לנ. א.
לַעֲמֹד כָּךְ אֵיתָן עִם כָּל הַכֵּלִים,
עִם כָּל הַמַּרְאוֹת בְּעִתָּם, וּבְשֶׁפַע;
עִם סוֹד הַדְּרָכִים הָעוֹלוֹת לָאֵלִים,
עִם מֶתֶק הַדְּבַשׁ וְעִם אֶרֶס הַצֶּפַע, –
עִם לֵב מְיֻתָּם הַנִּשְׂרָף בְּמַכְאוֹבוּפוֹרֵץ מִסְגְּרוֹת הַתְּבוּנָה וְהַפַּיִט,
וְיָד שֶׁמַּדְלֶקֶת בַּלֵּב וּברְחוֹב
כּוֹכָבִים בַּחוּץ וּבַבַּיִת.
– – אוֹ אֵלֶם כָּבֵד כְּאִלְּמִי הַלּוֹהֵבוְרָצוֹן כִּי נִשְׁלַף – וְהַזְּרוֹעַ אֵינֶנָּה!
כֶּאֱמֹר הָרוֹאֶה לָעִוֵּר הָרָעֵב:
הַקָּמָה נְכוֹנָה, לֵךְ קָצְרֶנָּה!
הַקָּמָה נְכוֹנָה וְהַפֶּרַח בָּשׂוּםוּמַרְאוֹת יִשְׁטְפוּךָ רַבִּים מִלִּגְמֹעַ,
וְאֶחָד מְדַדֶּה כְּאַשָּׁף וְעַכּוּם
וְאֵינֶנוּ יָכוֹל בָּם לִנְגֹּעַ…
אַךְ יֵשׁ עוֹד מִפְגָּשׁ בְּמֶרחַב הַזְּמַנִּיםשָׁם עוֹרְכִים הַמִּשְׁתֶה לַנְּשָׁמָה הַמְשׁוֹרֶרֶת.
וְאֵם יְחִידָה וְאַחַת לַבָּנִים
אֶת חִידַת בְּדִידוּתָם פּוֹתֶרֶת…