פזמון

אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי, / עִמְּךָ תָמִים עַד אֶהְיֶה,

וּבְשִׁפְלוּתִי עוֹדְדֵנִי – / יְיָ מֵמִית וּמְחַיֶּה.

אֲכַבֵּד כְּבוּדָּה בַּת תְּבוּנָה / בְּיָדִי לְפִקָּדוֹן נְתוּנָה,

וּבְדָרְכִי דֶּרֶךְ אֱמוּנָה / לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה.

בִּכְבוֹד רֹאשׁ חָכְמָה נִקְרָא – / וּבְיָדְךָ, יָהּ, הַגְּבוּרָה –

יְצַרְתָּנוּ חֶסֶד – וְנִבְרָא, / אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה.

רַבּוּ פְשָׁעֵינוּ, וְכוֹתְבָם / לִמְאוֹר פָּנָיו הִצִּיבָם;

שִׂבְרֵנוּ עַל מִי? כִּי בָם / אָנוּ נְמַקִּים – וְאֵיךְ נִחְיֶה?

הוֹלֵךְ לְתֻמּוֹ – מִפְעָלוֹ / לֹא לְאֵל, כִּי לֹא יוֹעִילוֹ;

וְאִם יִצְדַּק – מַה יִתֶּן לוֹ? / הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה.

׳מָעוֹן אֲנִי, הַכֹּל בְּיָדִי / וְאֶפֶס אֵל עוֹמֵד בְּסוֹדִי,

וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי – / אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה.׳