לוגו
מכתבים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

מכתב ראשון    🔗

(לרד"ק)


ידידי היקר!

שמח שמחתני במכתבך האחרון אשר בא היום לידי כי תלך בשפתך מחיל אל חיל, ועל דבריך אשיב כי אמנה כן הוא כי כה יחשוב לבי כי כל הראוי לחיות הוא יחיה ואשר אין בו כח ימות ולא נבכה לו, אך אאמין אמונה אמן כי כח בעם ישראל ואמונתו לחיות ויחיה עד בלתי שמים. ובדבר התקונים בדעתי אחזיק כי רק שלש אלה נחוצים לנו ולא יותר, ועל שאלותיך יכולת למצוא תשובה בצדה, הן לא בסתר אמרתי וגם אתה תדע זאת, כי בכל ימי טובה לישראל יעשו מדחה ויסורו מחקי דתם, ובכל זאת לא מת ישראל ולא אמונתו עד היום, כי גם בזה אאמין כי ימי הטובה לא יארכו בכל הארצות, ואם יארכו אז ישובו מעליהם לדתם, כאשר עשו בבריטאניא ואשכנז הדרומית, כי העם יבקש אמונה ודת ורק בימים הראשונים כאשר יצא לחפש, יהיה בסיס שוטף בתאותיו ולא ידע שבעה מבשר החזיר ומרק פגולים ועשן הקטרת ביום השבת, אך כאשר ימלא בטנו מהם ואיש לא יגער בו ישוב ויקץ בהם, ובאמרי כי אין לנו לשים לב להחקים אמרתי כי אין לנו לחדש חדשות, כי אף אם באמת החקים הרבים אשר פרו וישרצו ברבות הימים המה כסלונים ממאירים לבית ישראל ובכל זאת לא נוכל הרחיקם באספות, כי אם הזמן אשר הולידם הוא יכלם, ואז יקומו האוהבים את דתם להחזיק בחקים אשר להם שרש וענף בדת, אך לבל יסגו אחור ויתכחשו לצור מחצבתם אלה אשר אחרי תאותיהם לבם ילך, נחוץ לנו להעמיד שלשת העמודים אשר אמרתי למען לקרבם במוסרות אהבה לעמם, וגם בדאגתך לא צדקת, כי תדאג פן ימרו כל בני ישראל בדתם אחרי כי תראה כי המחזיקים באמונה ילכו ויצערו מיום ליום, לא צדקת!אך לא בך העון כי לא תשפוט בזה משרים, החטא הזה כרוך בעקבי כל האשכנזים אשר ידמו כי המה עם בני ישראל ואשר על כן יבקשו המה לשנות פני הדת כחפצם, ובראותם כי בהם ירבו סוררים ויאמינו כי כן דרך כל בני ישראל. לא זאת, ידידי, שבעה מילליאן יהודים ימצאו בארץ, שלשה מילליאן ימצאו בארץ רוסיא מהשלשה מילליאן תשעים למאה יראים ושלמים ורק עשרה למאה יקלו לנפשם ומהעשרה האלה תמצא רק עשִירִיָה אשר במרד ובמעל ומשנאתם לאמונה יעשו מעשיהם זר מעשיהם והיותר יקלו, רק כי השעה צריכה לכך, רֻבֵּי החכמים בארץ רוסיא אשר ידברו משפט ובקרת ברוח חפשי המה לא יקלו לנפשם רק לאחרים ויאהבו אמונתם ועמם ודתם יען כי ידעו דרכיהם ואמונתם. מן יתר הארבעה מילליאן ימצאו יותר משני מילליאן בארצות הקדם, אזיא ואפריקא והמה כלם יראם ושלמים, מן השנים מילליאן האחרים תמצא אולי החלק הרביעי אשר פרקו מעליהם העול, בגאליציען, אונגארן וגם בבאהמען ומעהרען רבים היראים על הפורקים, בארץ אשכנז הדרומית כמעט רבם ככלם יראים המה, בארץ בריטאניא כמעט כלם, בארץ צרפת חצי ובארץ אשכנז הצפונית ובעסטרייך מחצה על מחצה, בדענעמארק כלם יראים בשוועדען מחצה על מחצה, בהאלאנד ונידרערלאנדען כמעט כלם, כל אלה ראיתי בעיני ואדע נאמנה ואם נחשב את כל הפורקים מעליהם את עול הדת אז אספוק מאד אם ימצאו ביחד אף רבע ממיליאן, ואם נביט בעין חודרת יותר נראה כי גם בארץ אשכנז יחלו לשוב אל האמונה אף אלה אשר עזבוה מלפנים. ואם כן אין כל פחד פן תפול האמונה ולא תוסיף קום, אמנם לוא גם היה כדבריך כי מיום ליום ירבו העוזבים רֻבָּם (אשר הוא מן הנמנע) את הדת גם אז לא פחדתי אף רגע, ולהפך גם שמחתי אלי גיל, כי מלחמה כזאת תראה כי רוח חיים בעם הזה אשר לא יוכל לשכב ולנום שנים רבות במצב אחר, והעזיבה הזאת היתה כשמירה כי ידעתי נאמנה, כי אחרי כן ישובו ושחרו את דתם כאשר עשו תמיד. ואחרי כי אחשוב גם אני למשפט, כי עוד רבים יעזבו את הדת ועוד רבים ישובו אליה, ואחרי כי נחוץ הוא במאד מאד כי חקים רבים יתבטלו מעליהם לכן אין לנו לעשות לחקים מאומה לא לחזקם ולא לבטלם בלתי אם לחזק את לב העם באהבתם להעם וזכרון אבותיהם ושפתם ולכל יאמרו קשר לכל אשר יאמרו המטיפים אשר רק לכבודם ידאגו, קשר, למען ידעו כי רוח בישראל למען יבינו דרכי אבותיו ודי לנו בזאת, כי המה יחזקו לבם בדתם, ואל תשיבנו כי כמה וכמה מהלומדים פקרו בדתם, כי אלה אשר פקרו לא בהם היה העין, כי בהחלם ללמוד שפת עבר חשבו להם זאת כעון וחטאה, וכמים גנובים כן שאבו להחכמות ועל כן סר לבבם לאט לאט מדתם. ואחרי אשר עליהם הכבידו העול מאד, לא כן אם נורה לנערים ומה גם לנערות שפת עבר כשפת קדש אז תזכירם תמיד את אמונתם. וגם בשאלתך מה תועיל שפת עבר לבדה האם היודעים אותה יבינו כל דבר חק ומשפט גם בשאלתך זאת לא תצדק כי אמנם המבין שפת עבר ויודע לקרוא ספרים כתובים בה אז יבין כל אשר נכתב וכאשר ירבו לומדיה כן ירבו קוראיה וכן ירבו הכותבים בה, ויכתבו בשפה למען יבינו כלם, ועוד זאת לוא גם לא יבינו כלם, והאם עתה יבינו כלם שפת אשכנז על בוריה וכמה ימצאו אשר יבינו ספרי החכמים בשפת אשכנז! הן אם כלם ילמדו אז יש תקוה כי החלק הרביעי יבין הרבה והחלק העשירי מהלומדים יבין גם לכתוב ודי לנו די, והתשובה הזאת תשיב לך גם על שאלתך מה יעשו “אזובי הקיר” הלא אזובי הקיר ימצאו רק באין כורם ושומר את הגן, אך אם יעבדו וישמרו את הגן אז ירבו ארזים וגפני אדרת תחת שמיר ושית ואזובי הקיר, ובדברי דת ודין ומחקר בכתבי הקדש במשפטי אחזיק כי רק בשפת עבר יכתבו ולא בשפה אחרת, אם לא נחפוץ לזרוע שמיר ושית על תלמי גן ספרתנו, אנשים כפילון ויסיפון עקשו הישרה מחסר דעתם, פילון דרש דרשות של הבל ויתן יד להיודעים והמקובלים וגם הרמב"ם בפילוסופיא שלו העיב שמי אמונתנו, כי הכותבים בשפת הארץ ידאגו תמיד לכבודם למצוא חן בעיני העמים אשר יקראו דבריהם וייראו לנפשם להשמיע דבר אשר לא לרצון יהיה להם. ועל כן יפחדו גם להלל אמונתם פן יחשדום הקוראים, והוא אשר אמרתי במאמרי כי גם להספרים האלה כבר לא היה זכרון לולא העתקו בשפת עבר ודי בזה לבד להוכיח יתרון שפת עבר על יתר השפות.

