מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חרמונים

מאת: אלתר לוין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חֶרְמוֹנִים / אלתר לוין

שֵׂיבַת זֹקֶן, כְּפוֹר עוֹלָמִים,

לִבְנַת שֶׁלֶג, כַּדּוּר קֹר;

לֹבֶן נוֹרָא, סֵמֶל מָוֶת,

חֹרֶף, חֹרֶף, חֹרֶף דּוֹר.

שֶׁלֶג שְׂנִירִים רֳאִי לַכּוֹכָב,

נֹגַהּ נִבְעָת שָׁם בַּלֵּיל;

קוֹנָם עָלָיו כָּל עֵץ, עֵשֶׂב,

צִמְחֵי עֵמֶק, צִיצֵי תֵּל.

אָדָם, חַוָּה עֵת גֹּרָשׁוּ

מֵעֵדֶן יָה בְּזַעַם אֵל,

בַּאֲשַׁם יְפִי תַפּוּחַ אֶחָד

כַּאֲשֶׁר כָּעַס כַּבִּיר, אֵל–

קִלֵּל אוֹתָם בְּכִלְיוֹן מָוֶת,

אֶת הָאָדָם בַּעֲמַל נִיר,

אֶת הָאִשָּׁה בְהֵרָיוֹן–

עָשָׂה, חוֹלֵל רֻכְסֵי שְׂנִיר.

שָׁם בָּצָּפוֹן, שָׁם זְרָקָם,

גַּם מֵאֵלֶּה רָחוֹק שָׁם:

לְזִכְרוֹן מָוֶת אוֹתָם הֶעֱמִיד,

לְהָרֵי נֵצַח אוֹתָם שָׂם.

חוֹלֵל שְׂנִירִים, הֵם הַדְּמָעוֹת

שָׁלַח אֵלִי הַרְטֵב נִיר:

שֶנִּקְרָשׁוּ, הִתְקַרָרוּ

מֵאַף עֶלְיוֹן יוֹצֵר שְׂנִיר.

שֶׁאָז בָּכָה עַל הָאָדָם

אֲשֶׁר אָבַד נֵצַח חִישׁ:

אֶת הַנֵּצַח, הָעוֹלָמִי,

חַיֵּי מַעֲלָה אָבַד אִישׁ!

כָּכָה עוֹמְדִים הֵם עֲנָקִים,

נְפִילֵי שֶׁלֶג לִשְׁמֵי אוֹר;

דִּמְעוֹת מָרוֹם הֵם הַשְּׂנִירִים

שֶׁנִּקְפָּאוּ מִדּוֹר דּוֹר.

בָּעֲלָטָה וּבַלֵּילוֹת

לְאוֹר יָרֵחַ מֻכְסַף סוֹד:

אָז בְּרַק פֶּלִי הֵם מַבְרִיקִים

בְּרַק הַשַּׂגִּיא, בְּרַק הַהוֹד!

נוֹרָא הוֹדָם, עֵת בִּרְעָדָה,

בִּפְקוּדַת שְׁחָקִים וּבְעוֹד

שְׁלוּחֵי עֶלְיוֹן בָּם יָשִׂימוּ

אֶת הַדְּמָעוֹת, אֶת הַנֹּאד.

נֹאד הַדְּמָעוֹת הַמִּתְמַלֵּא

מֵחֵטְא חָדָשׁ, חֵטְא הַדּוֹרוֹת,

עֵת הָאָדָם נִגְרַשׁ שֵׁנִית

מִן הָעֵדֶן רַב הָאוֹרוֹת.

יַעַמְדוּ שְׂנִירִים לְעוֹלָמִים,

רֻכְסֵי שְׁלָגִים, שְׂנִירֵי עַד;

כָּכָה יַעַמְדוּ רַבּוֹת, רַבּוֹת

עַד כִּי יְבֻלַּע מָוֶת, עַד–

כִּי יְבֻלָּע מָוֶת וְנֵצַח

יָשׁוּב אָז אֶל עוֹלָם זֶה

וְאֵל צְבָאוֹת יָגִיל רְנָנָה,

יְרַחֵף שְׂחוֹק עַל שְׂפַת פֶּה.

עֵת יִשְׂחָקָה יְשֻׁנֶּה תֵבֵל,

יְשֻׁנֶּה אָדָם, יְשֻׁנֶּה חָי:

אָז הָאָדָם יַשִּׂיג חָזוֹן,

אָז גָּם יַשִּׂיג אֶת אֲדֹנָי!

