א.

הָיִית לִי כְּאֶשֶׁד סוֹעֵר,

הָיִית לִי נָהָר לְלֹא סֶכֶר,

הָיִית לִי כַּסְּנֶה הַבּוֹעֵר,

כָּאֵשׁ שֶׁאָכְלָה אֶת הַנֶּכֶר.

הָיִית לִי תְּהוֹם עֲמֻקָּה

וּמִמֶּנָּה הָאוֹר הַמַּפְצִיעַ,

הָיִית זְעָקָה חֲנוּקָה

וְכָל — לֹא אֵדַע לְהַבִּיעַ…

הָיִית לִי כַּשִׁיר הָאֶחָד

אֵלָיו נִשְׁמָתִי מִתְנַגֶּנֶת.

לִבִּי מְפַרְפֵּר בְּכַף-יָד

וְיָדִי לֹא הָיְתָה לָךְ מִשְׁעֶנֶת.

רָוִיתִי יֵינֵךְ מְשַׁכֵּר

וְחֶרֶשׁ הַשֶּׁקֶר לִוָּנוּ,

הָיִית עִמָּדִי — לְאַחֵר,

וְאָנוּ שְׁלשָׁה — לֹא נוֹשַׁעְנוּ.

הָיִית לִי — אוּלַי לֹא הָיִית,

וְשָׁוְא בְּחֵיק-אֹפֶל בָּכִיתִי?

וְשֶׁמָּא זוֹ אַתְּ שֶׁרָצִית

וַאֲנִי קָרְבָּנֵךְ לֹא רָצִיתִי?

ב.

הָיִיתָ כְּרֵיחַ רָחוֹק

דָּמְךָ קָרָא לִי לָלֶכֶת.

הָיִיתָ כְּלֶחֶם הַחֹק

וַאֲנִי עָלָיו מְבָרֶכֶת.

הָיִיתָ כְּסַם מְשַׁכֵּר,

אַךְ אַתָּה אֶת עֵינְךָ לֹא עָצַמְתָּ.

הָיִיתָ אַתָּה — וְאַחֵר,

וְאַף קוֹרוֹתֵינוּ רָשַׁמְתָּ.

רָאִיתָ אוֹתִי בִּמְפֻלָּשׁ,

וַאֲנִי גְּלוּיָה לְפָנֶיךָ.

אַתָּה הַשּׁוֹבֵר וְהַלָּשׁ

יְצַרְתַּנִי זָרָה מִלְּפָנֶיךָ…

הָיִיתָ רַק עַיִן רוֹאָה,

הָיִיתָ אֲסַם רְשָׁמֶיךָ,

וַאֲנִי בִּשְׂדוֹתֶיךָ — רוֹעָה,

וְאַתָּה — הָאָדוֹן בִּשְׂדוֹתֶיךָ…

וְאוּלַי יֵשׁ בְּרָכָה בָּאַלָּה

וְשָׁוְא בְּחֵיק אֹפֶל בָּכִיתִי?

וְשֶׁמָּא אַתָּה הָעוֹלָה

וַאֲנִי קָרְבָּנְךָ לֹא רָצִיתִי?