אך בדבר אשר אמרתי כי החקים נחוצים לנו להבדילנו מקרב יושבי הארץ בזה אם אמנם לא אודה לך מכל וכל, כי באמת דיה לנו התורה והתקוה להבדילנו. אך בכל זאת צדקת באמרך כי נחוצים לנו חקים להבדילנו אך האם אמרתי כי כל החקים יכלו, הלא מילה שבת ויום הכורים ודומיהם ישארו על מקומם רק בחקים אשר הוסיפו האחרונים דברתי ולא בראשי חקי הדת, ואם גם את אלה יעזבו היום הלא יען כי לא ידעו להבדיל בין חוק לחוק, אך כאשר גורם להבדיל אז יחזיקו בחקי-הדת וישליכו אחרי גום את החקים אשר הולידו הפוסקים האחרונים בלי דעת ומשפט.

בכל לבבי הארכתי בדברי עוד כי לענג לי לדבר אתך אך העת לא תתנני לעשות זאת. את מאמרך על העללער נתתי להד' צייטונג בתנאי כפול ומכופל כי ישיבוהו לי אם לא ידפיסוהו.

תודתי לך על מאמרך בהוואכענשריפט.

והיה שלום.

אוהבך בלב נאמן.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~~

 

מכתב שני    🔗

(לרד"ק)


ידידי החכם הנכבד שלום!


