מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ירושלים קרית-הגזית

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

יְרוּשָׁלַיִם קִרְיַת-הַגָּזִית!… / שאול טשרניחובסקי

(בדרכי קדמונים)

יְפַת-קֶדֶם בְּהָרֵי-גִיר-אֵלֶם כְּבֵדִים,

אֲשֶׁר אַךְ לָהּ לְבָבוֹת רִבּוֹאוֹת חֲרֵדִים,

שְׂאִי הֶמְיַת-לְבָבִי, הוֹי, קִרְיַת-הַגָּזִית,

בְּנוֹי-זַעַם יְגוֹן-חוֹמוֹתַיִךְ – כְּעֵדִים

לְיוֹבְלוֹת שֶׁל חֲלוֹם מַתְמִידִים בְּתִקְוָה!

בְּעֵינַיִם רְעֵבוֹת אֶדַּבֵּק וְאַקְדִּים

בְּלִיטָה וּבְלִיטָה לִנְשִׁיקַת-אֲהָבִים.

בְּאָזְנַיִם צְמֵאוֹת כִּי אֶקְלוֹט רְעָדִים:

נְגִינָה מִנְּחָלִים, צְלִיל אִוְשׁוֹת-נְקִיקִים –

וְהַר כָּבֵד-קְבָרִים שֶׁל רָוֵי-נְדוּדִים

מְאֻשָּׁרִים וְהָיוּ בָּאָרֶץ לַעֲפָרוֹת.

אֲנַחֵשׁ לְאָרִיחַ וָאֶבֶן מְנֻדִּים:

הֲמִקֶּדֶם וְאִם פֹּה בָנַיִךְ קְבָעוּם?

בַּמַּקְצוּעַ תְּמוּנָה מִי תִכֵּן, עַמּוּדִים?

וּמִי הָרַס בְּעֶבְרָה וַיִּתְּנֵם נְפוּצוֹת,

חֳרָבוֹת עַל-פְּנֵי חֻרְבָּנוֹת פְּחוּדִים?

וְסוֹבֶלֶת בְּקֹשִׁי אַתְּ חוֹמָה וְכָל-חֵיל,

מְנַאֲצַיִךְ בְּכֹחַ הֱקִימוּם וְזֵדִים,

וְאַךְ בִּזְכוּת שְׂרִידֵי-קְדוּמִים וְזָוִית

בְּמִסְגֶּרֶת-צְרִיחִים וּבְסִיס-מִסְגָּדִים

תְּקַבְּלִים אַתְּ וְלֹא תְנַעֲרִים בְּאַפֵּךְ,

וְהָיוּ הֵם בְּתוֹכָם לִפְלֵטָה פְּקוּדִים.

וְכָל מִגְדָּל וּמִגְדָּל זָר תּוֹכֵךְ – נְעוּצִים

כְּמַחַט בִּבְשָׂרֵךְ, אַף דָּמַיִך שׁוֹתְתִים

בְּעַד פְּצָעִים סְמוּיִים – נְהָרוֹת לֹא-נִרְאִים.

בְּלֵילוֹת-סוֹד נְטוּלֵי כָל-הֶגֶה וְהֵדִים,

בְּצֶקֶת לָךְ קְסָמִים עַל אֵלֶם-שְׁוָקִים

וּמְצָרֵי בֵין-רְחוֹבוֹת צֶדֶק וּמַאֲדִים,

יְקוּמוּן בָּךְ הֲמוֹנִים, כָּל-יוֹצְרֵי-כְּבוֹדֵךְ

בְּהוֹד נֵזֶר-פְּרָחִים לֹא-יִבּוֹל בְּאֵידִים,

אֲשֶׁר צִוּוּ לְעוֹלָמִים לָךְ הַזִּיו וְהַהוֹד

וְחָשְׁלוּ עוֹד וְנִגְּדוּ, עֲמֵלִים וּטְרוּדִים,

גְּאוֹן מָגֵן-דְּרוֹרֵךְ, סוֹחֶרֶת שְׁלוֹמֵךְ;

בְּסוּפוֹת עַל פְּרָצַיִךְ אִגְדוּ גְדוּדִים,

בְּעוֹד כֶּתֶר בְּרֹאשֵׁךְ שָׂרָתִי בְּאַרְצֵךְ,

וּבָנַיִךְ בְּאֶרֶץ-הָעִבְרִים – יְהוּדִים.

בְּנֹגַהּ-אוֹר לְמוּלֵךְ עִם שֶׁמֶשׁ-שְׁקִיעָה,

וְאָדְמוּ כָּל אֲבָנַיִךְ, גַּגּוֹת כְּיוֹקְדִים,

הַאֻמְנָם לֹא דְמֵי גוּשׁ-הַחַלְבִּי, בֶּן-גְּיוֹרָה,

דְּמֵי מַכֵּי-יְבוּס, דַּם בַּר-כּוֹכְבָא וְרֻדִּים,

מְבַצְבֵּץ הוּא וְעוֹלֶה מֵאֲפֵלַת-שְׁנוֹת-דּוֹר

בְּקִלּוּחַ-פְּלָאוֹת – תּוֹכֵחָה לְבוֹגְדִים?

