נֵבֶל מַיִם בַּיָּד עַל הַשֶּׁכֶם

מַעְדֵּר, מַגְרֵפָה וָסַל –

לְשָׂדוֹת רְחוֹקִים, לֶעָמָל.

מִיָּמִין – הָרִים כְּמִשְׁמֶרֶת,

מֶרְחֲבֵי שְׁדֵמוֹת לְפָנַי,

וְרָנִים בִּי עֶשְׂרִים אֲבִיבַי.

מְנָת חֶלְקִי עַד הַגִּיעַ קִצִּי:

קָמָתֵךְ הַזּוֹהֶרֶת בַּשֶּׁמֶשׁ

וַעֲפַר דְּרָכַיִךְ. אַרְצִי.

סוף קיץ, תר"ץ