בבאדען הנני שנית ועתה אשמיעך משפטי על מאמרך, השפה טובה במאוד מאוד ולפעמים היא גם שנונה, אך בכל זאת מצא המאמר הראשון בעיני חן יותר מהשני, בראשון הנך כשפוט אשר ישכיל ויבן אל הדבר אשר ישפוט בלב מתנה ורוח נכון, ובשני נתת יד לרגש למשול בך. ומלבד זאת אגיד לך דבר אמת כי ראשית המאמר השני לא מצא חן בעיני, הנה תחל במאטריאליזם ותחתום בקריסטיאניזם, והספר לא נגד המאטריאיליזם כי אם נגד הקריסטיאניזם נכתב וגם אין כח בו להחלם נגד המאטריאליזם ועוד זאת הנה תאמר כי בעת הזאת בעת אשר המאטרי. יגדל ויעשה חיל וינופף ידו על האמונה לשבר מגדליה ולהרוס אשיותיה, בעת הזאת החובה או המצוה לקום נגדו ביד רמה ולמצוה גדולה תחשב זאת לאיש הלוחם מלחמת האמונה, אבל לבבי לא כן יחשוב, אם די כח בקרב האמונה לחיות (אשר רק אז לה הצדקה לחיות, ואם אין כח בקרבה תמות ותקבר ולא נבכה לה כאשר לא נבכה לידוע חולי או לזקן אשר מלאו ימיו וירד אל קבר) אם די כח בקרבה אז לא תירא מפני כל וגם אם שות ישית עליה המאטריאל. ברוב כחו גם אז לא יצלח, וגם לא עלינו החובה להודות לאיש אשר ילחם בעד האמונה כאשר לא נודנו על לחמו בעד המטאריאל. הן רוח הוא באנוש וחפצו יטה לבו אל אשר יחפוץ ללכת ואיש איש ילחם בעד חפץ נפשו ובעד דרכו אשר כטוב יחשב בעיניו. המאטרי. והאמונה לא הפכים, כי במאטרי. נמצא גם אמונה ובאמונה מאטריאל. רק דרכים שונים המה אשר יובילו את האדם בדרכי החיים האחד יחזיק בזה ויצליח או יעשה מדחה והשני יבחר בזה וישיש בו או ינחם מדרכו, וגם אנחנו נבחר באחד ונלחם נגד השני יען כי באחד בחרנו וזאת היא תורת האדם ודרכי חייו ולא נוכל להעמיד את המאטר. כשלישי בין שתי האמונות לא כן באמונות אם נדע כי האחת נבנתה על עמודי כזב, בה המצוה להלחם ונכיר טובה לאיש אשר ירהיב עוז בנפשו להשמיע דבר אמת לדור.

אך אחרי כל אלה המאמר נחמד ונעים לקורא ואנבא לך גדולות לימים הבאים כי לא לרבים שפה ברורה כמוך.

בהרעדאקצי של נייע פרייע פרעססע אין לי מהלכים, ועצתי כי תשאל בתחלה במכתב, אך לא אבין מדוע תבחר רק בה, נסה אל הפרעססע אשר שם לה כמו להנייע ומאמרים טובים יבאו בה, ולדעתי נקל יותר לתת לה מאמרים מאשר להנייע, אך בכל זאת תוכל לנסות לשאול במכתב בשתיהן.

את העלה מהמאגאזין אשיב לך בשובי ווינה.

הקראת את הספר אהאסווער אין ראם פאן ס' העללער הערלאג פאן אטטא וויגאנד אין לייפציג צווייטע אויפלאגע, הן הספר הזה דבר פלא הוא ומדוע לא תשית לבך אליו לדבר אודותיו? ומאמר כזה יקבלו כל המכ"ע מידך.

והנני אוהבך ודו"ש.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~

 

מכתב שלישי    🔗

[לרד"ק]


ידידי היקר!

על מכתבך האהוב לא יכולתי עד היום לענות, ועל כן אשיבך עתה על כל פרטיו.

א) אתה תאמר כי לא תדע עוד אם יפשעו האבות אם לא יתנום את בניהם ובנותיהם לעשות כהעולה על רוחן. אבל גם אני לא אמרתי כי המה יפשעו רק בעבור זאת, כי אם רק יען כי הכבוד או הכסף כל מגמתם ולא ידאגו להצליח את פרי בטניהם, וזאת היא רעה רבה מאין כמה, את רחל הללתי ואהלל את כל העלמות אשר כמה תדברנה. אך זכור כי אבי רחל לא היה איש אשר למען הות נפשו נכון היה להקריב פרי בטנו, וגם לא כל הבנות עתה כרחל, ואחרי כי לא כמה הגן לכן על האבות החיבה להתבונן מאד אם לא יביא עליהן רעה נוראה.

ב) בדבר האידעאליזמוז והרעאליזמוז תסלח לי כי לא העמקת בדברי, כי אם אמנם, גם אני אוחז בדברי לעססינג אשר הוא ידע הרבה יתר מן הפר, בערנייז דרכי המליצה, אבל בפעם הזאת לא יצאתי לחרוץ משפט איך לכתוב ולמען מה לכתוב כי אם לדברי השואלים עניתי, ואלה אשר לא יבקשו תכלית במליצה הן המה לא ישאלו כזאת, ולאלה אשר יבקשו תכלית להם אענה דבר ואראם גם את התכלית.

