מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הארנבת והשלו

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הָאַרְנֶבֶת וְהַשְּׂלָו / יהודה ליב גורדון

לֹעֵג לָרָשׁ אִישׁ חֲסַר לֵב הִנֵּהוּ,

הֵן מָחָר גַּם אוֹתוֹ אָסוֹן יִקְרֵהוּ.

בִּשְׂדֵה-יַעַר גָּרָה שְׂלָיו עִם אַרְנֶבֶת

בֶּטַח בָּדָד אֵין מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ –

פִּתְאֹם לַהֲקַת כְּלָבִים פָּרְצָה שָׁם פָּרֶץ,

עִמָּם צַיָּדִים חִצִּים וּכְלֵי מָוֶת.

הָאַרְנֶבֶת רָאֲתָה וַתִּפְחַד פָּחַד

וַתָּנָס הַחֹרְשָׁה בָּאָה בֶּעָבִים,

וַתֵּעָלֵם מֵעֵינֵי עֲדַת הַכְּלָבִים.

אוּלָם בֵּינֵיהֶם הָיָה כֶּלֶב אַחַד,

זַרְזִיר מָתְנַיִם מִבַּעֲלֵי הָאַפָּיִם!

לֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן יָצוּד וּלְמַרְאֵה עֵינָיִם,

כִּי אִם יַחְטֹם וּלְמֵרָחוֹק יָרִיחַ.

וַיָּרַח הַזַּרְזִיר אֶת הָאַרְנֶבֶת

מִשְׂתָּרַעַת שׁוֹכֶבֶת

בִּמְחִלַּת עָפָר תַּחַת הַשִּׁיחַ

בֵּין הַחַיִּים וּבֵין הַמָּוֶת,

וַיִּמְצְאוּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָּהּ אוֹיְבֶיהָ

עַד יָצְאָה נִשְׁמָתָהּ מֵרֹב מַדְוֶיהָ.

וּבְכָל צָרַת נֶפֶשׁ הָאַרְנֶבֶת

שׁוֹקֶטֶת וּשְׁלֵוָה הַשְּׂלָיו יוֹשֶׁבֶת

וּבְלֵב אַכְזָרִי בָּהּ מַלְעֶבֶת:

"קַלַּת-הָרַגְלַיִם, אַיָּם רַגְלָיִךְ,

לָמָּה לֹא תָנוּסִי מִפְּנֵי אוֹיְבָיִךְ?"

עוֹד הִיא לֹעֶגֶת גַּם קִצָּהּ הִגִּיעַ!

כִּי בָטְחָה הַפְּתַיָּה בִּשְׁתֵּי הַכְּנָפָיִם,

וַתִּשְׁכַּח כִּי יֵשׁ תַּחַת הָרָקִיעַ

גַּם פֶּרֶס גַּם נֵץ בַּעֲלֵי צִפָּרְנָיִם.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

התם

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

אם תשמעו חסידים זקנים מדברים על דבר ה“תם,” אל תשאלו מי הוא, שמא יכעסו עליכם. זקני החסידים קמצנים בדיבורים הם. חביבה עליהם השתיקה מתוך רגש ועל כן הם מקצרים מאד בדיבור.

התם הוא ר' איציק.

והתם – כך מספרים – לא היה מרגיש בנפשו שהוא צדיק. מאמינים רבים אמרו לו שהוא צדיק גדול, והוא שמע והתפלא מאד ולא מצא עוז בנפשו לבלתי האמין לכנסת ישראל. “וכי חשודים חס-ושלום בני-יעקב על השקר? מסתמא יש לי זכות אבות,” כך היה מתרץ ומיישב את הדבר לעצמו.

התם היה נזהר מאד מדבר שקר, ולכן כשהיו נותנים לו פדיונות, היה מקבל אותם בעל כרחו, משום חשש של גניבת-דעת ואבק-שקר. “באמת,” כך היה דן בעצמו, “חפץ אני את הכסף ודרוש לי כסף. אם לא אקבל מהם יאמרו הם שאני שונא-בצע, ונמצא שהבריות יהיו חס-ושלום מרומים על ידי.”

פעם אחת – כך מספרים – התאוננה הרבנית באזניו שצריכה היא לפרנסה, וגם משמשו התאונן על דחקות הזמן. התם חפץ לברך את הרבנית ואת המשמש, שיזמין להם השם-יתברך פרנסה בריווח. ואולם המשמש העיר את אזנו, שאין חבוש מתיר את עצמו מבית-האסורים ואין צדיק יכול להשפיע על עצמו ועל בני-ביתו.

“אם כן אסע אל איזה צדיק שיברכני,” ענה התם לתומו.

ואולם הרבנית והמשמש מצאו, כי יותר טוב שיסע התם לערים אשר רוב יושביהן חסידיו, ואצל להם ברכה, ומן ה“פדיונות” יביא גם מעט כסף לפרנסה.

“מהיכי-תיתי,” הסכים התם “פרנסה כשהיא לעצמה היא דבר נחוץ, וראיית פני יהודיו של רבונו-של-עולם היא בודאי ובודאי דבר טוב והגון.”

וישכור המשמש עגלה לשבוע, ויסעו לאחת מן הערים הרחוקות. לדבר הזה הסכימו גם המשמש גם התם, איש איש על פי טעמו ונימוקו. התם דן בעצמו כך: את חסידי מן הערים הקרובות אני רואה לעתים קרובות, ואלה אשר בערים הרחוקות אינני רואה בעתים תכופות כל-כך, לפיכך מן היושר הוא שאסע אליהם.

והמשמש לעצמו דן כך: שמם של צדיקים כשמן הטוב למרחוק. במרחקים גדול שמו יותר מבערים הקרובות. וגם היה מתיירא קצת, שמא בעיר הראשונה שיבוא בה התם ימצא כדי פרנסתו לשבוע אחד ומיד ישוב לביתו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.