קָם שַׂר־גְּלִיל מִצְרַיִם הַקְּדוּמָה וְאָמַר: "אֲדוֹנֵנוּ הַשֻּׂלְטָאן, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לִי, הִנֵּה הַמֻּפְלָא בְּמַה שֶּׁאֵרַע לִי בִּזְמַן שִׁלְטוֹנִי, הוּא שֶׁתָּלִיתִי עֲשָׂרָה לִסְטִים, וְשַׂמְתִּי כָּל אֶחָד מֵהֶם עַל עֵץ לְבַדּוֹ, וְצִוִּיתִי אֶת הַשּׁוֹמְרִים שֶׁיִּשְׁמְרוּם וְלֹא יִתְּנוּ לִבְנֵי־אָדָם לָקַחַת אֶחָד מֵהֶם. לְמָּחֳרָתוֹ בָּאתִי לִרְאוֹתָם, וְרָאִיתִי שְׁנַיִם תְּלוּיִים עַל עֵץ אֶחָד. אָמַרְתִּי לַשּׁוֹמְרִים: ‘מִי עָשָׂה זֹאת, וְהֵיכָן הָעֵץ שֶׁהָיָה עָלָיו הַתָּלוּי הַשֵּׁנִי?’ כִּחְשׁוּ בַדָּבָר, וּבִקַּשְׁתִּי לְהַכּוֹתָם. אָמְרוּ לִי: ‘דַּע הַנָּסִיךְ, שֶׁנִּרְדַּמְנוּ אֶמֶשׁ, וּכְשֶׁהִתְעוֹרַרְנוּ, מָצָאנוּ תָּלוּי אֶחָד שֶׁנִּגְנַב הוּא וְהָעֵץ שֶׁהָיָה עָלָיו, וּפָחַדְנוּ מִפָּנֶיךָ, וְהִנֵּה אִכָּר נוֹסֵעַ, קָרֵב וּבָא אֵלֵינוּ, וְעִמּוֹ חֲמוֹר. תָּפַסְנוּ אוֹתוֹ וְתָלִינוּ אוֹתוֹ בִּמְקוֹם זֶה שֶׁנִּגְנַב, עַל עֵץ זֶה’ תָּמַהְתִּי עַל כָּךְ וְאָמַרְתִּי לָהֶם: ‘וּמֶה הָיָה עִם הָאִכָּר?’. אָמְרוּ לִי: ‘הָיְתָה עִמּוֹ אַמְתַּחַת עַל הַחֲמוֹר’. אָמַרְתִּי לָהֶם: ‘וּמֶה הָיָה בְתוֹכָהּ?’ אָמְרוּ לִי: ‘אֵין אָנוּ יוֹדְעִים’. אָמַרְתִּי לָהֶם: ‘הַגִּישׁוּ אוֹתָהּ אֵלָי’. הֱבִיאוּהָ לְפָנַי, וְצִוֵּיתִי לְפָתְחָהּ, וְהִנֵּה בָהּ אָדָם הָרוּג מְנֻתָּח לִנְתָחָיו. כְּשֶׁרְאִיתִיו הִשְׁתָּאֵיתִי עַל כָּךְ וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: ‘יִשְׁתַּבַּח אֱלֹהִים שֶׁלֹּא הָיְתָה סִבַּת תְּלִיָּתוֹ שֶׁל אִכָּר זֶה אֶלָּא חֵטְא הֲרִיגָתוֹ הָרוּג זֶה, וְאֵין אֱלֹהִים עוֹשֵׁק בְּנֵי־אָדָם’¹.

וּמִמָּה שֶּׁיְּסֻפַּר: