מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

כינור אם

מאת: אברהם רגלסון

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

> כִּנּוֹר אֵם / אברהם רגלסון

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.


יֶשְׁנָם כּוֹכָבִים רְחוֹקִים אֲשֶׁר אוֹרָם זוֹרֵחַ לְעֵינֵינוּ זְמַן רַב אַחֲרֵי כְּבוֹתָם. פַּעֲמוֹן אֲשֶׁר צִלְצֵל וְחָדַל – קוֹלוֹ מִתְפַּשֵּׁט בָּאֲוִיר הָלֹךְ וְהִתְפַּשֵּׁט; וּמִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְפַּשֵּׁט הַרְבֵּה, הוּא הוֹלֵךְ וְנֶחֱלָשׁ, אַךְ לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹבֵד.

יֶלֶד כִּי יָמוּת, מַה יִּקְרֶה לוֹ? הֶעָפָר שֶׁבּוֹ שָׁב אֶל הֶעָפָר, הַמַּיִם שֶׁבּוֹ אֶל הַמַּיִם, וְהָאֲוִיר אֶל הָאֲוִיר.

מַה-נַּעֲשֶׂה לְצַלְמוֹ וּדְמוּתוֹ? אֵין הֵם אוֹבְדִים. כְּמוֹ אוֹר-הָכּוֹכָב, כְּמוֹ צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן, מִתְפַּשְׁטִים הֵם בַּחֲלַל הָעוֹלָם. וְאִם יֶלֶד יָפֶה הוּא, הָעוֹלָם חָס עָלָיו וּמְקַבֵּץ אוֹתוֹ מִכָּל פִּזּוּרָיו אֶל מָקוֹם אֶחָד וְשָׁעָה אַחַת, וְאוֹתוֹ יֶלֶד נוֹלָד מֵחָדָשׁ.

כָּזֹאת יִקְרֶה גַם בְּמֹחִי לִפְעָמִים. אֲנִי מַתְחִיל לִכְתֹּב סִפּוּר, וּמִשּׁוּם אֵיזֶה טַעַם אֵינֶנִּי מַסְפִּיק לִגְמוֹר אוֹתוֹ. הֲרֵי סִפּוּר זֶה הוּא כְּמוֹ יֶלֶד אֲשֶׁר הִתְחִיל לִחְיוֹת, וְלֹא הִסְפִּיק לִגְמוֹר אֶת כָּל פִּרְקֵי חַיָּיו. אֲבָל אִם הַסִּפּוּר יָפֶה הוּא, הוּא נִגְנָז אֵי-שֶׁהוּא בְּמֹחִי. וְלִבְסוֹף – לִפְעָמִים אַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת – הוּא נוֹלָד וְנִכְתָּב מֵחָדָשׁ.

אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה סִפְּרָה לִי אֵם אֲשֶׁר מֵת עָלֶיהָ יֶלֶד נֶחְמָד.

הִיא אָמְרָה לִי, וַאֲנִי מַאֲמִין לָהּ, כִּי מִי שֶׁחוֹשֵׁב כִּי הָאָרֶץ רַק לוֹקַחַת אוֹר וְחֹם מִן הַשֶּׁמֶשׁ, וְאֵינֶנָּה נוֹתֶנֶת כְּלוּם בַּחֲזָרָה, טוֹעֶה טָעוּת גְּמוּרָה. יֶלֶד כִּי יָמוּת, הוּא מִתְפָּרֵד לַחֲלָקָיו: מַיִם לְמַיִם, עָפָר לְעָפָר. וּצְחוֹקוֹ וַעֲלִיצוּתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, לְאָן הֵם הוֹלְכִים? אֶל הַשֶּׁמֶשׁ. הָאֵם הַזֹּאת, אַחֲרֵי שֶׁקָּבְרָה אֶת הַגּוּף הַטָּהוֹר וְהַתָּמִים שֶׁל הַיֶּלֶד שֶׁלָּהּ, הִכִּירָה לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר בְּצָהֳלַת-הַשֶּׁמֶשׁ אֶת חֶמְדַּת-הַצְּחוֹק שֶׁל יַלְדָּהּ.

מַעֲשֶׂה בְּיֶלֶד אֶחָד בְּהָרֵי נַפְתָּלִי שֶׁמֵּת בִּהְיוֹתוֹ קָטָן מְאֹד, עוֹד טֶרֶם לָמַד לְהִתְהַלֵּךְ. וּלְאִמּוֹ הָיָה קוֹל שֶׁל זָהָב טָהוֹר. שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת הָיְתָה שָׁרָה זְמִירוֹת לִפְנֵי תִּינוֹקָהּ, פַּעַם מוֹתַחַת קוֹלָהּ כְּחוּטֵי-זָהָב דַּקִּים שֶׁבְּדַקִּים, פַּעַם שׁוֹפֶכֶת אוֹתוֹ כְּנַחַל-כֶּסֶף אֲשֶׁר אֵשׁ-הַשְּׁקִיעָה נוֹסֶכֶת אַרְגָּמָן בּוֹ, פַּעַם מְסַלְסֶלֶת אוֹתוֹ כְּגַלֵּי הַכִּנֶּרֶת לְרֹךְ רוּחַ-צָהֳרָיִם. גַּם בְּכַבְּסָהּ חִתּוּלִים, בְּשָׁטְפָהּ הָרִצְפָּה אוֹ בְּקַצְּצָהּ יְרָקוֹת, לֹא פָּסַק זֶמֶר מִפִּיהָ, יֵשׁ עִם מִלִּים וְיֵשׁ בְּלִי מִלִּים, רַק סִלְסוּלֵי-קוֹל בִּלְבָד. וְעִתִּים הָיָה הַיֶּלֶד מְלַוֶּה אוֹתָהּ בִּנְהִימָה תִּינוֹקִית.

חָלָה הַיֶּלֶד וַיָּמֹת, וְהָאִשָּׁה לֹא שָׁרָה עוֹד. נֶחְנְקָה הַזִּמְרָה בְּתוֹכָהּ, וְנֶהְפְּכָה לְצַעַר עַל יַלְדָּהּ כִּי אֵינֶנּוּ. לֹא הִשְׁתַּפְּכוּ גַעְגּוּעֶיהָ עַל הַיֶּלֶד בְּזֶמֶר, כִּי אִם נִכְבְּשׁוּ בֵּין צַלְעוֹתֶיהָ וּבְתוֹךְ עַצְמוֹתֶיהָ. כֵּן שָׁמְרָה צַעֲרָהּ וְגַעְגּוּעֶיהָ שָׁנִים רַבּוֹת עַד יוֹם מוֹתָהּ. בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה עָמְלָה הַרְבֵּה וְנָדְדָה הַרְבֵּה, וְזֵכֶר הַיֶּלֶד אִתָּהּ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. הִיא נִקְבְּרָה בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה וּפִרְאִית מֵעֵבֶר לְיַמִּים. צָמַח עַל קִבְרָהּ עֵץ-אַלְגֹּם נֶהְדָּר, נוֹתֵן רֵיחַ דַּק. נִזְדַּמֵּן לְשָׁם אֳמָן אִיטַלְקִי, עוֹשֵׂה כִּנּוֹרוֹת. רָאָה אֶת הָעֵץ, וְאָמַר: “יָפֶה עֵץ זֶה לַעֲשׂוֹתוֹ כִּנּוֹר”. חָטַב מִן הָעֵץ כִּנּוֹר. לְיָמִים שָׁב אֶל מוֹלַדְתּוֹ, וּמָכַר אֶת הַכִּנּוֹר לְאַחַד הָרוֹכְלִים.

