פִּתְחוּ הַדֶּלֶת, קִרְעוּ כָל הַדְּלָתוֹת,

זָרוֹק לָרוּחַ מַפְתְּחוֹת הַבַּיִת!

הָרִים שָׂגְבוּ, גָּבְהוּ הַכּוֹכָבִים –

הַעוֹד נַצִיב פֹּה חַיִץ?

נָעַמְתָּ לִי מְאֹד, כְּפָרִי שֶׁלִּי,

בְּצֵאת עַמְּךָ עִם-עֶרֶב עַל הַדֶּשֶׁא.

רוּחוֹת טוֹבוֹת יוֹרְדוֹת מֵהֶהָרִים

וְנֶפֶשׁ בַּאֲחוֹתָהּ נִפְגֶּשֶׁת – –

וְאוּרִי’לַךְ וְעֻזִּי’לַךְ, אוֹרוֹת, דְּרוֹרוֹת –

הָדוּר נָאֶה זִיוְךָ, הַיֶּלֶד!

יְלָדִים רַכִּים אֲנַחְנוּ פֹה כֻּלָּנוּ,

וְאַבָּא טוֹב נִצָּב, צוֹפֶה בַדֶּלֶת – –

תרצ"ז