ב' באייר תשי"א – 8 במאי 1951

¹

בשדה התעופה בוושינגטון

זהו ביקורי הראשון בכהונתי הרשמית באיזו ארץ שהיא, ואני נרגש מהזכות הגדולה לדרוך על אדמת ארצות־הברית כראש־הממשלה הראשון בישראל. בערב יום העצמאות השלישי של מדינת ישראל אני מביא לעם האמריקני ברכתו הנאמנה של עם ישראל, ואני מביע הכרת־תודתי על האהדה המתמדת של אמריקה למפעל תקומתנו ותחייתנו.

ההיסטוריה החדישה של עם ישראל וההיסטוריה הקדומה של ארצות־הברית יש ביניהן דמיון רב. רוח החלוציות היתה נחלת שני העמים שלנו. גדולתכם היא פרי הירושה של המאבק, העמל והמאמצים הנאמנים של החלוצים המעפילים אשר גילו ופיתחו היבשת הגדולה הזאת, כבשו אוצרות הטבע והיפרו מרחבים עצומים. פתחתם שעריכם למהגרים מכל הארצות ומיזגתם אותם לאומה מאוחדת בת חורין; יצרתם תרבות חדשה ועיצבתם עולם חדש. הענקתם לעולם הישן תקווה חדשה.

אנחנו בישראל עודנו עומדים בשלב החלוציות. מטרתנו המַנחה היא להבטיח מולדת לכל היהודים הבאים לחופי ארצנו למצוא חירות ועצמאות, ומשום כך גם אנו פתחנו השערים לרווחה. בשלוש שנות קוממיותנו נצטרפו אלינו קרוב לשש־מאות אלף עולים, וכמעט שהוכפל מספר אוכלוסינו. גם אנו עומדים בהקמת הריסות האדמה הנשַמה, ואנו מפריחים שטחים שהיו עזובים ושוממים מאות בשנים; – אנו מוכיחים לכל המזרח הקרוב יעילות הדמוקראטיה כשיטת ממשלה וכמכשיר לקידמת האומות ולרווחת היחיד. אנו מוכנים להגן בכל זמן על החירות האנושית במלוא יכולתנו.

אתם תרמתם לתרבות החדישה שתי תרומות חיוניות: חירות דמוקראטית וכושר טכנולוגי. מתוך שימוש יעיל בשני המכשירים האלה הבטחתם לעצמכם רמת־חיים גבוהה שלא ידע לפניכם המין האנושי. המשימה שישראל הציגה לעצמה היא להגיע לאותה המטרה בשני הדרכים ההם.

הידידות בין הקהיליה הגדולה שלכם, רבת שטח ואוכלוסין, עשירת אוצרות ונסיון, ובין הדמוקראטיה הצעירה מאוד והקטנה לאין־ערוך בשטחה, שאני מייצג כאן, יש לה שרשים עמוקים בירושה רוחנית משותפת. ידידות זו טופחה בתמידות במשך עשרות בשנים על־ידי מנהיגי אמריקה אשר גילו ענין רב בתקוות־העולם של עמנו לתקומת ישראל. זו קיבלה חיזוק רב בעזרה שלא־תישכח של הנשיא טרומן, הממשלה והעם בארצות־הברית בשלבים המכריעים של התקומה. זו נתחשלה מאז תקומת ישראל כמדינה עצמאית בדבקות משותפת בעקרונות הדימוקרטיה והשלום תחת הדגל של האומות המאוחדות.

מלחמתנו לקוממיות, אשר ניטשה לאחר שששת מיליונים של עמנו נרצחו על־ידי הנאצים, הוכיחה שוב, כי דבר הצדק הנישא בידים אמונות סופו לנצח.

ברצוננו לתקומה ולגאולה פעמו חזון נביאינו ומורשת עברנו הקדום, אשר טבעו את האדם בצלם אלהים, ציוו עליו לאהוב לרעו כמוהו והדריכו אותו ללכת תמים ולפעול צדק.

כאלפיים שנה היינו מנותקים מארץ מכורתנו, אך אף פעם לא נתערערה תוחלתנו לשוב למולדת. שבנו – והרינו בונים הריסות ציון. זכותנו לעצמאות אושרה גם על־ידי האומות־המאוחדות. אבל זו נתקפה על־ידי שכנינו והוטל עלינו להגן עליה. עמדנו במבחן הקרבות. אנו שקועים עכשיו במפעל יצירה, אשר יתבע מאתנו כל מאמצינו לאורך ימים. אנו רוצים להחזיר עטרת הדרה של הארץ הקדושה לישנה, ולהקים תרבות חפשית ודימוקרטית שתהא ראויה לנביאינו הקדומים ותתבצר על הכיבושים החדישים ביותר של המדע בימינו.

אנו מאמינים בכנות ובענווה, כי בעבודה יוצרת ובנאמנות לחירות ולשלום נאַמת את הבטחון, שכל אנשי הרצון־הטוב בעולם שמו בעתידנו.