העם. אבל מנהג זה הוא “להפגש” עם המשוררים בהמון, ואין לזלזל איפוא במנהג זה. ומודה אני למסדרי הנשף הזה שהזמינו אותי לפתוח אותו.

רוצה אני לעמוד בנשף זה על שתי נקודות עיקריות של השירה העברית. אלו באתי לסמן את שתי התקופות של שירתנו, זו שלפני שירתנו החדשה, וזו של שירתנו החדשה, הייתי אומר שהשירה של התקופה הראשונה היתה – סולו. תמיד היה משורר אחד גדול שבלע את המשוררים שבימיו. מלבדו היתה כל השירה מונוטונית, לכל המשוררים היה פרצוף אחד. אולם השירה בימינו היא מקהלה רבת צבעים ורבת אוקטבות. אין להכחיש בשום פנים, כי הפלא היותר גדול נעשה בפנה זו, במקצוע השירה העברית. אין צורך להיות ענותנים ביותר, שלא להכיר ברכוש הרב שהשיגה ספרותנו במקצוע זה, יכולים אנו להתחרות בזה עם הספרויות היותר עשירות באירופה. ועם כל זה שיש לנו מקהלה גדולה של משוררים, שכל אחד יש לו פרצוף שלו ונוסח שלו. לא יצאה שירתנו לרשות הרבים ולא נעשתה לקנין כל העם. כל תקופה הכניסה המון שירים ופזמונים שחיו בפי העם. הזמירות של שבת, הפיוטים והתפילות והתחינות, אף-על-פי שהם שירים דתיים, שר אותם העם תמיד ובכל עת, הם היו תמיד בפיו. אבל לא זכינו לכך, שהשירה החדשה שלנו תבלע בפי העם – זו הטרגדיה של ימינו. ועוד תעבורנה שנים רבות, עד שהשירה החדשה תתעכל בעם. רק כאן בא"י, במקום שבו הפכו את החיים לשירה, תהפך השירה לחיים. ומי יתן ונזכה בקרוב לשירת-העלילה, שירת האפוס שלנו, שהיא נובעת מן החיים.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

נִשֵּׂאת בְּעוֹלָם

מאת שאול טשרניחובסקי (שירה)

נִשֵּׂאת בָּעוֹלָם צָרָתֵנוּ עַל כְּנַף

גַּז שָׂב, בֵּין חֲצִי-הַיָּרֵחַ וְהַצְּלָב.

דַּלוֹת כְּנָפֶיהָ מֵרֹב-רֹב-יָמִים,

יוֹם יוֹם יְחַיּוּהָ דְּמָעוֹת וְדָמִים.

דְּמָעוֹת חֲדָשׁוֹת – נְחָלִים-נְחָלִים,

דָּמִים רַעֲנַנִּים – מַבּוּעִים לֹא כָלִים.

חָלָל… תִּלֵּי הֶרֶס… עָשָׁן בָּא וָרָב…

“כְּאַלֶכְּסַנְדְרִיָה1 הָעָם הִשְׁתּוֹבָב”.

– גַּנִּים… אַרְמְנוֹת פֶּלֶא… עֲנוֹת עַם יֶחֱרַד…

“טְבוּחֵי עִיר גְּרַנַּדָּה – רִמּוֹן־סְפָרַד2…”

נִשֵּׂאת צָרָתֵנוּ… קוֹלוֹת-חָג עוֹלִים…

“הַפַּעֲמוֹנִים בִּסְפָרַד מְצַלְצְלִים”.

– רִפְרוּף נֵס וֶדֶגֶל… תְּרוּעָה וְרִנָּה…

“גְּדוּדֵי צַלְבָּנִים הֵם פּוֹשְׁטִים בַּמְּדִינָה”.

– וּמַה נִיר הַכֶּתֶם וְהָעֲרָבָה?

“עַרְבוֹת אוּקְרַאִינָה עִם דְּגַן זְהָבָהּ”.

– כִּכָּר מוֹרִיקָה… מַכְחִילִים עֲשָׁנִים…

“מִישׁוֹר שֶׁל גֶּרְמַנְיָה, אִמּוּן תּוֹתְחָנִים”.

– מַה אֶרֶץ הֶחָמֶד? כָּרִים וְהָרִים…

הַוַלְסְ מִתְגַּעְגֵּעַ… “הָיְתָה שֶׁל אַוְסְטְרִים”.

– שִׁירַת אוֹר חוֹפֶפֶת עַל זִיז כָּל-מִגְדָּל…

חוֹלֵם בֵּית הַכְּנֶסֶת… “פְּרָג עִיר מַהַרַ”ל“.

– בְּיַעַר וָאָמֶשׁ נֶחְבָּאִים – לַ”חֲצוֹת"…

מִסְפֵּד עַל הַסֵּפֶר… “בַּת-לִיטָא הִיא זֹאת”.

– חֹרְשָׁה נֶעֱצָבֶת… חָרְבוֹת בִּנְיָנִים…

נוֹדְדִים עֲלֵי דָרֶךְ… “פֹּה שְׂדֵה פּוֹלָנִים”.

– מַחְפֹּרֶת וָפַחַם… גַּלְגַּל אָץ-נֶחְפָּז…

פֶּחָם וּּמַתֶּכֶת… “גְּלִיל בֶּלְגִּים מֵאָז”.

– גַּנִּים וּשְׂדֵה כָרֶם… תֵּל שֶׁל מְצוּדָה,

וְהַכָּר עוֹד פּוֹרֵחַ… “צָרְפַת הַשְּׁדוּדָה”.

נִשֵּׂאת צָרָתֵנוּ, נוֹטֶפֶת דָּמִים –

הוֹי, פַּנּוּ לָהּ דֶרֶך, יוֹבְלוֹת וְיַמִּים!


תל-אביב, 21.9.40


  1. פוגרום איום בשנת 38 לסה"נ.  ↩

  2. ftn2  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.