אָסַפְתִּי לִי קַרְנָהּ / אלתר לוין

בְּשָׁעָה וְרוּדָה, לְבָבִית, בַּת זִיוִים וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים

נְתוּנים הָרְחָשִׁים בְּקִרְבִּי אֵלַיִךְ, אֵלַיִךְ, אַיָּלָה!

חַסְדֵי עֵינַיִךְ וּשְׂחוֹקֵךְ חוֹפְפִים לְפָנַי וְעוֹלִים,

דּוֹרְשִׁים תַּשְׁלוּמִים מִלִּבִּי, מִלְּבָבִי שֶׁדָּלָה

נֶחָמָה וְחֶמְלָה וְאַהֲבָה

מִנַּפְשֵׁךְ, מִחֻמָּהּ וְלַהֲבָהּ,

בַּיָּמִים הַטּוֹבִים וְיָפִים, בְּחוֹם הַלְּבָבוֹת לִשְׁנֵינוּ!

לִבַּבְתִּנִי בַשָּׁעָה הַוְּרוּדָה וְיִחְיֶה בְרוּךְ זִכְרוֹנָהּ

גַּם בַּשָּׁעָה הַזְּעוּמָה שֶׁאֵין לְהִתְיָאֵשׁ מִמֶּנָּה;

שִׁמְשֵׁךְ לֹא יָבֹא! לֹא יִשְׁקַע לְעוֹלָם זְהָבָהּ וּגְאוֹנָהּ!

אָסַפְתִּי לִי קַרְנָהּ, בְּצֹהַר נִשְׁמָתִי אֲשִׂימֶנָּה:

לְמַעַן תְּחַמֵּם לְבָבִי

וְנֹחַם לְנַפְשִׁי כִי תָבִיא,

בְּשָׁעָה דוֹלֶפֶת, סַגְרִירִית, עֵת מְעֻנָּנִים שָׁמֵינוּ!