הנפש / טוביה הכהן
אִם תִּצְמָא לַמַּיִם, תִּשְׁתֶּה וִירַוֶּךָּ
גַּם אִם לַלֶּחֶם תִּרְעַב תֹּאכַל וְיַשְׂבִּיעֶךָּ
אוּלָם אִם נַפְשְׁךָ תִּצְמָא לֹא תַשְׂבִּיעֶנָּה
חֶפְצָהּ וּמַאֲוַיֶּיהָ לְעוֹלָם לֹא תְמַלְאֶנָּה
וְאִם לִרְגָעִים תְּדַמֶּה חֶשְׁקָהּ מִלֵּאתָ
שְׁגָגָה הִיא, לַשָּׁוְא יְגִיעֲךָ הִרְבֵּיתָ
כִּי אֲשֶׁר נָתַתָּ לָּהּ לֹא יַרְגִּיעוּהָ
אֶפֶס וְאַיִן הֵמָּה וְלֹא יַשְׁקִיטוּהָ
גַּם לֹא תֵדַע רְצוֹנָהּ וּמַה הִיא נִכְסֶפֶת
דַּלּוּ לַמָּרוֹם עֵינֶיהָ שָׁם שׁוֹאֶפֶת
כָּל תַּאֲוֹתֶיהָ מֵעַל לְכוֹכָבִים יַגִּיעַ
וְאֵיךְ אֵפוֹא אוֹתָם פֹּה עַל אֶרֶץ תַּשְׂבִּיעַ?
וּכְמוֹ אִם לִמְצֹא אֲבֵדָתְךָ בַּחשֶׁךְ תְּגַשֵּׁשׁ
וְכַאֲשֶׁר תּוֹשִׁיט יָדְךָ גּוּשׁ עָפָר תְּמַשֵּׁשׁ
תִּשְׂמַח בְּמַדָּעֲךָ תַּאֲמִין כִּי מָצָאתָ
אֲשֶׁר חָפַצְתָּ וַאֲשֶׁר לְבַקֵּשׁ יָצָאתָ
אַךְ בְּהִתְפָּרֵר הֶעָפָר תַּחַת יָדֶךָ
אָז תֵּדַע וְתָבִין כִּי לַשָּׁוְא יְגִיעֶךָ
וְכִי בַאֲפֵלָה וּבַחֲשֵׁכָה בֶּאֱשׁוּן לַיִל
לִמְצֹא הָאֲבֵדָה לַשָּׁוְא תֶּאֱזֹר חַיִל
כֵּן בַּחשֶׁךְ תֵּלֵךְ וְדַרְכְּךָ תְעַקֵּשׁ
אִם חֵפֶץ נַפְשְׁךָ פֹּה עֲלֵי אֶרֶץ תְּבַקֵּשׁ
וְאֵיךְ יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ כִּי בְטִיט וָרֶפֶשׁ
תַּשְׁבִּיחַ עֹז שְׁאוֹן גַּלֵּי חֶשְׁקַת הַנֶּפֶשׁ?
אֶל מְקוֹם גִּזְעָהּ וּמְקוֹרָהּ נַפְשְׁךָ נִכְסֶפֶת
אֶל מְקוֹם זָרְחָה מִקֶּדֶם שָׁמָּה שׁוֹאֶפֶת
וְאִם מַחְסוֹרֵי הַגְּוִיָּה פֹּה בָאָרֶץ יְשֻׁלָּם
מַחְסוֹרֵי הַנֶּפֶשׁ בַּמָּרוֹם הֵם כֻּלָּם.