עָבְרוּ שָׁנִים רַבּוֹת, אוּלַי שִׁבְעִים שָׁנָה וְאוּלַי מֵאָה, וְעַל חוֹף-יַמָּהּ שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הָיָה יָרִיד גָּדוֹל. הָיוּ מֻצָּגִים בַּיָּרִיד אֲרִיגִים, כֵּלִים וְצַעֲצוּעִים מִכָּל הָעוֹלָם. בָּאוּ לְשָׁם הֲמוֹנֵי-אֲנָשִׁים. בֵּין הַהֲמוֹנִים, בָּא גַם מְנַהֵל בֵּית-יְתוֹמִים אֶחָד עִם כָּל הַמּוֹרִים וְהַיְלָדִים. וְהָיָה בֵּין הַיְלָדִים אֶחָד אֲסוּפִי, לֹא יָדַע אִישׁ מִי אָבִיו וּמִי אִמּוֹ, כָּזֶה אֲשֶׁר אֵם אֻמְלָלָה מַנִּיחָה אוֹתוֹ עַל סַף בֵּית-הַכְּנֶסֶת אוֹ בֵּית-הַקְּהִלָּה, מֵחֹסֶר כֹּחַ לְפַרְנְסוֹ אוֹ מִטַּעַם אַחֵר. וְהַיֶּלֶד גָּדַל לְיֹפִי, וְעַפְעַפָּיו אֲרֻכּוֹת, וְעֵינָיו טְהוֹרוֹת וּשְׁקֵטוֹת, וְיֵשׁ אֲשֶׁר עֲלִיצוּת תִּפְרוֹץ מֵהֶן לִרְגָעִים כְּאוֹר-בֹּקֶר. וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ יִצְהָל. וְהָיָה לִבּוֹ מְגַעְגֵּעַ וְכוֹסֵף, וְלֹא יָדַע עַל מָה. אוּלַי עַל אֵם אֲשֶׁר לֹא הִכִּיר מִיָּמָיו?

כַּאֲשֶׁר נִכְנַס יִצְהָל עִם חֲבֵרָיו אֶל בִּיתָן אֶחָד שֶׁבַּיָּרִיד, רָאָה עַל אַחַד הַשֻּׁלְחָנוֹת כִּנּוֹר יָשָׁן. מַשֶּׁהוּ בְּקִרְבּוֹ דָּחַף אוֹתוֹ לָגַעַת בַּנִּימִים. הוּא נָגַע, וְנִשְׁמַע צְלִיל. הַיֶּלֶד הִרְגִּישׁ כִּי הוּא מַכִּיר אֶת הַצְּלִיל, כִּי קָרוֹב הוּא אֶל לִבּוֹ מְאֹד-מְאֹד. וְנִדְמָה לוֹ, כִּי גַם הַכִּנּוֹר מַכִּיר אוֹתוֹ, וְרוֹצֶה לִהְיוֹת חָבוּק בְּיָדָיו.

יִצְהָל יֶלֶד צָנוּעַ וְעָנָו הָיָה, וְלֹא הָיְתָה דַרְכּוֹ לְהַטְרִיד לֹא אֶת הַמְנַהֵל וְלֹא אֶת הַמּוֹרִים. הַפַּעַם נִגַּשׁ אֶל הַמְנַהֵל, וְאָמַר: “קְנֵה לִי אֶת הַכִּנּוֹר הַזֶּה”. הַמְנַהֵל הִבִּיט עָלָיו מִשְׁתּוֹמֵם, וְחָפֵץ לִדְחוֹתוֹ. אֲבָל הוּא רָאָה חֵשֶׁק עַז בְּעֵינֵי הַיֶּלֶד. הוּא חָשַׁב: “מֵילָא. לֹא יַזִּיק אִם יִהְיֶה כִּנּוֹר בַּמּוֹסָד. נְנַסֶּה לְלַמֵּד אֶת יִצְהָל. מִמַּה נַפְשָׁךְ. אִם לֹא יִצְלַח הוּא לִנְגִינָה, יִמָּצֵא בַּמּוֹסָד יֶלֶד אַחַר בַּעַל-כִּשְׁרוֹן, וִיפָאֵר לָנוּ נְשָׁפִים וַחֲגִיגוֹת”.

מְחִיר הַכִּנּוֹר לֹא הָיָה רָב, וְהַמְנַהֵל קָנָה אוֹתוֹ, וְיָעַד מוֹרֶה אֶחָד, אֲשֶׁר יָדַע פֶּרֶק בִּנְגִינָה, לְלַמֵּד אֶת הַיֶּלֶד יִצְהָל לְנַגֵּן בּוֹ.

