גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל מַזָּל! צֵא אֶל הַשּׁוּק וּמָצָאתָ!

וְדַוְקָא לִמְקוֹם שׁוּק הַדָּגִים: סְחִי וּמָאוֹס וְצַחֲנָה,

רֵיחָהּ שֶׁל דָּגָה מַסְרִיחָה. וְדָגִים עֲרֵמוֹת, עֲרֵמוֹת

צְפוּפִים בַּעֲרֵבוֹת שְׁטוּחוֹת, מוּטָלִים עַל גַּבֵּי דּוּכָנִים.

וַעֲרֵמוֹת הַדָּגָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת – זְכוּרָנִי…

מוּטָל הַדָּג, זֶה הֶעָלוּב, שֶׁהֶעֱלוּהוּ בְּמִכְמֹרֶת

אֶל הֶחָרָבָה מִנְּהָרוֹ. פּוֹעֵר פִּיו, פּוֹעֶה מִתְעַיֵּף

לַכְנִיס כָּל-שֶׁהוּא אֲוִיר לְתוֹךְ הָאֲגִידִים שֶׁיָּבְשׁוּ,

מַמְתִּין – מְחַכֶּה לָרֶגַע, בּוֹ יָבֹא הַקּוֹנֶה וּגְאָלוֹ

מִנִּי יִסּוּרֵי חֲנִיקָה, וְהִשְׁלִים גּוֹרָלוֹ לְמִיתָה.

בָּאִים יְהוּדִים מַקְדִּימִים – שַׁבָּת הַיּוֹם לֵאלֹקֵינוּ,

זוֹכִים כָּל הַמַּקְדִּימִים בְּדָגִים מֻבְחָרִים, אַחֲרֵיהֶם

בָּאוֹת עַקְרוֹת הַבַּיִת – זְרִיזוֹת לִכְבוֹדָם שֶׁל חַגִּים;

בָּאִים – גַּם לֹא מִבְּנֵי-בְּרִית, זֶה קוֹנֶה וְזֶה קוֹנֶה, סְתָם קוֹנִים.

מוֹכֵר-הַדָּגִים לוֹ אַחַת: יִקַּח לוֹ מִי אֲשֶׁר יִקָּח –

לוֹ, כִּי יְשַׁלֵּם בִּלְבָד! וְאוּלָם הַדָּג מַה הוּא אוֹמֵר?

צֵא וְהִסְתַּכֵּל בַּלָּז: זֶה בּוֹכֶה וְזֶה בּוֹכֶה, גַּם שְׁנֵיהֶם.

אֶלָּא זֶה בּוֹכֶה מִשִּׂמְחָה, וְזֶה בּוֹכֶה-מִתְאַבֵּל לַמַּזָּל.

בּוֹכֶה-שָׂמֵחַ דָּג עוֹלֶה (בִּזְכוּת סָבָא-דָּג לוֹ) עַל שֻׁלְחַן

יְהוּדִי כָשֵׁר לְשַׁבָּת! בְּסַכִּין כְּשֵׁרָה יְבֻתָּר,

מֵעָיו יוֹצִיאוּ – כָּל קְרָבָיו, אֲשָׁכָיו אוֹ בֵּיצֵי הַדָּגִים,

בְּנֹעַם וּזְהִירוּת יְתֵרָה, וִימַלְּאוּ כְּרֵסוֹ שֶׁנִּתְרוֹקְנָה

מִלּוּא מִשֻׁפְרֵי דְשֻׁפְרֵי, עַל פִּלְפִּלָא חֲרִיפְתָּא, עַל לֶחֶם,

בָּצָל מְשֻׁבָּח רֵיחָנִי, כְּיַד בַּעֲלַת-בַּיִת בְּיִשְׂרָאֵל,

תּוֹרָה לִמְּדַתָּה עוֹד אִמָּהּ, כְּשֶׁהִיא עוֹד תִּינוֹקֶת-נֶחְמוֹדֶת,

כַּמָּה קְפִיצוֹת לוֹ יּקְפּוֹץ הַקּוֹפִיץ הַפָּזִיז הַגָּדוֹל

עַל בְּשָׂרָיו וּבְתָרָיו, עַד שֶׁיּוֹצִיאוּ חֲטִיבָה

אַחַת לְבַנְבֶּנֶת-אֲפוֹרָה, לְמַלֵּא בּוֹ פְּגַם בֶּטֶן-רֵיקָה.