אָז מִגְּאוֹנוֹ הֵם, יִמַּסּוּ,

יִמַּס, יִגָּר כְּפוֹר הַשְּׂנִיר;

זֶרֶם אַחַר זֶרֶם יִזָּל,

סְלָעִים יַרְעִישׁ, אַבְנֵי גִיר!

זְרָמִים אֵלֶּה הֵם יִשְׂטֹפוּ

מִן הָאָרֶץ כָּל רִשְׁעָה,

כָּל הֶחָמָס, כָּל הַכֶּסֶל–

וּמָלְאָה אֶרֶץ אַךְ דֵּעָה!

זְרָמִים אֵלֶּה כִי יִשְׁטֹפוּ

לְטַהֵר אֶרֶץ, תֵּבֵל, עָם:

דִּמְעוֹת גִּיל הֵם אַף יִתְגַּלְגָּלוּ

אֶל הַנֵּצַח, אֶל הַיָּם!

אלתר לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלתר לוין
רקע
אלתר לוין

יצירותיו הנקראות ביותר של אלתר לוין

  1. מכתבים מן העזבון (מכתבים)
  2. הדקל (שירה)
  3. תלג'יה (שירה)
  4. רוח חדש (שירה)

לכל יצירות אלתר לוין בסוגה שירה

לכל יצירות אלתר לוין

יצירה בהפתעה
רקע

ח"נ ביאליק

מאת משה גליקסון (מאמרים ומסות)

שני מיני אמנים. ­­– “ביאליק שבעל-פה”. ­­­– ביאליק המשורר הלאומי. ­­– מאמינים ויוצרי חדשות. – משורר התחיה. ­­– שירי הזעם. ­­– שירי הטבע. ­­– שני מיני רומנטיקה.


עלובים בני-אדם שהחוק האכזרי של “צמצום-נשמה” מושל בהם. אפילו נשמה עמוקה כים יש לה, כים הזה, שעות של עליה ושעות של ירידה. בשעות העליה, עלית מהות והכרה, נשמתו של אדם ­­– קשה מתוחה: היא מתאזרת, חושפת את מהותה, דולה משכבותיה העמוקות כחות ראשית ומקור, מפעילתם ומעשירתם, מתוך חרות של יצירה. ובשעות הירידה וכבוי המאורות דומה נשמה זו לקשת מרושלת: היא מתפרקת את כלי-זינה, פותחת פתח רחב לרפיפות ולארעיות של סבות-חוץ ופעולות-חוץ ומוסרת עצמה לרשותם של אלפי גלים גדולים וקטנים הנושאים אותה לכל רוח כנשוא קיסם נידח. ובמידה שאדם גדול מחבריו­­ – גדול המרחק וגדולים הנגודים שבין מעלותיו ומורדותיו. כל הגדול מחברו “יצרו” גדול ממנו: נטיתו הטבעית לפזור-הנפש ולהתפרקות מרושלת תובעת את עלבונה ודורשת תשלומי-כפל על ההתאמצות וההתאזרות הנפשית, שאינה מן המדה הרגילה.

מרחק זה שבין “עליה” ו“ירידה” גדול ביחוד במלכות הרגש והדמיון. נשמתם של משוררים ואמנים נתונה על-פי רוב יותר מנשמתם של אחרים בכף-הקלע של עליות וירידות שאינן פוסקות. הגדול שבמשוררי רוסיה מעיד: עד שאפולון קורא את כהניו לעבודתו ­­– הרי הללו שקועים בהבלי עולם-הזה, כנור קדשם נדם, תרדמת-קרח נסוכה על נשמתם ואין כמוהם ריקנים בבני-אדם. ואמנם, יש שכהני אפולון אלו נראים כשליחים ארעיים ושתומי-עין של “קפריצה” אלהית, כאחוזי “דבוק” שרוח זרה ורחוקה דוברת בהם שלא מדעתם. בחירי-המוזות הללו ­­– כנוח עליהם ה“רוח” הם נעשים לו לפה ועושים את רצונו: מעמידים לאנושיות את היצירות הגדולות, שעליהן היא חיה וגדלה וכובשים לפניה דרכי-רוח חדשות, ובסור מעליהם ה“רוח” ­­– יהיו כשאר בני-אדם שבשוק והם מתפרנסים מן המוכן, מן השבלונות והנוסחאות הקבועות, משל אחרים או משלהם.

ויש אמנים ויוצרים היוצאים מכלל זה. אתה מוצא לפעמים יוצרים, שנשמת שדי תחיים ערב ובוקר וצהרים, ורוחם הוא כמעין אשר לא יכזב מימיו. הללו ברכת-היצירה מלוה אותם בכל פנות שהם פונים וחותם של מקוריות ונשמה יתירה טבוע על כל מעשיהם וחייהם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.