כתבתי בירח זיו שנת “צמאה לך נפשי” לידידי החכם השלם אבי סופרי חזיון ה' אברהם מאפּוּ נ"י, בתתי לו מחברותי למנחה, והוא גם הוא כבדני בספרו “עיט צבוע” אשר לא נשלם עדנה בדפוס, כי חלה המחבר את ידו הימנית, גם איננה משגת להוציא את השאר השמור אתו לאור עולם.

בִּלְחוֹם רֹאשׁ־הַסּוֹפְרִים אֶת עֲמָלֵק הַצּוֹרֵר

רָפוּ יָדָיו בִּרְפִידִים עַל־רֹאשׁ הָהָר שָׁמָּה,

וּבְלָחְמְךָ אֶת־הָעֲמָלֵקִי – צָדוֹק הַסּוֹרֵר

כֵּן כָּבְדָה יָדְךָ עַד לֹא שָׁלְמָה הַמִּלְחָמָה;

אַךְ בִּידֵי משֶׁה! אַהֲרֹן וָחוּר אָז תָּמָכוּ

וּבְיָדְךָ אֵין תֹּמֵךְ, אוֹתְךָ עַמְךָ שָׁכָחוּ!