יָבֹא בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם, בְּקַלַּחַת בַּרְזֶל שֶׁל סִיגִים

מַעֲלֶה רֵיחָם שֶׁל דָּגִים נִתְבָּרְכָה בוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.

אַחֲרֵי כֵן יִשְׁמַע הַ“קִּדּוּשׁ” הַיּוֹצֵא בְּחֶדְוָה וָנֹעַם,

יוּכַן לוֹ מַצָּע – טוּר רִאשׁוֹן וְחַלָּה שֶׁל שַׁבָּת – טוּר שֵׁנִי,

מְתֻבָּלָה בְּבִרְכַּת “הַמּוֹצִיא”, וְאָז יָבֹא תּוֹרוֹ לִכָּנֵס

בֵּין חַלַּת סֹלֶת נְקִיָּה וּמְרַק הָאִטְרִיּוֹת הַטְּרִיּוֹת,

נֵתַח טַעַם גַּן-עֵדֶן, בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה לִמְקוֹמוֹ.

יִזְכֶּה לִשְׁמוֹעַ בְּסִלְסוּל זְמִירוֹת-חֲסִידִים עֲרֵבוֹת,

יִזְכֶּה וְיֵהָנֶה מִבִּרְכַּת הַ“מָּזוֹן”, אֲרֻכָּה בְּמִקְצָת,

וְיֵשׁ גַּם (אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם) בִּ“מְזֻמָּן” שֶׁל שְׁלֹשָׁה יֵהָנֶה.

אֵלֶּה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁלּוֹ! אַשְׁרֵיהוּ וְטוֹב לוֹ, שֶׁחֶלְקוֹ

לִפּוֹל בְּיַד יַעֲקֹב!

אַךְ אוֹי וַאֲבוֹי, וְשׁוּב אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ,

אִם בִּידֵי עֵשָׂו הוּא נָפָל, אוֹ בְּכַפָּיו שֶׁל דּוֹדוֹ יִשְׁמָעֵאל,

בְּרָכָה עָלָיו לֹא תָבֹא, בְּשָׂרוֹ לֹא יֵחָתֵךְ, לֹא יְקֻצַּץ,

קוֹפִיץ לֹא יַעֲלֶה עָלָיו, מַמְרוֹרוֹת בְּצָלִים לֹא יֵדַע,

כֻּלּוֹ עַל מֵעָיו וְעַל פִּרְשׁוֹ יִכָּנֵס בְּרוֹתְחִין לִבָּשֵׁל,

סַכִּין בִּבְשָׂרוֹ לֹא תִגַּע, שׁוּם דָּבָר, שׁוּם דִּבּוּר. בִּגְמִיעָה

גֶּמַע אַדִּירִים יִפָּקֵד, וּבְצַהֲלוֹת “בִּרְכוֹת-אִמָּהוֹת”

בֶּתֶר, בֶּתֶר יִבָּלַע, וּבְשָׂרוֹ יָבֹא בְּיַיִן-שָׂרוּף.

הִנֵּה מַדּוּעַ הוּא בוֹכֶה אוֹתוֹ דָג מִסְכֵּן, כִּי גְזֵרָה

נִגְזְרָה עָלָיו וְיִפּוֹל בִּידֵי דוֹדִי עֵשָׂו – קוֹנֵהוּ.

באניה Patria ,1937