מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אניה בלב-ים

מאת: מיכה יוסף לבנזון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֳנִיָּה בְּלֶב-יָם / מיכה יוסף הכהן לבנזון


עַל גַּלֵּי הַיָּם כַּכֶּתֶם נָהָרוּ

אֳנִיָּה גַלְמוּדָה כַּחֲזִיז עוֹבָרֶת,

עָרִים וַהֲרִָרים הִיא תַחֲלוֹף מוּעָפֶת

וּשְׁאוֹן קָרֶת אַף רִגְשַׁת יִלְדֵי חָלֶד,

וּבְהָמוֹן רַבָּה בָּהּ אוֹרְחִים יִסָּעוּ

זוֹ סַחֲרָם אֶל אֶרֶץ לִמְקוֹם שָׁם קֶבֶר – – –

עֵינֵיהֶם תִּצְפֶּינָה וִימַלֵּל פִּימוֹ

מַנְגִּינוֹת קֹדֶשׁ אַף לַחַשׁ עֲתָרֶת,

גַּם עִלְזֵי נֶפֶשׁ שָׁם אַף דִּשְׁנֵי אֶרֶץ

גַּם רִגְעֵי תֵבֵל בַּטּוֹב נַפְשָׁם לָנָה

עוֹד יָהֵל עַל רֹאשָׁם נֵר אוֹר אֱלֹהַּ,

הִתְעַנֵּג תֹּאמַר נַפְשָׁם בִּנְעִימוֹת נֶצַח;

יַעַלְזוּ יָשִׂישׂוּ תֵּבֵל יִשְׁכָּחוּ

וּמִמְּלוֹא לִבָּם יָרֹנוּ יִצְהָלוּ –

וּשְׁנַיִם אַךְ יֵשְׁבוּ נַפְשָּם זוֹעֶפֶת

שָׁבַת מֵהֶם גִּיל, מָשׂוֹשׂ אָפֵס לָמוֹ.

אֵם אֲמוּלָה הִיא בֹכִיָּה נֶעֱצָבֶת,

עַל רֹאשָׁהּ הִלְבִּין מִיָּגוֹן הַשַּׂעַר

וּבְנָהּ לִימִינָהּ דַּכָּא וַעֲצוּב רוּחַ

מִמַּדְוֵי גֵווֹ נַפְשׁוֹ תִּתְיַפֵּחַ.

מֵרוּחַ עִוְעִים הוֹי תָּעָה לִבֵּהוּ,

כָּל רִפְאוּת מָזוֹר אַף כָּל רַחֲצֵי מָיִם

לֹא יִגְהוּ אֶת חָלְיוֹ – וּכְאֵבוֹ נֶצָח.

אֵלֶּה כָּרְעוּ שָׁם בֶּרֶךְ אֶל אֵל יַעְתִּירוּ,

יִקְּדוּ, יִשְׁתַּחֲווּ, יִפְּלוּ עַל אַפַּיִם;

אֵלֶּה כַּהֲלוּמֵי יֵין חֶמֶר יִצְהָלוּ

וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר הֵם יָרִיעוּ.

אַךְ דּוּמָם כָּאֶבֶן יֵשְׁבוּ הַשְּׁנַיִם

לַתְּפִלָּה וּלְצָהֳלָה לֵב לֹא יָשִׂימוּ!


פֶּתַע מִכְּנַף הַיָּם נִשְׁמַע קוֹל רַעַשׁ,

קוֹל הַסַּעַר יַרְעֵם עַל רַבִּים מַיִם,

עַל צוּקֵי-סֶלַע גַּלִּים יִתְגַּלְגָּלוּ,

נִבְכֵי מִשְׁבָּרִים יֵהֹמוּ יֶחֱמָרוּ –

וּבְתִמְהוֹן-אֵימָה חִישׁ הֵקִיץ הַנָּעַר,

תָּעָה לִבּוֹ בּוֹ, נַפְשׁוֹ לוֹ יָרָעָה.

מֵחֶבֶל נִמְרָץ כִּהֲתָה בּוֹ הָרוּחַ,

מִכְּאֵבוֹ כִּי נֶעְכָּר דּוּמָם יַבִּיעַ:

"הוֹי, אִמִּי! הַאִם לֹא עוֹד תֶּאֱהָבִינִי?

וּלְחֻמְלָה עָלַי לֹא חָסוּ עֵינַיִךְ?

הַתְצַוִּי עַל סַעַר? יַמִּים תַּשְׁבִּיחִי?

תַּצִּילִי חַיָּתִי מֵרֶדֶת שַׁחַת?

אֲהָהּ, סָג כָּל אָדָם אַף הִשְׁחִית דֶּרֶךְ,

וּבְחַנְפֵי אֲהָבִים יֵרָא כָל גֶּבֶר

פִּיו יַחֲלִיק וַחֲמַת עַכְשׁוּב בִּשְׂפָתַיִם

יִבְגֹּד כִּי יִשַּׁק, וִיחַבֵּק לִרְצֹחַ.


שִׁמְעִי נַהֲמַת גַּלִּים כִּזְאֵבֵי עֶרֶב,

כִּמְשַׁחֲרֵי לַטֶּרֶף יֶהְגּוּ יִנְהָמוּ –

וּכְבָר הִרְחִיבוּ נַפְשָׁם, פֶּה פָעָרוּ

וּלְבָרוֹת אֶל לוֹעָם נִהְיֶה כָרֶגַע.

