מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שַׁבָּת

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חוֹפֵי יַרְדֵּן: מְלֹא זֹהַר יוֹם.

סִירַת דּוּגָה; אֶשְׁכַּב אֶשְׁתֶּה

שִׁקּוּי שָׁלוֹם.


אַבִּיט אֶל עָל: הָאוֹר מָה רָב!

וְגַם בַּלֵּב כְּבַיַלְדוּת

אַף צֵל שֶׁל עָב.


עַתָּה יָדַעְתִּי: פֹּה – הַכֹּל.

רֵאשִׁית וְקֵצֶה, כָּל דִּכְפִין

יֶאֱתֶא, יִטֹּל.


דגניה, 1920

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

נהריים: שותפים

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (פרוזה)

שני שותפים היו עוסקים ימים רבים במסחר אחד, חיים ויונקים ממקור-מעשה אחד, ושונים היו איש מרעהו, מה שונים!

הראשון, התוֹרני וקצת מקובל, מנחם הלוי, היה איש קטן-קומה וכחוש-הגוף. זקנו לא היה מגודל, פיאותיו לא היו ארוכות ואבנטו לא היה רחב. בכלל לא היה נוהג כבוד בעצמו, כדרך יודעי-ספר או יראים ושלמים להנאתם, כי אם היה איש חי במסיבּוֹ, ועובד את ה' גם מיראה גם מאהבה.

מנחם היה נוהג בטבעו ללכת בצדי-הדרכים והיה משתמט מכל עניני הקהל. גם בקהל החסידים לא היה פותח בחבורה והיה שותק יותר ממה שהוא מדבּר. הוא היה מוֹדע לה“זקן” בעצמו, וצל אותו קדוש היה הוא רואה תמיד לפניו.

זהו כוחו של מנחם, להיות מצניע-לכת, לדבּר בשוּק בפשטות ושלא להסיח דעתו מן הבורא; להיות דר בתחתונים ולחשוב בעליונים.

בנו יחידו דויד’ל מת בלא עתו. ברוך דיין אמת! ומי יודע דרכי השם יתברך? בודאי היו צרכים למעלה לבנו, ועל כן לקחוהו מכאן. – המיתה רק מין לקיחה היא ממקום למקום. – בעיקר הכל שייך להקדוש-ברוך-הוא, ומה שהוא נותן לנו אינם אלא פקדונות ארעיים בידינו…

ביתו נשרף ב“שריפה הגדולה”. בודאי הדבר בא בהשגחה פרטית. – עוונותיו של האדם מרובים הם; וכשגובה אלהים ממנו, הוא גובה אך מעט…

ה“פלונית” שלו אסתר היא חולנית תמיד. זה הדבר הוא באמת דבר רע, בשביל שנאמר: ורחמיו על כל מעשיו… ובכלל הנשים, אף היראות והתמימות, אין להן הסגולה לקבל יסורין באהבה לשמה. אבל מה יעשה אדם כלפי דין שמיא? בודאי רצונו יתברך הוא כך. ואם היא לא חטאה הוא חטא…

קרה הדבר ש“גזירות רעות” באו משׂר המחוז על כלל ישראל בלוּטוֹן עיר מושבו ובעיירות אשר מסביבה. הגזירות דרשו במפגיע לנקות את הרחובות; וכל העובר על זה נענש. גם זה הוא רק נסיון, שמנסה בו קוּדשא-בּריך-הוּא את בריותיו, כדי לעורר את לבבם לעבדו. ובעיקר הלא “נקיוּת” דבר-מצוה היא, כתובה ב“שוּלחן ערוך”. – ה“גויים” כשהם לעצמם בודאי אינם יודעים מהכתוב וממה שנאמר; אבל המה עושים את הדבר כסוּמא בארובה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.