פֹּה פָאדוֹבָה רַבָּתִי,

כִּי מִיָּמִים יָמִימָה,

מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי אֵלֶיהָ בָאתִי,

בַלִּמּוּדִים לִשְׁמֹעַ:

תּוֹדָה לָאֵל מִמַּעַל,

אֶל סֵפֶר הַשִּׁירִים קִנְצֵי אָשִׂימָה.

אַתָּה, קוֹרֵא נָעִים, כִּי כִבַּדְתָּנִי,

כִּי בָם עַד כֹּה הָגִיתָ,

אִם כֹה וָכֹה חָזִיתָ

כִּי מִדְבָּרָם לֹא יֵרָצֶה מֵרוֹעַ,

עָלַי אַל תָּשֶׁת-נָא חַטָּאת אוֹ מַעַל;

זָכְרָה כִי נַעַר אָנִי,

כִי מֶתֶק תּוֹכַחְתָּךְ כָּעֵת אַכִּירָה,

גַּם גִּלָּיוֹן אַחֵר אוּלַי אַחְבִּירָה.