מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

Quid dedicatum

מאת: הורטיוס , תרגום: שאול טשרניחובסקי (מלטינית)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: לטינית

1

מָה הַמְשׁוֹרֵר יִּשְׁאַל מֵאַפּוֹלוֹן,

בְּיוֹם חֲנֻכַּת-דְּבִיר וּנְסֹךְ בּוֹ מִסֵּפֶל

תִּירוֹשׁ2 חָדָשׁ, הוּא מַה יִּתְבָּע?

לֹא מִזְרְעוֹת שְׂדוֹת-סַרְדִּינְיָה3 כָּשִׂים


לֹא עֲדָרִים שֶׁל קָלַבְּרִים4 בַּנֶּגֶב,

אַף לֹא זְהַב-הִינְדוּ עִם שֶׁנְהַבֵּי-צָחַר,

אַף לֹא כָּרִים עַל גְּדוֹת הַלִּירִיס,5

נַחַל שׁוֹקֵט יְלַחְכֵם בְּמֵימָיו.


גֶּפֶן מִקָּלֶס6 זְמֹר, בָּהּ אִם זָכִיתָ,

פְּגַע בְּמַגָּלֶיךָ; וְסוֹחֵר כֶּבֶד-נֶכֶס

יִשְׁתֶּה-יִגְמָא בְּכוֹס שֶׁל כֶּתֶם

יַיִן בִּמְחִיר סְחַר-סוּרְיָה קָנָה7


בְּרוּךְ-הַשָּׁמַיִם: שִׁלֵּשׁ וְרִבֵּעַ

שָׂר אֶת יָם-אַטְלַס שָׁנָה זוֹ, לְלֹא נֶזֶק.8

מַאֲכָלִי שֶׁלִּי — הַזָּיִת,

לִי עֳלָשִׁים וְהַמַּלּוּחַ הַקַּל.


אָנָּא, בֶּן-לַיְטוֹ,9 חָנֵּנִי וְאֵהָנֶה

מֵאֲשֶׁר יֵש לִי, בָּרִיא, רַעֲנַן-רוּחַ;

הֲדַר זְקֵנִים אַל תִּקַּח מֶנִּי,

נָא אַל תַּשֵּׁנִי, אֵלִי, הַכִּנּוֹר.


תל-אביב, 7.1.39


  1. בחורף שנת 28 קודם הספירה המקובלת חנך אבגוסטוס קיסר דביר לכבודו של אַפּוֹלוֹן, שהיה מעריצו ביחוד, וכן מצֵבה לנצחון אצל אקטיום. זה נתן להורציוס את הדחיפה לכתוב את השיר. עומד הוא אצל המזבח, נוסך יין מספל ושואל את עצמו, מה ישאל מאת אפולון. לא זהב, לא עדרים, לא שדות, אלא בריות גופא, רוח רעננה ושיבה שיש בה שירה.  ↩

  2. יין ביכורים, תירוש חדש מבציר השנה.  ↩

  3. האי סרדיניה היה מפורסם בדגן.  ↩

  4. קלבריה — חבל בדרום איטליה.  ↩

  5. לִירִיס — נהר בחבל לַטיום.  ↩

  6. מקום באיטליה שבימיו של הורציוס הצטיין ביינותיו המעולים.  ↩

  7. במחיר סחורות סוריה: ארגמן, משי וסממנים.  ↩

  8. ים–אַטְלַס, אטלס — הרִים במַוְרִיטניה, מלך מַוְריטניה.  ↩

  9. בן–לַיטו — כלומר, אפולון.  ↩

הורטיוס
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של הורטיוס (מחבר)
רקע
הורטיוס

יצירותיו הנקראות ביותר של הורטיוס

לכל יצירות הורטיוס בסוגה שירה

לכל יצירות הורטיוס

עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

מחלת החפזון

מאת שמריהו לוין (מאמרים ומסות)

בזאת יוכר העם החי חיים טבעיים ומתפתח באופן טבעי על פני העם הנתון במצב בלתי נורמלי: הראשון מושל בעתותיו, והשני משועבד להרגע. הראשון יודע כי המחר הסמוך והמחר הרחוק – כי שניהם בידו הם, ומפני זה אינו חס על עמלו גם כשיודע הוא, כי רק בזמן מן הזמנים יאכל את פירותיו, והשני הוא תמיד מטולטל גם במחשבותיו ומפוזר בשאיפותיו ומבכר הוא את הריוח של פחות משוה פרוטה היום על האושר הצפון של המחר הרחוק. הראשון אינו מטיל שום ספק בקיום עצמו לעתיד לבוא, מרגיש חוזק מעמדו ועושה על מעשיו בבטחה, והשני נמצא תמיד בבחינת “תלוי ועומד”, והמצב הזה שולל ממנו את היכולת להסתכל בפני העתיד בעינים בהירות. קשה לקלוע אל מטרה מתנועעת ועוברת ממקום למקום, והעתיד בעצמו מופיע נגד עיניו של עם נרגש בתמונת עתיד מתנועע. באמת מתנועע לא העתיד, כי אם המבט, אבל האם לא אחת היא לנו, אחרי שהמביט אבד כבר את טבעו לראות הדברים כמו שהם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.