וְכַמָּה תֶאֱרַךְ עוֹד אִגֶּרֶת-כְּאֵבֵךְ,

יְמֵי-חֶבְלֵךְ וְהַוָּתֵךְ מִזָּרִים נְדוּדִים? –

הַאֶל יָמִין נְקַו אוֹ מִשְּׂמֹאלֵךְ יְצַו לָךְ

מְבַשֵּׂר-הַגְּאֻלָּה שַׁחֲרֵךְ הַמַּאְדִּים?

וּמִי יִתְּנֵךְ חֲלָלָה, תֶּחְדְּלִי הֱיוֹת עִיר

קְדוֹשָׁה לְשָׁלֹשׁ אֱמוּנוֹת-חֲרֵדִים,

וְהָיִית אַךְ לְעַמֵּךְ, לֹא לַזָּר חֲמוּדָה!

לְגוּפָה לֵב אֶחָד, שֵׁנִי אֵין לְגִידִים, –

כְּלוּם נִמְצָא וְיֵשׁ בִּלְעָדַיִךְ שְׁנִיָּה,

וְאִם עָבְרוּ וְנָמַקּוּ יוֹבְלוֹת כְּאֵדִים!

מְלֹא-עוֹלָם בְּיֶדְכֶם עַל הָרָיו וְיָמָּיו –

תְּנוּ לָנוּ וְנִירַשׁ שׁוּב שָׂדוֹת אֲבוּדִים,

עֲמוּסֵי גְרַב-הַקֹּדֶשׁ: חָצָץ וּטְרָשִׁים,

וְנִפַּח בָּם לְהַחֲיוֹת לִבּוֹתֵנוּ צְמוּדִים,

וְנַשְׁקֶה בְּדָמִים גֵּיאָיוֹת-צְחִיחָה.

וְאִם לֹא – וְנַחְצוֹב בָּם בּוֹרוֹת אֲחָדִים:

אֶחָד אֶחָד וְכוּכוֹ, מִשְׁפָּחָה וְכוּכָהּ,

וְתֵל-קֶבֶר עֲנָקִים לְעַם בָּז לִמְרוֹרִים.

תל-אביב 1933

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

זלמן שניאור

מאת ראובן ברינין (עיון)

א

זכרון עולה על לבי.

זה היה בסוף חודש אָב, שנת תרס“ט. משוררנו, ז. שניאור בא מפּאַריז בּרלינה, מקום מגורי אז, לשבועות מספר, אחרי אשר לא ראיתיו שנים אחדות. ובאותן השנים המעטות, שנעלם מעיני, גדל וייף ברוחו. הוא היה מלא מחשבות ודמיונות, שאיפות ותשוקות. מוחו היה כיורה רותחת, או כסוללה חשמלית, המתפרצת להתרוקן. לבו – שדה-קטל לרגשות ותאוות מתנגדות ולוחמות זו בזו. מלתחתו היתה מלאה שירים, ציורים ורשימות, מהם דברים גמורים ומשוכללים כל-צרכם, ומהם רק נסיונות, התחלות, או רק חומר ספרותי. אין כל ספק היום בלבי, כי באותה מלתחה היה צרור גם חלק פיוטי, שמעבירים אותו דרך השער הצר של האָל-מוות, שרק לשוא נדחקים בו רבים מהסופרים והמשוררים. באחד הערבים טיילתי עם המשורר ב”גן-החיות“. כחצות הלילה. האויר היה קריר וצח. בין שדרות האילנות נראו עוברים ושבים זעיר פה זעיר שם;בכל רבע שעה נתמעט מספרם. המסילות והשבילים אשר בגן היו מוארים אור רב על-ידי פנסי-החשמל. נקל היה לקרוא גם כתב רש”י לאור הזה. בחברתנו היו צעירים אחדים, מפרחי-הכהונה במקדש השירה. אחד מהם שר שירי שניאור בהטעמה מיוחדה, בהברה ברורה ובנעימה עצורה, והאריך יותר מדי בפזמון “כן נשקים אנחנו!” – השני לא חדל מלחזור על-פה פסוקים שונים מספר “כה אמר צאַראַטוסטרה” של פרידריך ניצשה.

“חדלו-נא, בחורים, מהיוצְרות הישָׁנים האלה!” קרא שניאור בקול, שנשמעה בו גערת נזיפה. וכעבור רגעים אחדים פנה אל החבריה הצעירה כמעט בקול מצווה: “בחורים, נתחרה-נא במרוץ בין השדרות, ונראה מי יעבור את מי!”

והמרוץ בגן החל. המשורר שמח על ההזדמנות להראות כוחו וחריצותו בריצה מהירה וקלה, והוא היה גם המצנח בהתחרות זו.

יותר משעה שלימה השתעשעו הבחורים בתחרות-המרוץ, בשיחות קלות, בסיפורי-מעשיות יפים ובעקיצות שנונות. שניאור היה מלא חדוה – – – אך מתוך עצם החדוה התמלטו מפיו כידוֹדי זעם וקצף נורא על העולם כולו, על הקוראים העברים ועל הסופרים צרי-הלב וקטני-המוח, על בעלי-המוסר בספרותנו ועל הלאומיים הצבועים, על הדיקאדנטים המשתגעים, על פרנסי-הדור ועל כל הרוקדים כנגדם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.