רקע
נחום סוקולוב
לְיוֹם הֻלֶּדֶת
mנחלת הכלל [?]
tשירה

שְׁלֹש1 עֶשְׂרֵה שָׁנָה חָיִיתִי,

חֵלֶק כַּבִּיר מִשְּׁנוֹת הַחַיִּים,

עָפוּ כְיוֹם אוֹ יוֹמָיִם

וְעַתָּה הִשְׁאִירוּ בִי זִכְרוֹנוֹת

חֲלִיפוֹת וּצְבָא צָרוֹת שׁוֹנוֹת;

וּמַה יּוֹעִיל בַּחַיִּים רָאִיתִי,

הַכֹּל הוֹלֵךְ לְיַם הֶעָבָר.

תְּהוֹם אֵין-קֵצֶה נְשִׁיָּה

מְצוּלָה לְיַלְדֵי יוֹם וְכָל בְּרִיאָה.

אִם כֵּן אֶחְיֶה רַק לִגְוֹעַ

וְאַחַן רַק לִנְסֹעַ.

זוֹ הַמַּטָּרָה וּבִלְתָּהּ אֵין דָּבָר.

לְמַעַן אֶרְעַב אֲנִי חַי,

וְאִם אֶרְעַב לִשְׂבֹּעַ דַּי,

וְאִם אֶשְׂבַּע כְּמוֹ שֶׁיָּדִי מַּגַעַת

שָׂבְעִי רַק לְרִמָּה תַּחְתַּי מֻצַּעַת,

בְּעוֹד שָׁנָה יוֹם אוֹ רֶגַע

הִנְנִי נָכוֹן בְּאָחֳזֵנִי הַפֶּגַע.

צִפּוֹר-אוֹר אֱלֵי-חֶרֶב

בֹּקֶר צָהֳרַיִם אוֹ עֶרֶב,

זֶה חֵלֶק אָדָם מִבְחַר הַיְצוּרִים;

בְּתַעֲנוּגוֹ הֲלֹא מָהוּל עֶצֶב,

בְּזָכְרוֹ כִּי לַכֹּל – קֶצֶב;

הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ,

וְלֶעָמָל אָדָם אַרְצָה שָׁלוּחַ,

וּכְבָר בְּקֹהֶלֶת הַדְּבָרִים אֲמוּרִים.

אֲבָל קֶסֶם נִפְלָא יֵשׁ בַּשָּׁפֶל

בְּאוֹר עֵינַיִם נִשְׁכַּח עֲרָפֶל,

וּבְטוּב-לֵב גַּם אָנֹכִי

אֶשְׁכַּח בַּמֶּה גָּדוֹל כֹּחִי

וּמֶה עָשִׂיתִי אֲנִי הָאֶפְרֹחַ.

בְּשֵׁשֶׁת [בְּשֵׁשׁ] עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתַי נָסַעְתִּי

חֲלִיפוֹת הִתְהַלַּכְתִּי, קוֹמְמִיוּת וְשָׁחוֹחַ,

וּמִכָּל עֲמָלִי אָנָה הִגַּעְתִּי?

אָכַלְתִּי, שָׁתִיתִי, הִתְעַנַּגְתִּי, רָוִיתִי,

שָׂחַקְתִּי, יָשַׁנְתִּי, גַּם חָלַמְתִּי;

פְּעָמִים לִסְבֹּל שִׁכְמִי נָטִיתִי

וּפְעָמִים חָפְשִׁי, שָׂמַחְתִּי, נִכְלַמְתִּי,

בָּכִיתִי, נֶעֱצַבְתִּי, קִוִּיתִי, יִחַלְתִּי;

פְּעָמִים עָבַדְתִּי פְּעָמִים מָשַׁלְתִּי,

וּמַה לִּי מִכָּל אֵלֶּה?

אֵין שָׂרִיד, הַפְלֵא וָפֶלֶא

הַכֹּל סָג, הִשְׁאִירוּ זִכָּרוֹן

לְהַעֲבִירָם לְפָנַי כִּבְנֵי מָרוֹן.

וְרַק אֲשֶׁר לָמַדְתִּי בַּסֵּפֶר

לִי עוֹד עַתָּה, שַׁעֲשׁוּעֵי רוּחַ

בִּלְתָּם, אָדָם, עָפָר וָאֵפֶר.

זֹאת אָשִׂים אֶל-לִבִּי, וְלִי יָנוּחַ.


  1. לכתחילה: ששה (וכך גם להלן: “בששת (!) עשרה שנותי” וכו') והוא הנכון: אח'כ תוקן: “שלשה”.  ↩

המלצות קוראים
תגיות