הוֹרָה גּוֹעֶשֶׁת, סוֹאֶנֶת, רוֹעֶשֶׁת,
פּוֹרֶצֶת, סוֹעֶרֶת סְבִיבִי.
בְּקֶסֶם שֶׁל קֶצֶב
מִגִּיל וּמֵעֶצֶב
מוֹשֶׁכֶת גּוּפִי וְלִבִּי.
הָרֶגֶל צוֹעֶדֶת, הַשֶּׁכֶם רוֹעֵד,הַשִּׁיר מִתְלַקֵּחַ, הַזֶּמֶר לוֹהֵט,
רִקּוּד וְשִׁירָה,
תְּפִלָּה בְּלִי מִלָּה
אֶל אֵל-הֶעָתִיד, אֶל אֵל-יְצִירָה.
וּלְפֶתַע…דְּמוּת מְרַחֶפֶת לְנֶגֶד עֵינַי.
זְרוֹעִי הִתְחַמְּקָה מֵחֲבֹק חֲבֵרַי.
לִבִּי מִתְנַכֵּר לַשִּׁירָה הַגּוֹעֶשֶׁת.
קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה אֶת כֻּלִּי הִיא כּוֹבֶשֶׁת.
עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת, מַבָּט כֹּה שׁוֹאֵל,שְׁתִיקָה עֲצוּבָה וּפֶה עַקְשָׁנִי –
גּוֹבֵר בִּי הַשֶּׁקֶט – נִשְׁאַרְתִּי עוֹמֶדֶת
בֵּין מֵאָה בּוֹדֶדֶת. הִיא – וַאֲנִי.
קיסריה, 27.2.1943