מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

Quid dedicatum

מאת: הורטיוס , תרגום: שאול טשרניחובסקי (מלטינית)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: לטינית

1

מָה הַמְשׁוֹרֵר יִּשְׁאַל מֵאַפּוֹלוֹן,

בְּיוֹם חֲנֻכַּת-דְּבִיר וּנְסֹךְ בּוֹ מִסֵּפֶל

תִּירוֹשׁ2 חָדָשׁ, הוּא מַה יִּתְבָּע?

לֹא מִזְרְעוֹת שְׂדוֹת-סַרְדִּינְיָה3 כָּשִׂים


לֹא עֲדָרִים שֶׁל קָלַבְּרִים4 בַּנֶּגֶב,

אַף לֹא זְהַב-הִינְדוּ עִם שֶׁנְהַבֵּי-צָחַר,

אַף לֹא כָּרִים עַל גְּדוֹת הַלִּירִיס,5

נַחַל שׁוֹקֵט יְלַחְכֵם בְּמֵימָיו.


גֶּפֶן מִקָּלֶס6 זְמֹר, בָּהּ אִם זָכִיתָ,

פְּגַע בְּמַגָּלֶיךָ; וְסוֹחֵר כֶּבֶד-נֶכֶס

יִשְׁתֶּה-יִגְמָא בְּכוֹס שֶׁל כֶּתֶם

יַיִן בִּמְחִיר סְחַר-סוּרְיָה קָנָה7


בְּרוּךְ-הַשָּׁמַיִם: שִׁלֵּשׁ וְרִבֵּעַ

שָׂר אֶת יָם-אַטְלַס שָׁנָה זוֹ, לְלֹא נֶזֶק.8

מַאֲכָלִי שֶׁלִּי — הַזָּיִת,

לִי עֳלָשִׁים וְהַמַּלּוּחַ הַקַּל.


אָנָּא, בֶּן-לַיְטוֹ,9 חָנֵּנִי וְאֵהָנֶה

מֵאֲשֶׁר יֵש לִי, בָּרִיא, רַעֲנַן-רוּחַ;

הֲדַר זְקֵנִים אַל תִּקַּח מֶנִּי,

נָא אַל תַּשֵּׁנִי, אֵלִי, הַכִּנּוֹר.


תל-אביב, 7.1.39


  1. בחורף שנת 28 קודם הספירה המקובלת חנך אבגוסטוס קיסר דביר לכבודו של אַפּוֹלוֹן, שהיה מעריצו ביחוד, וכן מצֵבה לנצחון אצל אקטיום. זה נתן להורציוס את הדחיפה לכתוב את השיר. עומד הוא אצל המזבח, נוסך יין מספל ושואל את עצמו, מה ישאל מאת אפולון. לא זהב, לא עדרים, לא שדות, אלא בריות גופא, רוח רעננה ושיבה שיש בה שירה.  ↩

  2. יין ביכורים, תירוש חדש מבציר השנה.  ↩

  3. האי סרדיניה היה מפורסם בדגן.  ↩

  4. קלבריה — חבל בדרום איטליה.  ↩

  5. לִירִיס — נהר בחבל לַטיום.  ↩

  6. מקום באיטליה שבימיו של הורציוס הצטיין ביינותיו המעולים.  ↩

  7. במחיר סחורות סוריה: ארגמן, משי וסממנים.  ↩

  8. ים–אַטְלַס, אטלס — הרִים במַוְרִיטניה, מלך מַוְריטניה.  ↩

  9. בן–לַיטו — כלומר, אפולון.  ↩

הורטיוס
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של הורטיוס (מחבר)
רקע
הורטיוס

יצירותיו הנקראות ביותר של הורטיוס

לכל יצירות הורטיוס בסוגה שירה

לכל יצירות הורטיוס

יצירה בהפתעה
רקע

מתוך “התקופה”, 20.6.1967

הסיפּור האלוהי והסיפּור האנושי

אלהים הוא המספּר הראשון לסיפּור-חייו של אדם ושל דור. אילו באנו לספּר את הסיפּור כמו שסיפּרהו אלהים, כלומר, כמו שחיו אותו בני-אדם לראשונה, – כי אז לא היינו מספיקים. כל רגע ורגע שבכל שעה ושעה שבכל יום ויום יש לו גוון משלו, טעם משלו, נסיון, פעימה והיקף משלו. ואפילו דברים הנחזרים אצל אדם כמה פעמים, אינה דומה חזירתם במחזור מאוחר כחזירתם במחזור מוקדם, שהרי בינתיים נשתנה האדם ונשתנה העולם אשר מסביב לו. ומי יודע אם היתה הלשון האנושית יכולה למסור את כל העושר הזה, שהוא מקיף את כל החושים, וכמה דברים שהם מעבר לחושים: הגיונות, וחלומות-בהקיץ, וחלומות-בשינה, והרגשות סתומות. על כרחו, המספּר האנושי בוחר מתוך הסיפּור האלהי (חוויית האדם כשהוא חי אותה) סימנים אחדים, סממנים אחדים, נקודות-הבלטה אחדות, להציל אותם מנשייה.

סיפּורם של יוסף ואביו והאחים שלו, לידיעתנו מקורו הוא החומש. אבל הן היה מקור לחומש – הוא הסיפּור כמו שהיה בעת התהוותו, כמו שחיו אותו גיבוריו יום-יום. אותו סיפּור קדמון וראשון, כנגדו הסיפּור שבחומש הוא ראשי-פּרקים, ואפילו לא ראשי-פּרקים אלא קיצור שבקיצור לראשי-פּרקים. אם אנו רוצים לפרוץ בעד הכתוב ולהתקרב, במידה כל-שהיא, אל הדברים שבסיפּור המקורי, זה שסופּר לא בכתב כי-אם בחיים ובפועל, – אי-אפשר לנו בלא זיקה לאיזו הרחבה. התורה שבעל-פּה, האגדה התלמודית, היא הרחבה כזאת. אבל היא-אף-היא אינה אלא קיצור המקוצר, תמצית שבתמצית ובחירה שבבחירות, לעומת סיפּור-החיים, או כפי שקראנו אותו לעיל, הסיפּור האלהי.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.