וְיִצְהָל דָּבַק בַּכִּנּוֹר, וְגַּם בְּשַׁנְּנוֹ שִׁעוּרֵי חֶשְׁבּוֹן וְלָשׁוֹן, וְגַם בְּעָדְרוֹ בַּגִּנָּה אוֹ בְּשִׁבְתּוֹ עִם חֲבֵרָיו לִסְעֻדָּה, הָגָה אַךְ בְּכִנּוֹרוֹ. וְנֶפֶשׁ-הַכִּנּוֹר רִנְּנָה תַּחַת יָדוֹ, וְנָתְנָה לוֹ צְלִילִים כְּחוּטֵי-זָהָב דַּקִּים שֶׁבְּדַקִּים, נִמְתָּחִים וְנִשְׁזָרִים בְּפַחֲזוּת בָּאֲוִיר, וְקוֹל-זָהָב מִשְׁתַּפֵּךְ כְּמוֹ נָהָר אֲשֶׁר עַנְנֵי הַשְּׁקִיעָה מְצַבְּעִים אוֹתוֹ שְׁלוּלִיּוֹת אַרְגָּמָן, וְיֵשׁ מִתְגַּלְגֵּל בְּגִבְעוֹת-פָּז כְּגַלֵּי אֲגַם סָעוּר בִּשְׁעַת הַצָּהֳרָיִם. אַף קוֹל אֵבֶל וְשִׁבְרוֹן-לֵב וְגַעְגּוּעִים כּוֹאֲבִים נָתַן לוֹ הַכִּנּוֹר, וּנְהִימוֹת-אשֶׁר מִתְנַשְּׂאוֹת הַשָּׁמַיְמָה כְּכַנְפֵי-זָהָב אֲשֶׁר לְמַלְאָכִים נִסְתָּרִים.

וְזֶה מוּזָר: מוֹרֵה-הַנְּגִינָה נִסָּה לְלַמֵּד בַּכִּנּוֹר יְלָדִים אֲחֵרִים מֵחֲנִיכָיו, אֲשֶׁר חֲשָׁבָם טוֹבֵי אֹזֶן וְאֶצְבַּע, אֲבָל הַכִּנּוֹר הָיָה כֵּהֶה בִּידֵיהֶם, אָטוּם, מְשַׁעֲמֵם, לֹא נוֹתֵן כְּלוּם. רַק בִּידֵי הַיֶּלֶד יִצְהָל, הָיָה מַפְלִיא נַגֵּן.

וְהַיֶּלֶד גָּדַל וַיְהִי לְנַעַר, וַיְנַגֵּן בְּאוּלַמֵּי פְּאֵר לִפְנֵי רִבְבוֹת אֲנָשִׁים. וְעָרִים גְּדוֹלוֹת, רַגְלֵיהֶן עַל אִיִּים רְחָבִים וְרָאשֵׁיהֶן בְּחֵיק הָעֲנָנִים, הִתְקוֹטְטוּ עַל הָעֹנֶג לִשְׁמוֹעַ לוֹ בְּנַגְּנוֹ. וְהוּא צָנוּעַ וְעָנָו כְּבַתְּחִלָּה.

וְלֹא יָדַע הַנַּעַר, וְלֹא יָדְעוּ הֲמוֹנֵי שׁוֹמְעָיו, וְגַם הַכִּנּוֹר לֹא יָדַע (כִּי הוּא אַךְ נַגֵּן יְנַגֵּן וְלֹא יְבַקֵּשׁ חֶשְׁבּוֹנוֹת), כִּי עֲצוּרָה בְּזֶה הַכִּנּוֹר נִשְׁמַת אֵם שַׁכּוּלָה; וְכָל זִמְרָתָהּ הַחֲנוּקָה, וְעֹצֶם-אַהֲבָתָהּ, וְאָשְׁרָהּ הַשָּׁדוּד, נוֹבְעִים עַתָּה מִן הַנִּימִים בְּגַעַת בָּהֶם אֶצְבְּעוֹת יַלְדָּהּ הַטּוֹב וְהַנֶּחְמָד אֲשֶׁר נִקְטַף מִמֶּנָּה בְּלֹא-עֵת, וְהִנֵּה נוֹלַד וְנִצְבַּר מֵחָדָשׁ, מֵעָפָר, מַיִם, אֲוִיר וְאוֹר-שֶׁמֶשׁ.

