מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אל ההרים

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֶל הֶהָרִים / רחל המשוררת


אֹהַבְכֶם כִּי רַמְתֶּם מֵאֶרֶץ

וּלְבַשְׁתֶּם תְּכֵלֶת זַכָּה,

כִּי אֶל סֵתֶר נְוֵכֶם הַדֶּרֶךְ

רְחוֹקָה, רְחוֹקָה.


אֶת סִבְלִי אַעֲמִיס עַל הַשֶּׁכֶם

כְּמִצְוַת שִׁלְטוֹנְכֶם עָלַי.

לְהַעְפִּיל – מְבַשֵּׂר צָנוּעַ

שֶׁל הַבָּא אַחֲרַי.

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

הסוללים

מאת שמחה בן-ציון (פרוזה)

שמש אדום כדם היה עולה מאחורי הרי הגלעד ופוגש אותם בבואם אל הבקעה לעבוד, וכל היום היה מלוה אותם ומשגיח עליהם, מצליף על גביהם הכפוּפים, מכה על ראשיהם, צורב את ידיהם המרימות ומורידות בלי הרף את המכוש הכבד – והמכוש והאדם משמיעים כאחד אנקת-דום על כל מכה ומכה…

הררי ישימון מסביב והם, הפועלים, עמדו שם בבקעה ככלוּאים בתוך בור עמוק המוקף כתלי-אבן – חומות-הרים מצמיחי קוצים ודרדרים, וסלעי-פרא כענקים שחורים וזועפים מתיצבים להם כפעם בפעם לשטן על הדרך שהם סוללים בארץ ציה ושממון…

ברגש של מלחמה היתה העבודה נעשית; נלחמו עם סלעי הענק בקשי-רוּח ומֶרי ויפַנוּ אותם בזה אחר זה –

מלחמה לפועלים עם האבנים, כי… הרי לאכול הם צריכים!

הזקנים היו מתלוננים. מוחה זקן את הזיעה מעל פניו ב“ארבע כנפות” שלו המזוהם, משליך ביאוש את כלי העבודה הצדה, ופיו מלא אָלה וקללה, ובעיניו יוקדת אש של צער, עינויים וחרטה…

– התוכחה באה עלינו! – מניד לו חברו באנחה. –

– לעזאזל! – מתמרמר עוד אחד – בשדות מַנדז’וּריה עם היפּוֹנים ולא כאן עם הסלעים הללו!… טפוּ להם!…

והצעירים, אלה הלבוּשים חולצות מגוּוָנות ומגבעות רחבות-הכנפים – הם היו מתנפלים אז על הסלעים באיזה מין חמת-נקם, באיזה מין קדחת של תאוה וצמאון-הקרב, כעולים ופורצים בחומת האויב – עיניהם בוערות בהחלטה אכזריה של “לפנים ולא לאחור” ויהי מה!…

הסלע הנורא חורק, נאנק ואינו נכנע – עד שהוא מתגלגל במורד ההר אל תוך התהום, מעלה ענן וחושך של אבק מחניק – ושאגה אדירה מתפרצת והד מתפוצץ עונה לה מסביב – ניצחו הצעירים!!

כוח צעיר, עליז ומר נפש יחד הולך בין צורי מכשול וסלעי המדבר, מפזר, מפרק ומפַנה לו דרך בתרועת גבורה.

נפל הצור ושיר עונה על מפלתו:

שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל,

דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה –

שרים הם בקולות נחנקים ונפסקים היוצאים בנשימות תכופות מגרון נחר – ועיניהם החולמות שכָּהוּ משוטטות במרחקים.

עומדות העינים ומסתכלות בירדן הרועש והמתפתל כנחש כחול בין שדות דורה ושוּמשוּם – ומזדקף הראש, והעינים נשאות אל ההרים הנשאים, אשר התיצבו זה למעלה מזה כעדה אחת אדירה ונוראה בגאונה וחסנה וכל כובד משאה…

"לָנוּ זֹאת הָאָרֶץ תִּהְיֶה –

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.