ג) דברי גרילפארצער המה דברי רוח והבל וכבר קדמהו באֶרע בזה במאמרו דענקרעדע איבער ימעאן פאול כי רק המליצה תתן לנו נועם ונחת אבל כל אלה הבל המה יחד, דמיון המבקשים עולם אחר בהמליצה הוא כאלה מבני אצות הקדם אשר יאכלו חאשיש למען יחזו מחזות נעימים, מחזות שוא וכאשר יצאו מעולם הדמיון לעולם האמת יראו עולם הפוך רע ומשחת ויקוצו בחייהם, וכאלה המה האשכנזים אשר רק אחרי הדמין ילכו, המה יחזו מחזות שוא ומרוחים בעולם הדמיון, ועל כן העולם האמת כאין וכאפס בעיניהם, אך מעון תנים ועמק בכי ואנקה, והדעה הזאת הרעה והשחיתה מאיד להאשכנזים לעשיתם לבעלי דמיון ולא לבעלי מעשה ועל כן נחלקו והתפרדו בלי אהבה ואחוה ובלי התאחדות שלמה, וכל איש דעת ישמר נפשו מדעה כזאת לבל תמרר חייו ותעוה אורחותיו, כי באמת גם בעולם המעשה נחזה שמחה וטובה ועונג וחמרה, רק האיש אשר יבקש לו חיים אחרים, חיים של רוח הוא יראה רק רע כל היום, ואשרי להם להבריטאנים כי לא כן חשבו ולא כן יחשבו עד היום.

ד) בדבר מהללי את שעקספיר ודעתו הרחבה תסלח לי אם אומר כי לא בינות היטיב בדברי, כי גם אני אמרתי: אם חשב זאת או לא חשב זאת לא אדע, ואמנם כן הוא; אני לא אומר כי את כל אלה חשב שעקספיר אבל רוחו הנעלה הרימהו מעל כל שגיאה, כי כן דרך איש הרוח געניע. כי רוחו ינחהו ויגלה לו נצורות בלי כל עמל אשר החוקר והמתכונן יראה רק אחרי עמל ויגיעה וחקירה רבה, ועל זאת אתפלא עליך כי לא התעוררת עלי בתתי בפי כותב “מכתבי המשיח” מחשבות אשר בלי כל ספק לא עלו על לבו, רק אני נתתים או מצאתים שם כאשר ימצאו המבערים חמץ בערב פסח את פתותי הלחם אחרי אשר הניחום שם רבע שעה לפנים, ופה ראית כי מצאתי רעיונות חדשים.

אבל דבריך האחרונים לא הבינותי כי תשאל: האם הרשיע שעקספיר את פיכול אם נתן דברים בפי המדוקרה להצדיקנו? כזאת לא אמרתי, כי אם כי דואג ואיתיאל שנוּ בדברי פיכול שלש פעמים ועל דבריו בנו כל החשד, והדברים האלה ברורים המה.

מכל התמונות אשר ביתי התמונה היותר נתעבה היא תמונת השדכן כי לא למעני בא כח אם למען דרוש לשם אנשים ממכירי.

אוהבך הנאמן.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~

 

מכתב רביעי    🔗

[לרד"ק]


ידידי היקר!


הלא תשתומם לראות אותי עונה ביום קבלי מכתבך?!

אמנם כן למען תשתומם עשיתי זאת, אמנם לא רק בעבור זאת כי אם גם להוכיחך על פניך, הן זה דרכי: דברי אהבה אסגור בלבי ודברי תוכחה כשטף מים יעברו פי. “שכחתני” תאמר במכתבך אך לא צדקת אענך, כי אני לא אשכח אוהבי לעולם, ואם אחשוך ניב שפתי לא יד השכחה תהיה בזאת. זה הוא דרכי מאז ולא אוכל גם לא אחפוץ לסור ממנו; לא אוכל לדבר אהבה, כי הַדִבּר הוא בעיני כתבנית משוחה בששר באין כל רוח חיים, ואם אתן לרגשותי צורה אז לא תהיה הצורה כפני הרגש, ולמה זה אחלל יפעתו. אני לא אדבר אהבה לאנשים ולא חלקות לנשים, ובזאת אתפאר כי מעודי לא הללתי אשה על פניה, אף אם לבי היה מלא מהלל, וכן אעשה לכל אוהבי הנאמנים. וגם במאמרי הלא תראה כי לא אוכל להתהדר בניב שפתים, רק את אשר עלי החובה לדבר אותו אשמיע, ומדי עברי על מאמרי אשר כתבתי בטרם אתנם לדפוס, הנה ראשית חפצי לא להוסיף רק לגרוע, ואשמח מאוד אם אסיר מלה או רעיון ולפעמים גם פרק שלם מהנכתב, ועיני לא תחוס מֵחַבֵּל מעשה ידי, ועל כן דברי במכתבי מעטים אם לא לתועלת יהיו. קבל את הדברים האלה בהצטדקות או תוכחה אך קבלם באהבה.

במאמרי משכיל אל דל לא להורות כי אם למעשה יצאתי, ואם יצלח חפצי בידי ימים ידברו. את העללער לא דברתי זה כמה, אך לוא היה קבורת חמור נעתק לשפת אשכנז כי אז קבלהו, זאת אמר לי כבר, וגם בלעדו יבקש אחד ממוכרי הספרים להדפיסו או אחד מיתר ספרי על חשבונו.

כי לא ראיתי פני ה' הערצבערג יצר גם לי מאד, ומה דברתי את הארזים בברלין לא חשבתי לדבר נכבד להודיעך, תהלות שמעתי מפי גייגער, אויב, אונגערליידער, קאססעל, קירשטיין, ווערטהיים, אשר רק המה קוראים את השחר בברלין, ותכלית נסיעתי היה בית הדפוס.

לה' רודערמאנן אכתוב כעת גם את השחר אשלח לו.