חוּסִי נָא, אִמִּי, עָלַי הַגֹּוֵעַ,

הֻכָּה לִבִּי נִדְכֵּיתִי וּנְפוּגוֹתִי –

הֵן עָקַת חָלְיִי כַּלְכֵּל לֹא אוּכָלָה

וַאֲרוּכָה לִי יַעַל הוֹי אַךְ הַמָּוֶת!" –

כֹּה בִּבְכִי תַחֲנוּנִים יָרִיעַ רֵעַ,

וְהִיא תֵבְךְּ אֶל בִּכְיוֹ רוּחָהּ חֻבָּלָה

וּשְׁאוֹן שַֹאֲגוֹתָם יַחַד נִתָּכוּ, –


הַסְּפִינָה נִשֵּׂאת עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ,

סָחוּב אַף הַשְׁלֵךְ יַפִּילֶנָּה סַעַר

אֶל נִבְכֵי הַמְּצוּלָה וּמְבוּכַת זָרֶם;

נִדְמוּ הַמַּלָּחִים, מָשׁוּט הֵטִילוּ,

פֹּה אֶנְקַת הַגַּלִּים וִילֵל סוּפָתָה,

שָׁם צוּרִים אֵיתָנִים יַטּוּ רָאשֵׁימוֹ;

"הוֹי מִנְעִי נָא, אִמִּי, קוֹלֵךְ מִבֶּכִי!

מַצִּיל מִצָּרָה הַמָּוֶת הִנֵּהוּ –

שִׁמְעִי קוֹל הַגַּלִים, הוֹי מַה יִנְהָמוּ –

לַדָּם יִשְׁאָפוּ וִישַׁחֲרוּ לָרֶצַח!"


חִישׁ אֶל שֵׁן הַסֶּלַע הָאֳנִיָּה נֻפָּצָה,

שָׁבַת כָּל מָשׂוֹשׂ, עִלְזֵי לֵב נָדַמּוּ,

נֶאֱנָחִים וּשְׂמֵחִים יַחַד נֶאֱלָמוּ,

גַּם דּוֹּמָה פָשְׁטָה עַל רַחֲבֵי הַמַּיִם,

כָּל חֵיל הֲמוֹן גֶּבֶר אָבַד בַּתֹּהוּ. –

מיכה יוסף לבנזון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מיכה יוסף לבנזון
יצירה בהפתעה
רקע

משוט בארץ

מאת יצחק ליבוש פרץ (מאמרים ומסות)


היודעים אתם את גאון השירה הבריטית, את הנשר, המתעופף מעל לארץ החופש, ה“דוּם-דוּם” והביפשטיק?

בלי ספק, הלא הוא אבי “קין” שתרגמו פרישמן.

בלי ספק שמעתם גם כן, שהיה חיגר ואוהב את אחותו, כלומר, אותו הנשר, ולא פרישמן. לוּ היה פרישמן, חס ושלום, חיגר או אוהב את אחותו כמלוא נימא יותר מן הצורך, אז מובטח אני, שאנשי-המאַנשסטר שלנו לא היו מכבּדים אותו, ולא היו שולחים לו, כמו שהודיע הד“ר ברדיטשבסקי מחוץ-לארץ, כלי כסף וכלי זהב, שעוררו מצד שני את מחאת הד”ר ברדיטשבסקי, שלפי דעתו, טוב היה להעם להוציא לאור את ספרי פרישמן, ולא לתת לו כלי כסף וזהב.

והנה אין דנים על ה“טעם”, וכמעט שאין זה נוגע לעניננו. פונים אנחנו עורף להד“ר ברדיטשבסקי בצרוּף פרישמן, שהוא ספק ד”ר, ושבים אל ביירוֹן.

אותו ביירוֹן, גם כן, כידוע, כבת עשׂר “מנגינות ישׂראל”. ואחרי שנודע ביירוֹן, ראשונה, על-פי דרך הטבע, חוץ לארצו, ואחר כך בארצו, התחילו החכמים לדרוש על כל קוץ וקוץ מדברי המשורר תלי-תלין של פירושים, רמזים והשערות. וכשהגיעו אל המנגינות הנ“ל, תקעו אצבע בחוטם, ושאלו: היאך? היתּכן? מה ראה על ככה זה בעל-ה”להכעיס“, זה אבי אבות הבועטים במנהגים ובכל דבר סבור ומקוּבּל, ורצוי להרוב הגדול של הפיליסטרים, לכתוב מנגינות ישׂראל במספר מסוים: “עשׂר” ולא ט' או י”א?

ואף-על-פי שאני כשלעצמי איני מוקיר רבנן, כשם שאיני מכבד את העשירים, ואיני עומד בפה פעור ומפליג לכל הנמצא מחדש על-ידי גדולי החכמים, שהמציאו, למשל, את “סבל הירושה” אלפי שנים אחרי אשר יצר לו העולם את ה“ברא כרעא דאבוהו”, ואת “הפרי הנופל לא רחוק מן העץ”, ואת השאלה: “למי הוא דומה, לאביו או לאמו?” ­­­­­­­­­– בכל זאת בנידון דידן מוכרח אני לכוף ראש ולומר: הגדלתם לשאול!

כי ­­­­­­– שמעו נא, מה שמודיעים לי מפּאריז.

עש-הספרים הגדול מודיע מפּאריז המהוללה, שבאוצר הספרים באוֹכּספוֹרד השׂבעה, נמצאה המנגינה הי"א למנגינות ישׂראל, והיא כתובה בעצם ידו של ביירוֹן ממש, ושאין בזה שום ערמה, כמו למשל בהעטרה הידועה מאודיסה, או בהעלמה, ששׂמוה בארון-מת בחייה, וכשהקיצה מתרדמתה – הלבינו שׂערותיה בפעם אחת מפחד פתאום, וכדומה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.