מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הנער והזקן

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַנַּעַר וְהַזָּקֵן / יהודה ליב גורדון

נַעַר מְשֻׁלָּח שָׂחַק עַל חוֹף הַשִּׁלֹחַ

וַיִּכַּשֵׁל בָּעֵץ וַיִּפֹּל אֶל הַמַּיִם;

וַיְמַן אֱלֹהִים עֲרָבָה לוֹ לַנָּעַר

וַיִּמְשֹׁךְ אוֹתָהּ אֵלָיו בַּכֹּחַ

וַיִּתְפֹּשׂ בַּהּ וַיַּעֲמֹד בַּחַיִּים.

עֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בָּעֲרָבָה תָּלוּי עַל בְּלִי מָה

וַיַּעֲבֹר זָקֵן מִזִּקְנֵי הַשָּׁעַר,

וַיִּקְרָא אֵלָיו הַטּוֹבֵעַ בְּדִמְעָה:

„הוֹשִׁיעֵנִי כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ! ”

וַיִּפֶן וַיַּרְא מִמַּעַל לַזֶּרֶם

נַעַר בֹּכֶה בִסְבַךְ-עֵץ יִתָּפֵשׂ

וַיֹּאמֶר לְהַצִּילוֹ; אַךְ טֶרֶם

יַמְשֵׁהוּ מִלֵּא פִיו תּוֹכָחַת,

וַיַּעֲמֹד עַל חוֹף הַנָּהָר וַיֹּאמֶר:

„הוֹי פִּרְחָח אֱוִילִי! בֵּן חֲסַר טַעַם;

כַּעַס אֶל אָבִיו וּלְיוֹלַדְתּוֹ מֶמֵר!

מֶה עָשִׂיתָ לוּ לֹא בָּאתִי הַפָּעַם,

מִי הִצִּיל חַיָּתְךָ מֵרֶדֶת שָׁחַת?

הֵן אָז מִבְּלִי מַצִּיל אָבֹד אָבַדְתָּ!

דַּע אֵפוֹא כִּי עֲשֹׂה הִסְכַּלְתָּ,

כִּי לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר יָרַדְתָּ

וּפִי הוֹרֶיךָ לֹא שָׁאַלְתָּ,

מָה אֻמְלָל אָבִיךָ, הוֹרָתְךָ מָה אֲמֻלָה!

מִלֶּדֶת בֵּן מֵבִישׁ טוֹב הֱיוֹת שַּׁכֻּלָה! ”

כֵּן הִרְבָּה לַהַג – וְהַיֶּלֶד בַּמַּיִם

שׁוֹכֵב וּמְפַרְפֵּר בֵּין מָוֶת וְחַיַּים.


מְתַקְּנֵי עוֹלָם, אַל לָשׁוֹן תְּגַבַּרוּ,

הַצִּילוּ בַּתְּחִלָּה, אַחַר דַּבֵּרוּ!

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

כוכבים

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

ליל-קיץ בהיר ומוככב!

הוֹ, לילות-קיץ מוככבים, מפני מה אתם בהירים כל-כך, יפים כל-כך, בשעה שלבבי בי עצוב ומשועמם?

מפני מה לבבי בי עצוב ומשועמם, בשעה שאתם כל-כך בהירים, כל-כך יפים?!

אני לועג לעולם. אומרים הכול: ירוק, אומר אני: לבן! על דמי שלי אומר אני: לבן, לא אדום, כפי שהכול אומרים! מי שומע להם? פורחת אצל מישהו תקוָה בלב, הריני עוקרה ומטיל אותה לאשפה, ומן האשפה להרים משהו ולנשק, ולכרוע ברך, לפני המאוס – אצלי עונג הוא זה!

אני לועג לעולם, אך ללילות-קיץ בהירים-מוככבים אינני לועג!

מתוקים וקדושים אתם, לילות-קיץ בהירים מוככבים, אף-על-פי שאני זה מזמן אין לי דבר שבקדושה, וטעם המתק אבד ממני!

בליל-קיץ בהיר-מוככב, שקט, מתוק, נפתח הקבר בלב המאובן, ותאוָה שמתה זה כבר מעוררת אותי…

לחיות, רגע אחד לחיות רוצה אני, אבל חיים חזקים ועצומים מאד – כך לחיות רגע אחד ולהעלם, לפרוח רגע ולכבות!

ברקיע מתנועע גוש-חומר חשוך בלא קרן-אור, בלא חיים; הוא מתנועע, משׂתרע במרום: כוח לא-נודע מרדף אותו, ומרדף אותו יותר ויותר חזק, וגוש-החומר החשוך טס ומרחף יותר יותר מהר. להיכן? לשם מה? דבר זה אינו יודע, אינו שואל, אינו שואל וטס ובטוסו הוא מתחמם, משתלהב, מתלקח – ונופל…

הוא נופל, אך בנפלו הוא מתלקח ומאיר רגע אחד!

הו, כוכב!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.