מאמר צוקערמאן קבלתי כי חפצו טוב הוא, והתמים הזה יעשה כל אשר בכחו להיטיב, ואם הלל את ה' זילבערמאן האם לי הצדקה להסיר תהלתו בעבור אשר לא זכר את השחר? ואמנם להשמעות אזנים ה' זילבערמאן לא כילי הוא, ולהפך כי יעשה טובה רבה, ואני לא אדע את האיש ואת שיחו ואיך אוכל לשפוט אותו?

ספרי המסית אשר הי' בידי נמכרו, ודברי עשו פרי, כי על ידי המו"ס ווינטער נמכרו הרבה. דברי ה' קאבאק בישרון ראיתי, אך דברים כאלה לא יועילו כי רק מעט מזעיר המה קוראיו.

מהללך את גאון ושבר ירהיב בנפשי עז, ואמנם ראה כי לא עניו לב הנני, כי הברכה אשר תתן לאל חי על כי מנע ממני מענה לשון אחרת, אקח רק לי לבדי, וגם את אל חי לא אחפוץ להיות שותף בה, כי לא הוא מנע זאת ממני כי אם אני בעצמי, בהיותי באדעססא הללו רבים את שפתי הרוססית, ועוד בטרם בואי לוויען הראיתי להעללער דברים אחדים בשפת אשכנז ויהללם מאד, ולפי דברו היה בידי למהר דבר צחית בשפה הזאת, ולוא הוספתי לכתוב כי אז אדמה גם אני כי בששת השנים האלה עשיתי חיל, אך אני השלכתי אותן אחרי גוי למען שפת עבר אשר אוהב סלה ולא אנחם, גם אם רק תלאות תהיינה משכרת עבודתי.

זה לא כביר נדפס מאמר בשפת רוסיא גדול מאד אודות “התועה בדרכי החיים” והמבקר יכבדני בתארים אשר לא זכה עוד שום סופר שבעולם להקרא בהם, פתי, נער, נבער מדעת, איש אין תבונה, והספר הוא הבל הבלים, געל נפש ושחוק וקלסה. האמנם נחל עוד סופר אחר כבוד כזה? אדמה כי גם אתה תודה כי תארים כאלה יתנו גאה וגאון בלבי ואשא ראש, ובכל זאת אחרי הכבוד הגדול הזה עוד לא אשכח את אוהבי מלפנים ועוד אדבר אליך כמקדם, והגד נא אתה בעצמם אם לא שפל רוח ועניו מכל האדם הנני. ולמען הראותך את כל כבודי הנני שולח לך את המאמר וה' רודערמאן יעתיקנו לך בלי ספק ישמח לבך ותשחק מקרב לב כאשר שחקתי אני בקראי בו, וכאשר תרוה בו נחת אז תשיבנו לידי כי לא לי הוא.

את הד"ר יעללינעק אשאל אם יתן לי את הס' עולם הקטן.

אוהבך הנאמן.

