מֶרחַב-הַשָּׁמַיִם וְרוּחַ-הַיָּם

הִסעִירוּ הַנֶּפֶשׁ, הִבעִירוּ הַדָּם

מֶרחַב-הַשָּׁמַיִם וְרוּחַ-הַיָּם

רִמּוּנִי – עָשׂוּנִי חָפשִׁי בָּאָדָם.

פָּרַשׂתִּי כַּנפֵי הַיָּדַיִם לַיָּם,

אֶל לֵב-הַשָּׁמַיִם נָשָׂאתִי רֹאשׁ רָם.

הַכֶּלֶא, חֲדַר-תְּלִיָּה, הַתַּמָאם,

אֲסִירִים וְחוֹמוֹת – נֶעֶלמוּ וְאֵינָם.

אַך פֶּתַע שׁוֹטֵר מְצָעֵק מֵאָחוֹר

הִצלִיף עַל אָזנִי בִּקרִיאָה “לַחֲזֹר”.

חָשַׁך אוֹר-שָׁמַים, כָּלָה רוּחַ-יָם;

לְשַׁעַר-הַכֶּלֶא עוֹלֶה צֹאן-אָדָם.

הַנֶּפֶשׁ סוֹעֶרֶת, בּוֹעֵר עוֹד הַדָּם.