מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

כוכב השבט

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

שִׁירֵי-זָהָב / יהודה ליב גורדון

ב. כּוֹכַב הַשָּׁבֶט

(בשנת תרי"ז)

דָּרַךְ כּוֹכָב, קָם שֵׁבֶט מִבֵּית פָּרֶץ.

פָּנָיו מִצָּפוֹן כַּנֹּגַהּ נָהָרוּ,

כִּנְהַר דִּינוּר מֶנּוּ זִיקוֹת בָּעָרוּ,

כִּשְׁפִיפוֹן יִלְפּוֹת רֹב רֹחַב הָאָרֶץ.

יוֹדְעֵי הָעִתִּים נִבְּאוּ שֹׁד וָקָרֶץ,

מַאֲמִינֵי בָאִטִּים חָלוּ שָׂעָרוּ:

שֵׁבֶט-יָהּ הוּא, מַטְאֲטֵא-הַשְׁמֵד, – אָמָרוּ

לַשְׁמִיד תֵּבֵל הוּא בָּא, כָּלָה תֵּחָרֶץ.

עָבַר הַכּוֹכָב, הָאָרֶץ עוֹמֶדֶת,

מִמְּקוֹמָהּ תֵּבֵל כִּמְלֹא-כַף לֹא נָטָה,

כִּי גַם לַזִקִּים הִתְוָה שַׁדַּי דֶּרֶךְ,

לֹא תֵט אֲשׁוּרָם לַעֲלוֹת אוֹ לָרֶדֶת.

בֹּשׁוּ, הֹבְרִים עִוְרִים, הִכָּלְמוּ עָתָּה,

וְיִרְאוּ אֶת הַיּוֹצֵר, לוֹ כִּרְעוּ בֶּרֶךְ.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

בַּנֵכָר

מאת אלתר דרויאנוב (מאמרים ומסות)

אחת אחת נכחדות חמודותינו. בחיים שאינם שלנו צר המקום למה שהוא רק שלנו. מתחלה שולחים אחרים את ידם בו לעקרו, ולסוף מסיעים גם אנחנו בעצמנו לעוקרים. זהו גורלו של כל מי שחייו אינם שלו: רוצה הוא לחיות על-פי דרכו ואינו יכול; חי הוא על-פי דרכם של אחרים – וחייו נפסלים.

הנה היפה שבחמודותינו – השבת, וגם אליה שלוחה היד החזקה להכחידה. יום-מנוחה, יום מובדל ומופרש מכל ימות-השבוע, יש לכל עם ועם. השבת היא שלנו, אנחנו יצרנו אותה, לנו אין תמורתה, ומשום שהיא רק שלנו הרי היא נכחדת.

כל-זמן שהגיטו היה קים וגם בנכר היתה לנו פנה אחת קטנה, צרה, שלנו, או כמעט שלנו, היתה שבתנו נשמרת. לא מפני יראת-שמים בלבד, אלא גם – אולי, ביחוד – מפני שבדרך כלל, לכל-הפחות בעתות השלום והשלוה, לא היתה היד העוקרת מגיעה לכאן. מכיון שבטל הגיטו ואין לנו עוד בגולה אפילו דמות פנה שלנו נחתה היד העוקרת על כל חמודותינו וגם על שַבַּתֵּנוּ. תל-אביב יכול לגזור, שבשבתות ומועדות של ישראל לא יפתחו שעריו לעגלות: פנה זו היא לשנו, בה יש התחלה ותקוה לחיים חדשים, אשר אנחנו בונים ואשר לנו הם. בתפוצות הגולה לא אנחנו רשאים ויכולים לגזור, כי-אם האחרים, והרי הם גוזרים, כי לא תתחלל שבּתּם שלהם, ובשביל כך אי-אפשר שלא תתחלל שבּתנו שלנו. היהודי שבגולה אנוס לעשות את שבּתּוֹ חול, משום שהוא אנוס לעשות את חולו שבת. אם אין יראת-אלהים בלבו, הרי די לו להתפשר עם עצמו בלבד. ואם יש יראת-אלהים בלבו – הרבה דרכים יש לו לאדם להתפשר עם אלהיו.

ומתוך האונס בא הרצון. הנה מה שמספר “הזמן”: “בקצת בתי-חרושת גדולים לתעשית נעלים בווארשה, שבהם עובדים גם פועלים נוצרים וגם פועלים יהודים, הסכימו האחרונים לשם הרחבה יתרה לעשות את שבּתם חול ולשבות ממלאכה ביום הראשון”. ו“הזמן” מוסיף משלו השערה הקרובה לאמת: לא הפועלים עצמם היו המתחילים בדבר, אלא הבעלים, שגם הם יהודים, והפועלים הסכימו “בלי שום מלחמה שבלב”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.