מכתב זכרון אל מעלת החכם הרופא כבוד ר' יצחק לוצאטו מוכתר בנימווסו כמרדכי, על הטורח שהיה לו בעבורי. הן אלה קצות דרכיו. כי לא אזכיר רק שנים שלשה גרגרים, זה היה הראשון. חליתי באצבע שמאלי עד כי נפח גם הזרוע ולולי גזר גזרה רבתה הרעה. עוד היה לי קדחת שלישית. והשקני מי מרים. וזה אחרון קרה בגרון ונתן לי קדה ושאר דברים מתוקים מנפת צופים, ואען ואמר:

אֶשָּׂא תְּשֻׁאוֹת-חֵן אֶל אֵל נוֹרָא

כִּי עָלְתָה לִי אֲרוּכָה בָרָה

עַל יַד מְיֻחָשׂ יָחִיד בִּזְמַנֵּנוּ,

בָּרוֹפְאִים הִנּוֹ נִכְבָּד בֵּינֵינוּ.

אֶצְבַּע יְתֵרָה בִּשְׁחִיטָה מֻתֶּרֶת

וּבְלִי גְזֵרָה הַלֵּחָה גוֹבֶרֶת

עוֹד בָּהּ שְׁלִישִׁיָּה לִהְיוֹת בּוֹעֶרֶת

הַקֹּר וְהַחֹם קַדַּחַת אַכְזֶרֶת.

מָרִים כְּסוֹטָה יוֹם יוֹם פַּעֲמַיִם

קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי קַמְתִּי בֵּינְתַיִם

נִחַר גְּרוֹנִי, אַךְ אֵל בַּשָּׁמָיִם

יָדַע לְבָבִי בִּנְשִׂיאַת כַּפָּיַם,

מָחַל זְדוֹנִי, וּבְקִדָּה יוֹמָיִם

הוֹצִיא רְוָיָה לִי מֵאֵשׁ מִמָּיִם:

בריה קלה שבקלות רחל מורפורגו.

ה’תרכ"ח, 1868