אברהם רגלסון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם רגלסון
יצירה בהפתעה
רקע

מַחַלַת הַזִּכָּרוֹן

מאת יהודה ליב גורדון (שירה)

(איכה ג', כ)

פּוּרָה שַׂר שֶׁל שִׁכְחָה, אֵלֶיךָ אֲשַׁוֵּעַ!

צָרוֹת נַפְשִׁי כִּי רָבוּ הֵן אַתָּה יוֹדֵעַ;

אַתָּה יוֹדֵעַ שָׁרְשָׁן וּמְקוֹר הַשּׁכָּרוֹן

כִּי מוֹצָא כָּל תַּחֲלוּאַי – כֹּחַ הַזִכָּרוֹן,

וּבְיָדְךָ סַמֵּי מַרְפֵּא, תַּמְרוּקִים וָצֹרִי

לִגְהוֹת מֶנִּי חָלְיִי וּלְרָפְאֵנִי מִמְּזֹרִי.


כִּי אֶזְכֹּר יְמֵי קֶדֶם, יְמֵי עֵדֶן וָנַחַת,

בִּהְיוֹת עֵץ הַחַיִּים לָנוּ גֶּפֶן פֹּרַחַת,

יְמֵי נֹעַר, יְמֵי תִקְוָה, יְמֵי חֲלוֹמוֹת נָאִים;

וָאֶרְאֶה יָמֵינוּ עַתָּה, הַיָּמִים הָרָעִים,

יְמֵי עָנָן וַעֲרָפֶל וּבַלְהוֹת צַלְמָוֶת –

יֵצֶר לִי לְהִתְחַלּוֹת, יִחַר לִי עַד מָוֶת.


אֶזְכְּרָה בִּהְיוֹת עַמִּי יוֹשֵׁב עַל אַדְמָתוֹ,

כְּבוֹדוֹ חָדָשׁ עִמּוֹ, חָדָשׁ כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ,

רֵאשִׁית גּוֹיִם הָיָה, מוֹרֶה לְשׁוֹכְנֵי אָרֶץ;

עַתָּה הִנּוֹ מֻטָּל נִשְׁבָּר פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ,

נִתָּן אֶל כָּל עוֹבר לִמְשִׁסָּה וּלְקַלָּסָה,

גַּם לוֹ גַּם לַאֲחֵרִים אֶבֶן מַעֲמָסָה.


זָכַרְתִּי בִּימֵי חָרְפִי, מַאֲמִין אָז הָיִיתִי

וּלְ“בַר אֱנָשׁ עִם עֲנְנֵי שְׁמַיָּא” חִכִּיתִי;

בִּנְעִימוֹת תִּקְוָה זֹאת אָז לִבִּי הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ:

“חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא אַף אִם יִתְמַהְמֵהַּ!”

עַתָּה יָפוּג לִבִּי וּבְנוֹת עֵינַי תִּכְלֶינָה –

יוֹמִי קָרוֹב לָבֹא וָהוּא לֹא בָא עֲדֶנָּה.


אָמַרְתִּי הַהַשְׂכָּלָה הַצֵּל תַּצִּילֵנוּ,

אִם נַשְׂכִּיל אָז נַצְלִיחַ, יִיטַב גּוֹרָלֵנוּ,

אֶזְכֹּר שִׂמְחַת גִּילִי בִּרְאוֹתִי בָּעֵינָיִם

כִּי פָרְצָה הַהַשְׂכָּלָה בֵּינֵינוּ כַּמָּיִם –

וּבְרָכָה זֹאת, הָהּ! לִקְלָלָה לָנוּ יַהֲפֹכוּ,

כּוֹס זָהָב מָזַגְנוּ, עַל פָּנֵינוּ ישְׁפֹּכוּ.


עוֹד שָׂרְדָה הָאַחַת – הַשָּׂפָה הָעִבְרִיָּה:

“בַּחֲיוֹת הַשָּׂפָה יָשׁוּב גַּם עַמָּהּ לִתְחִיָּה!”

מָה אָהַבְתִּי שִׂיחָתָהּ, הֲגוֹת בָּהּ, סַלְסְלֶהָ;

לִמִקְדָּשׁ הָיְתָה לִי, כִּפְנֵי אֱלֹהִים פָּנֶיהָ.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.