מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

דברי פתיחה

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

דברי פתיחה – (בנשף לכ' צ’רניחובסקי ושניאור, אייר תרפ"ה) / ח"נ ביאליק


(בנשף לכ' צ’רניחובסקי ושניאור, אייר תרפ"ה)


אחד מן המשוררים המשתתפים בנשף הזה קרא לי פעם בפיליטוניו “שר המסכים”, ואולם לפני עשרים שנה הייתי אני “שר המסכים” למשורר זה עצמו, ועכשיו כעבור עשרים שנה זכיתי לשם אחר, לשם “ר' פתחיה”. בגורלי עלה הפעם לפתוח את הנשף הזה ולהציג לפני הקהל את שני המשוררים, שהם אורחים יקרים אצלנו. אמנם המשורר האמתי איננו אורח בשום מקום. נפגשים אתו בספר, מתבודדים אתו ומושפעים ממנו. הם ­– הלב והנפש של כל העם. אבל מנהג זה הוא “להפגש” עם המשוררים בהמון, ואין לזלזל איפוא במנהג זה. ומודה אני למסדרי הנשף הזה שהזמינו אותי לפתוח אותו.

רוצה אני לעמוד בנשף זה על שתי נקודות עיקריות של השירה העברית. אלו באתי לסמן את שתי התקופות של שירתנו, זו שלפני שירתנו החדשה, וזו של שירתנו החדשה, הייתי אומר שהשירה של התקופה הראשונה היתה – סולו. תמיד היה משורר אחד גדול שבלע את המשוררים שבימיו. מלבדו היתה כל השירה מונוטונית, לכל המשוררים היה פרצוף אחד. אולם השירה בימינו היא מקהלה רבת צבעים ורבת אוקטבות. אין להכחיש בשום פנים, כי הפלא היותר גדול נעשה בפנה זו, במקצוע השירה העברית. אין צורך להיות ענותנים ביותר, שלא להכיר ברכוש הרב שהשיגה ספרותנו במקצוע זה, יכולים אנו להתחרות בזה עם הספרויות היותר עשירות באירופה. ועם כל זה שיש לנו מקהלה גדולה של משוררים, שכל אחד יש לו פרצוף שלו ונוסח שלו. לא יצאה שירתנו לרשות הרבים ולא נעשתה לקנין כל העם. כל תקופה הכניסה המון שירים ופזמונים שחיו בפי העם. הזמירות של שבת, הפיוטים והתפילות והתחינות, אף-על-פי שהם שירים דתיים, שר אותם העם תמיד ובכל עת, הם היו תמיד בפיו. אבל לא זכינו לכך, שהשירה החדשה שלנו תבלע בפי העם – זו הטרגדיה של ימינו. ועוד תעבורנה שנים רבות, עד שהשירה החדשה תתעכל בעם. רק כאן בא"י, במקום שבו הפכו את החיים לשירה, תהפך השירה לחיים. ומי יתן ונזכה בקרוב לשירת-העלילה, שירת האפוס שלנו, שהיא נובעת מן החיים.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

הוראת הספרות

מאת ישראל כהן (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לימוד הספרות בבתי הספר איננו סוגיה קלה אצל שום אומה, קל וחומר אצלנו. ובמידה שאנו מייחסים חשיבות ללימוד זה כגורם המעצב את נפש התלמיד, כלומר את הדור הצעיר, בה במידה אנו מתקשים להחליט בוודאות גמורה מה להכליל בתכנית הלימוד ומה לא להכליל, מה להכשיר ומה לא. שכן אם נניח, דרך משל, שהספרות אף היא בכלל מזון, שהוויטאמינים והקאלוריות קובעים את טיבה והשפעתה, מן הנמנע הוא להגיע לידי ידיעת כמות הקאלוריות והוויטאמינים, האצורה ביצירה פיוטית,סיפורית או מסאית של סופר פלוני או אלמוני. הספרות אינה במדידה ולא בשקילה, אלא בטעימה ובהערכה. פסק‑דעתו של המעריך אפילו יתלבש בניב חתוך וברור, הריהו מעומעם ואפלולי בהיותו יונק מספירת החוויה האינטימית, שאינה בת תיאור מדוייק. המושגים “מאזניים” ו“הכרעה” אינם אלא מושאלים בידנו מחמת מחסור ודלות באמצעי הבעה. גשמיותם וסמכותם מטעות את הבריות לחשוב, שאמנם נשקלה היצירה במאזניים ונמצאה מלאה או חסרה. מובן, שאין לנו ברירה אלא לומר כן אך האמירה מחייבת ענווה וידיעת המחיצה החוצצת בין העניין והנאמר עליו. מפני שכלי‑ההבעה קטן מן המובע.

לפיכך העזה גדולה היא לחבר תכנית לימוד הספרות של כל הדורות, שיש בה ממילא אמירת הן ולאו, בירור וניפוי, הכשרה ודחיה. ומשבח אני את המעיזים. הם נוטלים על עצמם אחריות רבה ואף מפקירים עצמם לביקורת. אולם גם ההעזה טעונה הגבלה, שאם לא כן היא עלולה לגרום רעה גדולה, ואז יתברר, שהשמרנות טובה הימנה. שכן השמרנות אינה מבטלת את הצורך במהפכה, היא רק דוחה אותה לזמן‑מה, לשעת‑כושר יפה יותר, ואילו ההעזה המופרזת יש שהיא מקעקעת יסודות ועוקרת נטעים ללא תקנה. על כן צריכים האחראים שבדור לשים בה מתג ורסן.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.