דּוּמָם נָעוּ הָאֵלוֹת, דּוּמָם שָׂחוּ אֵלָי:

בֹּאָה חֲסֵה בְצִלֵּנוּ, רְקַב תַּחְתֵּינוּ, אִישׁ חָי!

הַמַּצֵּבָה הַלֵּזוּ וַעֲפַר זֶה הַגַּל

כָּל-נֶאֶמְנֵי מַדְוֶיךָ שׂוֹם יָשִׂימוּ לְאַל.

תַּחַת מוּתְךָ לִרְגָעִים אֶלֶף מִיתוֹת בַּיּוֹם –

מוּת אַךְ-פַּעַם, דְּעַךְ פֶּתַע, נוּחָה שָׁלוֹם וָדֹם!

דּוּמָם נִכְרֶה עָלֶיךָ, חֶרֶשׁ נַחְלְקָה עַד:

רִמָּה תֹאכַל חֶצְיֶךָ וַחֲצִי לָנוּ לְשַׁד.

כִּי בַכֹּל וּמִכֹּל נֹבְעִים חַיִּים אֵין קֵץ –

אַתָּה תִפְרַח בַּצִּיץ אוֹ תְרֻקַּם בָּעֵץ.

חָיֹה תִחְיֶה בַכֹּל, בַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה שָׁם –

אֶל-תַּחְתֵּינוּ, תַּחְתֵּינוּ בֹאָה, בָּשָׂר וָדָם!

כָּכָה דוּמָם הָאֵלוֹת נָעוּ, שָׂחוּ אֵלָי –

אִלְּמוֹת עָמְדוּ מַצֵּבוֹת – אַף הֵן חָמְלוּ עָלָי.

תרס"א, אלול.