פ. סמאלינעסקי.

~~~~~~~~~~

 

מכתב חמישי    🔗

[לרד"ק]


ידידי האהוב והחביב הנחמד הנעים והנורא!


גם היום ארעישך במכתבי, בטרם תחכה לו, כי אמנם שמח שמחתני במכתבך אך לא בענותך אשר הגדלת להענות מפני ולהרימני, ואין זאת כי אם תוכחה על תוכחתי וחלקות על כי התפארתי כשונא חנך וחלקות, תוכחת נוראה ומגולה ואקבלנה גם אותה באהבה, אך דע לך כי מכתבי לא חפץ לא להטיף מוסר ותוכחה כי אם בלצון כתבי כל הדברים, ואם לא כלצון חשבת אותם בי העון או בתם לבך כי תחשבני לאיש נעלה אשר ישקול כל מלה, אמנם אחרי כל אלה אוסיף ואמר לך לא בלצון כי תבקש לשוא למצוא סבות אחרות אשר תעצרנה אותי מכתוב, כי רק סבה אחת היא רוב עבודתי, ואזכירך לבל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, לוא יכולת לשער בנפשך אף החצי מכל העמל העמוס על שכמי כי אז אחרת דברת, הן לצאת לפעמים לשוח הוא דבר טוב ונעים כמו לכתוב לרע, זאת הלא תודה לי ובכל זאת יעברו לפעמים שבועות ולא אצא מפתח ביתי, וזה כשלשה ירחים אשר לא בקרתי אף פעם אחת בבית אחד מרעי, אשר על כן גם אם אכתוב מכתב לא לפלא הוא כי אכתוב רק הן ולאו. לוא קוסם קסם הייתי כי אז עשיתי לי משחק ברגע הזה והעלתיך ממקומך והבאתיך הנה והושבתיך בחדרי אל שלחני, וראית מחזה אשר לא ראית כמהו אולי מיום הולדך ואף כי בטרם נולדת; על השלחן מעבר מזה תלולים כהרים עלי הרג“ה, פה הראשונים ובצדם השניים וגבה מעליהם השלישים, המה ישכבו במנוחה ויחכו עד כי יצאו נקיים בהשפטם וישיבו לבית הדפוס, המה ישכבו במנוחה ולא ידברו דבר, אך נער בית הדפוס ילך וישיב מעת עד עת ופתגם בפיו: המכונה תחכה! והיא תחכה עוד, בפנה השני מונחים מכתבים לעשרות אשר יבואו יום יום ומחכים לתשובה ויתהפכו מצד אל צד כי תארך למו העת אך יחרישו וידמו גם המה, כי יודעים המה כי לא ישובו לידי בעליהם אשר ירעימו פנים על כי לא הצליחו בדרכם. לעמת המכתבים ינוחו בשלום המאמרים אשר כבר זכו למצוא חן בעיני האדון הגדול ויתעתדו ללכת אל בית הדפוס ומאחריהם יתגודדו המאמרים אשר עוד לא זכו לְהֵרָאוֹת את פני האדום וחיל ורעדה יאחזון מאימת הדין, תחת המכתב אשר האדון כותב כעת, צבורים ומונחים המון שטרי חשבונות מבית הדפוס מבית מסחר הניר מהכורך ודומיהן, אך המה לא יחפזו ולא ירעדו כי יודעים המה בנפשם כי ריקם לא ישובו. הלא תשמח עינך בהמחזה הנפלא הזה, אך הסב עינך כרגע כי פלצות תאחזך בראותך את העולם הקטן נוע ינוע במוט רגל השלחן כגעת בו יד האמה אש תכבד הבית ותהי שמה ושאיה, מבוכה ותהו; המכתבים ידחקו את עלי ההג”ה והמה יבעטו ארחות שטרי החשבונות, והמאמרים חיים יקברו, ועוד מעט עבר ים הדיו ושטף ועבר על כל גדות השלחן ויכסה פני כל גם פני המכתב אשר ביד האדון הגדול וילבש שחורים ויתעטף שחורים אך לא יעשה מה שלבו חפץ, כי לא ילך אל מקום יסדו לו כי אם למלך יעבר.

בצד השלחן ישב איש קטן קומה ובריא בשר ויאנח לרגעים בהעבירו ידו על זקנו הגדול מאד אשר שיבה זקנה בו, אך לא על הזקן ולא על השיבה יאנח, גם לא על אבותיו הגאונים אשר כלם הלכו למנוחות, ועל עשרו אשר עלה בתהו, כי אם על רעת עיר וויען אשר קוה כי יכירו בה פני איש כמהו ואת אבותיו יזכרו ויקריבו לו אשכר גם בטרם פתח פיו לשאל ועתה בוש משברו כי רק עשרה פלארין השיג עכל ידי - - ובצדו ישב צעיר ממנו לימים אשר בא לוויען לבקש עבודה ולא מצאה ויראה לי כי הוא מסתפק במועט ולא יחפץ יותר מעשרה פלארין אך הוא לא הסכין לבקש בעצמו ועל כן יבקש בצדק כי אני בידי אקבץ הכסף מבלי תת לו מכתבים לאנשי חסד, ואני אדע כי אמנם יצדק כי מאת אנשי החסד ישיג גם בלי מכתב כן ידמה, וזאת האשה הנצבת ולימינה ושמאלה שתי בנות קטנות הלא אותה תכיר כרגע כי פני עגונה לה, שפת עגונה לה ודמעות עגונה עיניה מפכות, אך לא את אישה תבקש בביתי –– האיש היושב על צדי ומדבר כאדון הוא יליד רוסיא איש גדול ונכבד כי הוא חותם על השחר וישלם חמשה רו"כ לשנה ואם כן תבין מעצמך כי לו הצדקה לבוא לביתי ביום ובלילה –– האיש אשר פניו כפני הכושי ויושב בצד החלון הוא איש נפלא, הוא מסבב כי תהיינה עגונות ובנים יתומים ואלמנות – שדכן הוא! – הינעם לך המחזה? ועוד אפס קצהו ראית, וכבר השמעתיך כי לא קוסם הנני ואת כל המחזה הזה לא בשמות בראתי אף יצרתי, כי אמנם חי וקים הוא היום וכזה יום מחר, ועתה קרא בגרון אל תחשך על כי אשכח את אוהבי, קרא! אך היש עונך?.

