מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הארנבת והשלו

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הָאַרְנֶבֶת וְהַשְּׂלָו / יהודה ליב גורדון

לֹעֵג לָרָשׁ אִישׁ חֲסַר לֵב הִנֵּהוּ,

הֵן מָחָר גַּם אוֹתוֹ אָסוֹן יִקְרֵהוּ.

בִּשְׂדֵה-יַעַר גָּרָה שְׂלָיו עִם אַרְנֶבֶת

בֶּטַח בָּדָד אֵין מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ –

פִּתְאֹם לַהֲקַת כְּלָבִים פָּרְצָה שָׁם פָּרֶץ,

עִמָּם צַיָּדִים חִצִּים וּכְלֵי מָוֶת.

הָאַרְנֶבֶת רָאֲתָה וַתִּפְחַד פָּחַד

וַתָּנָס הַחֹרְשָׁה בָּאָה בֶּעָבִים,

וַתֵּעָלֵם מֵעֵינֵי עֲדַת הַכְּלָבִים.

אוּלָם בֵּינֵיהֶם הָיָה כֶּלֶב אַחַד,

זַרְזִיר מָתְנַיִם מִבַּעֲלֵי הָאַפָּיִם!

לֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן יָצוּד וּלְמַרְאֵה עֵינָיִם,

כִּי אִם יַחְטֹם וּלְמֵרָחוֹק יָרִיחַ.

וַיָּרַח הַזַּרְזִיר אֶת הָאַרְנֶבֶת

מִשְׂתָּרַעַת שׁוֹכֶבֶת

בִּמְחִלַּת עָפָר תַּחַת הַשִּׁיחַ

בֵּין הַחַיִּים וּבֵין הַמָּוֶת,

וַיִּמְצְאוּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָּהּ אוֹיְבֶיהָ

עַד יָצְאָה נִשְׁמָתָהּ מֵרֹב מַדְוֶיהָ.

וּבְכָל צָרַת נֶפֶשׁ הָאַרְנֶבֶת

שׁוֹקֶטֶת וּשְׁלֵוָה הַשְּׂלָיו יוֹשֶׁבֶת

וּבְלֵב אַכְזָרִי בָּהּ מַלְעֶבֶת:

"קַלַּת-הָרַגְלַיִם, אַיָּם רַגְלָיִךְ,

לָמָּה לֹא תָנוּסִי מִפְּנֵי אוֹיְבָיִךְ?"

עוֹד הִיא לֹעֶגֶת גַּם קִצָּהּ הִגִּיעַ!

כִּי בָטְחָה הַפְּתַיָּה בִּשְׁתֵּי הַכְּנָפָיִם,

וַתִּשְׁכַּח כִּי יֵשׁ תַּחַת הָרָקִיעַ

גַּם פֶּרֶס גַּם נֵץ בַּעֲלֵי צִפָּרְנָיִם.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

בחירת היפה באלות

מאת אברהם רגלסון (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

פורסם ב“הפועל הצעיר”, בגליון מתאריך 27.6.1967

עַל פִּי “אִינוֹנֵי” לְאַלְפְרֶד טֶנִיסוֹן

העמק

עמק בחבל-אידה יש– בכל עמקי גבעות-יוֹניה אין ישווה לו לחמדת-חן. אֵד-ערפל כי ישוט על פני הבקעה, שולח זרוע וזוחל מן אורן אל אורן, שם הוא שוהה לרגעים, והלאה נמשך לאיטוֹ. מזה ומזה, כּרי-דשא וגוּנדריוֹת-אָחוּ, עשירי-בפרחים, תלויים במחצית-המוֹרד. והרחק מתחת להם רועש הנחל הארוך, בזורמו, דרך הערוץ הבקוּע, במפּל אחר מפּל אל הים.

מאָחוֹר, נישׂא הר-גארגארוֹס, ראשון לקבל פני בוקר; אך לפנים, בתרי-גבע נפתחים לרוחב לגלות את טרוֹיה העיר, ואת עטרת-טרוֹיה, מעוֹז-איליוֹן על עמודיו.

הנימפה עוזבת אוהבה

הנה (ה' צרויה, נ' קמוצה) בצהריים באה הנימפה אינוני, אביה–אֵל-נהר, ואמה–אדמת חבל-מולדתה, אידה; אינוני העצובה, גלמוּדה מן פּאריס הרועה, לשעבר חבר-שעשועיה על הגבעות. אָזל מלחיה הוורד, ושערותיה צפו כענן פרוע על ערפה. היא, בהישענה על זיז-סלע אזוּר-גפן, שׁוֹררה אל הדממה, ולא חדלה-שיר עד גלוֹש צל-ההר מן כף עליון עדי מקום-שבתה. וכה תינתה את צערה לפני אמה-מולדתה, אידה:

"הוֹ, אמא אידה, אידה רבת-המעיינות, יקרת-אמהות אידה, הקשיבי בטרם אמוּת כי הנה, דממת-צהריים חובקת הגבעה; החרגול נדם בעשב; הלטאה, צלה על הסלע, היא עצמה נחה כצל; והצלצל ישן. פרחי-הארגמן מרכינים קדקוֹד עיף. הדבורה בלב-חבצלת מצאה לה ערשׂ. אני לבדי ערה, עיני מלאות דמע, ולבי–אהבה. לבי נשבר בי, עיני עששות, ועייפתי, הה עייפתי, מכל-חיי.

"הו אמא אידה, יקרת-אמהות אידה, הקשיבי בטרם אמות. ושמעי אתּ, הארץ, ואתּנה, גבעות; ומערות, בהן ישכון נחש-הכתר הקר; ונחל-ההרים–האזינו! בת אֵל-נהר אנוֹכי. שמעוּני כי אדבר, וכל יגוני אבנה במוֹ שירי, כמו שקמו חומות הלזוּ אט-אט למוֹ נשיפת-זמר אטית, כענן מתגבש למוּצק. הן ייתכן כי בעודי מספרת יגוני, לרגע-מעט ישׂט לבבי ממכאובי זה, עמוֹק יעמק.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.