רקע
חיים נחמן ביאליק
שירים מן העזבון – עֵצָה בִּתְפִלָּה
mנחלת הכלל [?]
tשירה

הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, שָׁמֶיהָ הָאֵלּוּ

כְּבָר בָּלוּ; כְּבָר נוֹשְׁנוּ לְמַדַּי;

לוּ שְׁמָעֵנִי: הֲשִׁיבֵם לַתֹּהוּ

וּבְרָאֵם חֲדָשִׁים, אֵל שַׁדַּי!


בָּאָרֶץ הַבָּלָה הַזֹּאת אָפֵס דָּבָר

אֲשֶׁר לֹא שׁוֹרְרוּ אֲנָשִׁים,

וַיִּתַּם הַחֹמֶר וְאֵין נוֹשֵׂא חָדָשׁ

לְשִׁירֵי הַמְשׁוֹרְרִים הַחֲדָשִׁים.


וּתְכֵלֶת שָׁמַיִם וּזְהַב קַרְנֵי שֶׁמֶש

וְחִוְרַת הַלְּבָנָה הַבָּרָה –

הוֹי, אֵלִי אֵלִי! הַאֻמְנָם לֹא קַצְתָּ

מִפְּנֵיהֶם וַיִּהְיוּ לְזָרָא?


וּתְשׁוּאוֹת יוֹם בָּהִיר וּדְמִי רָזֵי לָיִל,

יָם סֹאֵן וְסוּפָה מִמְּזָרִים…

וּמַשַּׁק הַפֶּלֶג… וִיְרַקְרַק הַדֶּשֶׁא…

וּנְשִׁיקָה… וְצִפְצוּף צִפֳּרִים…


הָאָבִיב וּפְרָחָיו, הַזָּמִיר וּרְנָנָיו –

מַחְמֻדֵי כָּל בַּעֲלֵי הָרְנָנִים..

אִם יָפוּ בְּעִתָּם כְּבָר שִׁחֲתוּ הוֹד צַלְמָם

הַמְּשׁוֹרְרִים מִיָּמִים וְשָׁנִים.


מִקַּרְנֵי הָרְאֵמִים עַד בֵּיצֵי הַכִּנִּים –

עַל כֻּלָּם שִׁירֵיהֶם הִכְבִּירוּ;

וַאֲנַחְנוּ עֲלוּבִים, עֵט שֶׁקֶר עָשִׂינוּ

כִּי לָנוּ מְאוּם לֹא הִשְׁאִירוּ.


אַךְ הבֶלֶ יָגַעְתִּי לִמְצֹא עִנְיָן חָדָשׁ

לַחֲרוּזַי עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל

אֲהָהּ! אֵין כָּל חָדָשׁ שֶׁלֹא הִקְדִּימָנִי

בוֹ אַחַד הֶחָרָזִים מִתְּמוֹל.


אָמַרְתִּי שְׂאֵת חָזוֹן עַל מַדְקְרוֹת הַפַּרְעֹשׁ

וְהִנֵּה הִקְדִּימַנִי הַחֲרִיזִי,

וָאֹמַר תֵּת קוֹלִי בְּשִׁיר לִכְבוֹד עִזִּי

וּפִתְאֹם – וַתָּמָת עָלַי עִזִּי.


עֲנִיָּה! בַּבֹּקֶר בָּרֶפֶת חָלָשָׁה

וַתְּזוֹרֵר וַתִּגְהַר וַתָּמֹת;

וּמֵאָז לִבִּי רַע עָלָי, לָשִׁיר לֹא אוּכַל,

רַק אֶבְכֶּה וְאַזְכִּיר נְשָׁמוֹת…


וּכְעַנְנֵי בֹּקֶר עַל לִבִּי הָרֵיקָן

הִרְהוּרַי הַבֹּקֶר יָגֹדּוּ,

וּלְפָנַי כַּחֲזוֹן תְּנוּמָה קַלָּה, חֹד זְקָנָהּ

וַעֲטִישָׁתָה בָּרוּחַ יִדֹּדּוּ…


וּבְמַעֲמַקֵּי שְׁתֵּי אָזְנַי קוֹל שְׂעִירָה מִתְגַּלְגֵּל

כְּגִרְגּוּר הַחַזָּן דְּמָתָא,

עֵת יִצְנֹף בִּגְרוֹנוֹ “הַצָּפִיר וְהַשָּׂעִיר”

בְּפִזְמוֹן הַפַּיְטָן וַיְזָתָא


וּבְכָל זֹאת עָרַכְתִּי לִכְבוֹדָהּ שִׁיר אָרֹךְ

בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה תְּנוּעוֹת מִלְּעֵיל

וּבַדֶּלֶת וּבַסּוֹגֵר… לוּלֵא שֶׁקְּדָמַנִי

הַפָּיְטָן הַנִּזְכָּר לְעֵיל…


עַד שׁוּלָיו הוֹבִישׁוּ אֶת מַעְיַן הַשִּׁירָה,

כִּי עַל מַה לֹא סָמְכָה שִׁירָתָם?..

אִם גָּרַם מַזָּלָם הִוָּלֵד רִאשׁוֹנָה

וְסָבַלְנוּ אֲנַחְנוּ קַדְמָתָם?


עִם עִתָּם תַּם שִׁירָם וְלָמָּה יוֹגִיעֻנוּ

בְּמִשְׁנֶה וּבְכֵפֶל הָעִנְיָן?

הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, שָׁמֶיהָ הָאֵלּוּ –

מַה יָּשֵׁן, מַה בָּלֶה הַבִּנְיָן!


לוּ, אֵלִי, שְׁמָעֵנִי: הֵן צָבָא לָאָרֶץ, –

הַאֻמְנָם עַד כֹּה לֹא בָּא יוֹמָהּ?

אִם לֹא לְמַעַנְךָ – עֲשֵׂה לְמַעֲנֵנוּ

וּבְרָא אֶרֶץ חֲדָשָׁה בִּמְקוֹמָהּ!


וְאָנֹכִי הָאַחֲרוֹן עַל עָפָר אָקוּמָה

לְשׁוֹרֵר מַהְפֵּכַת הֶחָלֶד,

וּבְשׁוּבְךָ לְחַדֵּשׁ פְּנֵי תֵבֵל – אָשׁוּבָה

וְרִאשׁוֹן מְשׁוֹרֵר אִוָּלֵד…

ער’ח כסלו, תרנ’ד

המלצות קוראים
תגיות