לוא הייתי אטהעללא כי אש יאגא לא הייתי. זה הוא המענך על אמרך כתוב ספר בשפת אשכנז או רוסיא ויהללוך בשער, עתה כאשר טבעתי נפשי במצולת שפת עבר עד כי לא אוכל השיב רוחי תאמר צא וחטוף אחת מהמחוללות וצא עמה במחול משחקים! אך המשל אשר נשאת לא ישוה אל הנמשל. העני כי יתפאר כי אין חפץ לו במטמונים הוא רק יתפאר, והעשיר המשליך את העשר אחר גוו שונא עשר הוא ומעשהו זר, אך האיש אשר ימאס בכלי חפץ אחד למען כלי חפץ אחר, או אשר יתן כל כספו בבית או במרכבות ותמונות, לו נאמר כי אוהב יותר בית ומרכבה ותמונה מהכסף, הן לא למען אִוָרֵשׁ מכל הנחתי שפות אחרות מיד כי אם למען אקדיש כל עתותי לשפת עבר, וכאשר אדמה הן לא בושתי משברי ואם כל לא עני אני, ואם ימצאו אנשים אשר בעיניהם העשר הזה כאל נחשב, אחשב אותם לסכלים ואני בעשרי אמצא חפץ, ואם רק למען התהלל, כי אז יודוני יותר כאשר אמרת בעבור זאת לא אעשה דבר, כי לא למען אסוף מלוא חפנים תהלות אעבור עבודתי, כי אם להיטיב, והכל שריר וקים –.

אחרית מכתבך על איתיאל הכני בתמהון, אין זאת כי אם לא התבוננת בו היטיב ולולא זאת לא דברת כזאת, הספר הזה נתן שמחה בלבי כאשר לא נתן עוד ספר בשפת עבר כי העתקה כזאת לא היתה ולא תהיה, ונעלה וטובה היא הרבה יתר מההעתקה האשכנזית והצרפתית, ואיש לא יכיר כי העתקה היא, ואתה תאמר כי אין לו חן ויפי אתפלא מאד, מה היא התועלת אשר תצא מספר כזה השמעתי בפתח דבר, אך טוב עשה כי החליף את השמות בשמות עברים כי נעים יותר לנו בשפת עבר שמות עברים משמות זרים. אמנם לו רק אני מצאתי חפץ בההעתקה כזאת, כי אז אולי לא השיבותיך דבר כזה, אך כמני כן יתר קוראיו המבינים דבר כמו העללער והורוויץ ודומיהם השתאו במאוד מאוד ויעלוהו על כל התהלות והתשבחות, גם ידידנו מיללער כתב אלי אתמול אודות הספר הזה בתהלה ותשבחות, אבל לא אומר לך כי תשנה דעתך כי אם כי תעמיק יותר בקריאתך ואז בלי כל ספק תשנה מעצמך.

בדבר התועה ובקרת ה' קאוונער אכתוב לה' רודערמאן, כי עתה נגלה לי מזמת הכותב כי נודע לו כי התועה נעתק לשפת רוסיא ועל כן מהר להבאיש ריחו בטרם יצא לאור למען לא ירבו הקונים.

ושלום לך מאת אוהבך.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~

 

מכתב ששי    🔗

[לרד"ק]


ידיד נכבד!


בזה הרגע בא לידי מכתבך הנכבד והנני ממר להשיבך למען הראותך כי יקר חפצך בעיני. בדבר הנ. פר. פר. אדמה גם אנכי כי התשובה לך היא, ועצתי כי תשים קטורה באף השטן, כי תחל במאמרך כמו לא תאהב את שפת עבר וגם לא תקוה ממנה אחרית, רק כי בה יורו לחסרי הדעת כל עוד אשר לא יבינו שפה אחרת רק בספר הזה היוצא מהכלל מצאת את אשר בקשת, ובדרך הזה תוכל לדבר גם אודות השפה אך בקצור נמרץ כי יש ביד איש לשון להשמיע חפצו בשתים שלש מלים למשל וויר זינד דער וויעדערבעלעבונג דער העברעאישען שפראכע ניכט געוואגָאן, וויר קאֶננען עס זעלבסט אלס מיסגריעף בעטראכטען, דאָך דיא שפראַכע דעס בעטרעפענדען בוכעס א. ש. וו. ועל כלם תשים לב להשמיע כי בתועה יוכל איש למצוא דרכי היהודים ברוסיא ומה גם דרכי הרוסים והשופטים אשר לא נודעו לכל אלה אשר לא בארץ רוסיא ישבו, וכמתנצל תאמר כי בדברך אודות הספר הזה לא תחפוץ להרים שפת עבר, כי אם כי יעתיקו את הספר לשפת אשכנז למען יהיה כספר פתוח לקוראים האשכנזים וכהנה וכהנה כאשר יורך לבך, ובחכה הזאת יעלו הדגים האלה אשר שפת עבר להם לחרפה ועל כרחם יענו אמן, וכבוד השפה לא יחלל בעבור זאת, כי די אם ידעו כי יש לאל יד היודע לכתוב בה כהעולה על רוחו.

היום הגשם חזר מאד ולא אוכל צאת וכאשר יחדל הגשם אמהר ללכת אל הפערלאגסבוכהאנדלונג ואתן את מכתבך כאשר תבקש.

הספר אַהאַסווער להעללער הוא אחד מהספרים הנפלאים אשר לא רבים כמהם בשפת אשכנז וכבר דברו אודותיו, אך לא לפי ערכו ואיעצך כי תכתוב לאָטאָ וויעגאנד ותשמיעהו כי יש את נפשך לדבר אודותיו ואז יתנהו לך, כי מחירו יותר משני טהאל, והספר אשר היה בידי נגנב. על דבר הספר הזה דברו בשער, רבים חקרי לב, כמו הפראפעסאר פואלי בפראג ופראפעס. עקערט בוייען המה נשאו מדברותיהם קבל עם ובאזני שמעתי מפי הראשון כדברים האלה, "דיא דייטשע פאעזיע איזט אין פערפאל געדאַטהאן אונד זא איין בוך וויא דיעזעד איזט אים שטאנדע זיא וויעדער צוא בעלעבען, ועוד כאלה וכאלה אך בכתב לא דברו הרבה, יען כי בעת אשר יצא לאור היתה מלחמת 66 ואיש לא שעה אז לשירים וספרים. בדבר דיא פאלמיליען פאפיערע לא אוכל לעשות דבר כי האחד אשר בקש לתת כסף לדבר הזה נסע מזה, ואני לא אוכל עשו מאומה.

