מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

השמש יצאה על החידה הזאת השנית ובכל המקום אשר אזכיר שמותיו האיטלקים (Soleo Febo) אבא אליך והזהרתיך באות הזה · עוד מה לך po הוא הנהר אשר פיטונטי צלל בתוכו; ומקרי דפני ההפוכה כמורגע לאזרח רענן כמאמר המושלים. ורבים ונכבדים מאלה עצמו מספר, שמענה ואתה דע לך

מאת: אפרים לוצטו

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

רְאוּ עַתָּה אֲנִי נֶאְזָר

לְבוּש מַלְכוּת בְּשֵׁשׁ מָשְׁזָר,

וְאִם יָחִיד שְׁמִי הַזָּר

הֲלֹא רַבִּים אֲשֶׁר אוֹתִי.

ב

חֲזֵה צֹנֶה וְגֵו טָלֶה

הֲלֹא יַחְדָּו אֲנִי צוֹלֶה ·,

בְּבֵית אוֹפֶה ·אֲנִי נִגְלֶה

וְשַׂמְתֶּם בּוֹ ·מְנוּחָתִי.

ג

אֲנִי חוֹמָה בְּאֶפֶס שֵׁש

מְמֻצָּעָה בְּקֶרֶב שֵׁש,

אֲנִי מַשְכִּים אֲנִי בֹשֵש

עֲדֵי תִשְׁלַם עֲבוֹדָתִי.

ד

אֲנִי אֶמְלֹךְ וְאֶכָּבֵד,

וְגַם אֶשְׁוֶה לְאִיֹש עֹבֵד,

אֲנִי אֵקַל אֲנִי כָבֵד

וְלֹא אֵחַר מְרוּצָתִי.

ה

אֲנִי אֶחָד בְּאָרְחוֹתַי

וְלֹא אֵצֵא בְּצִבְאוֹתַי,

וְהֵמָּה אַחֲרֵי מָתַי

בְּעֵת יָבֹא חֲלִיפָתִי.

ו

הֲלֹא תָמִיד אֲנִי מַשְׁקִיף

מְיֻדָּעִי אֲֹשֶר מַקִּיף,

וְהוּא תָמִים וְהוּא תַקִּיף

בְּעֵת יִהְיֶה לְעֻמָּתִי.

ז

וּבַתָּוֶך בְּעֵת נוֹפֵל,

מְאוֹר עֵינַי יִהְיֶה אָפֵל,

אֲזַי יַחְשוֹב זְבוּל שָׁפֵל

אֲשֶׁר תִּרְבֶּה מְבוּכָתִי.

ח

בְּנֵי הַשִּׁיר מְלֻמָּדַי,

בְּזֵר אֶזְרָח גְּשׁוּ עָדַי,

הֱיוּ נָא כֻלְכֶם עֵדַי ·

אֲשֶׁר צַר לִי לְיָפָתִי.

ט

אֲיֵלִיל פֹּה · וְאֶתְעַטָּף

בְּחֶמְלַת בֵּן אֲשֶׁר שֻׁטַּף,

עֲלֵי רִסְנִי אֲשֶר חָטַף

וְלֹא הֵטִיב הֲלִיכָתִי.

י

בְּעֵת הוּשַׁב כְּבוֹד הָעָם

אֲשֶר גָּלָה בְעַד פִּשְׁעָם,

בְּעַם נֵכָר אֲזַי זָעַם

וְגַם הִכָּה בְנֵי בֵיתִי.

יא

וּמַה נִכְבָּד נְשִׂיא צָבָא

אֲֹשֶר עָלַי מְאֹד גָּבַהּ,

וְהוּא הִסִּיג גְּבוּל צָבָא

וְהוּא מָנַע תְּנוּעָתִי.

אפרים לוצטו
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

התאוה לבגדים

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

והיתה אותה באשי-גיטל ממשפחה הגונה, בת-טובים באמת ואשת חסיד.

ושם החסיד אלימלך.

ואותו אלימלך ממרחק יביא לחמו, סוחר היה ללייפציג, והנסיעה באותם הימים ללייפציג היתה כנסיעה בזמן הזה, לכל הפחות, למדינת-הים. ולכל-הפחות פעם אחת בשנה היה מרואי פני המלך, מאן מלכי? רבנן, הלא הוא הצדיק מלובלין. ואך לעתים רחוקות היה האיש בביתו. ורוצה להשתמש בזה הבעל-דבר, ולהביא את באשי-גיטל לידי חטא, רחמנא ליצלן.

ויודע החתן דנן, שבאם יבוא לפניה ויאמר לה: באשי-גיטל, עשׂי כך וכך, כלומר – עבירה גסה, בוֹז תבוּז לו. באשי-גיטל היא אשה כשרה וצנועה ובקיאה גדולה בהאותיות הקטנות של הספרים הקדושים בעברי-טייטש, ושומרת את ג' המצוות שלה כבבת עינה… וזכות הבעל, וזכות-אבות משני הצדדים! קצוּר הדברים: זהו דבר שאי-אפשר – צריך להתחיל בדבר קטן: רוצה הוא להכניס בלבה של באשי-גיטל תאוָה לבגדים. והנקל לו – החסיד אלימלך הוא איש עשיר, נותן לצרכי הבית ביד רחבה ומלאה, ואם אך תרצה…

וחכם הוא הבעל-דבר, ויודע שגם בנוגע לזה, אם יתייצב לפניה בפשטות ויאמר לה: באשי-גיטל, התקשטי בבגדים יפים – תצחק לו. באשי-גיטל יודעת, שלקשט צריך את הנשמה, חלק אלוה ממעל, ולא את הגוף, שהוא רימה ותולעה והיום כאן ומחר בקבר. ועל-כן הוא בוחר לשון ערומים, והקול קול היצר-טוב, אדרבה, לשם-שמים הוא מתכוון!

וגחן ולחש לה: באשי-גיטל, הוי יודעת, שהולך וקרב חג הפסח, זמן חרותנו, ומן הדין ומן היושר שתתקשטי לכבוד החג בשׂמלה חדשה. ראשית: מצוָה שישׂתכר העני החנוָני והאביון החייט, והשנית – והוא העיקר – שׂמחת יום-טוב; “ושׂמחת בחגך”, כתיב.

ומוסיף הוא ומפרש: בצאת ישׂראל ממצרים, מה עשׂו? שאלו כלי-כסף וכלי-זהב ושׂמלות… לשם מה? להתקשט לכבוד החג!

הדברים דברים של טעם; באשי-גיטל מסכימה. אופה היא מצות פחות מדאשתקד… מקמצת ב“כבּוּד” לכבוד יום-טוב, מקטינה את הסכום ל“מעות-חטין” – ועושׂה לה שׂמלה חדשה של משי עם שׂפה של כסף סביב, כמנהג הזמן והמקום.

אחר-כך: שבועות! זמן מתן-תורתנו! לכל הפחות – חרוז מרגליות טובות! חג הסוכות ממשמש ובא – השביס שעל מצחה צריך תקון, וליתר שׂאת היא מוסיפה גם שתי אבנים טובות לעגילי-אזניה – מה בכך?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.