הספר היה פה ויעללינעק קרא אותו גם את מאמרך, אך בעיני האנשים האלה השואפים לשנות פני דת היהודים הספר ומאמרך לשכים ולצנינים, וכן ידמה גם ה' פהיליפזאן וגייגער ודומיהם, כי כל תהלה אשר תִּשָׁמַע על אמונת היהודים תדקיר כמדקרות חרב באזניהם. ילכו למו באשר ילכו ואנחנו נלך בשם האמת אשר לא תשא פנים ולא נשים לב אליהם, כי גם המה יכלו כאשר כלו בעשן הרבה והרבה כמהם אשר למען כבודם הקריבו עמם ודתם וחכמתם.

מפאזען לא ראיתי כל תמונת מכתב.

עד הנה עניתי על שאלותיך ועתה אשיב ואשאל אני, מדוע לא תשים לבך לכתוב עברית? הן השחר לפניך ובכל לבבי הנני נכון לשים עיני על השפה כי תצא ככסף מזוקק. האם לא תמצא לך אנשי שם לכתוב תולדותיהם, כתוב תולדות אנשי שם אם מדורות החולפים או מבני דורנו, כי אקבל כלם וגם אם מאנשים אשר לא אוהב אותם בלבי תוכל לכתוב והחובה עליך לכתוב למען תלמד ידך לשפת עבר, או השקפות בדברי ימי ישראל מכל זמן אשר תחפוץ, חזק לבך ואמץ ידך ותברכך נפש כל אוהבי עבר


ונפש אוהבך הנאמן בלב שלם.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~

 

מכתב שביעי    🔗

[לרד"ק]


ידידי הנכבד!

ברכותיך שברכתני לשנה הבאה תחולנה גם על ראשך ותצלח להיות לברכה בארץ ולשם ולתהלה בקרב עמך.

משפט מן המשפטים על דבר ספר העללער לא אוכל לשלוח לך, יען כי אין בידי כעת, משפט אחד ארוך אשר נדפס באויגס, אלג. היה בידי ונאבד, אך בשער’ס ליטעראטור געשיכטע הלא ידבר אודותו, ובידך לאמר במאמרך כי הסבה אשר קמה לשטן נגד הספר הזה לבל יודע לקהל היא המלחמה אשר היתה בשנת 66 בעת אשר יצא בפעם הראשונה לאור ובשנת 71 בצאתו שנית.

ההעתקה ממכתב ידידיה טובה היא ומצאה חן בעיני, ואני דמיתי כי כבר כתבתי לך כדבר הזה, דרך המו“ל הלא אדע, אך המה לא יוכלו לשנות דרכם כי לא למען עשות לעמם כי אם לנפשם המה עושים מעשיהם, ועל הכותבים לעשות כאשר יבקשו אם יחפצו כי יקרבו דבריהם, ועל כן לא אתפלא כי הד”ר ראהמער לא הדפיס את מאמרך על דבר המפלגות כי בו לא תשא פני כל מפלגה, וזאת אמנם לא יחפוץ לעשות גם הוא.

בדבר ספרך מלאכי בלי ספק השמיעך כבר ה' מיללער, את התשובה על דבר הפחה כי נמצא כבר גם בימים קדמונים, ובאורי במלאכי, לא אדע אם כתב אותו לך, ירופף את עמודי הבנין, ולבאורי נתנו צדק כל גדולי חכמי שפת עבר ובעיני יראה כאמת, כי להפך ישמיעונו הנביא כי רעה המה עושים אם לא יחפצו לשלח את הנשים ויקחו אחרות לצרות להן, ועין בעין נראה כי שני עונות יחשוב להם, האחד הוא כי יקחו נשים נכריות, וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה‘, כי הנשים אשר אנשיהן בגדו בהן באו ותבכינה אל מזבח ה’ על החמס הנעשה להן, ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך, פה נראה ברור כי על אשר לא נתנו להן ספר כריתות יוכיח אותם, ה' העיד על הברית אשר כָּרַתָּ עמה ואתה בגדתה בה בעוד אשר חברתך ואשת בריתך, לוא הפירות הברית ושלחת אותה לנפשה, כי אז לא דברתי דבר, אך אתה תבגוד בה בעוד אשר היא אשת בריתך והוא אמנם עון גדול מאד. וכן בסוף דבריו ומה האחד מבקש זרע אלהים (המה בנות ישראל) ובאשת נעורך אל תבגוד, ויהיה באור הכתוב כי שנא שלח וכסה על לבושו בדרך הזה, יען כי שנא שלח על כן יכסה החמס על לבושו בעוד אשר האשה עוד מדבקת לו כלבוש לאדם, והמלות אמר ה' צבאות אשר תבואנה בתוך המאמרים, הנה באות בלי כל חפץ כי כעשרים וששה פעמים נמצא אמר ה' צבאות בלי כל הוראה מיוחדת. גם משפטך אשר תוציא יען כי לא נמצא שם מלאכי באנשי הברית כי מאוחר הוא, לא יצדק בעיני כי לא נדע אם מלאכי היה שמו או אולי מלכיה או שם אחר נתן לו בין אנשי הברית, הן גם ישעיה איננו בין אנשי הברית ובכל זאת נכתב ישעיה בו בלי כל ספק בימים האלה.

בעוד ימים אחדים בלי ספק אקבל שטר הקבלה מאת החברה כל ישראל עם הספרים ואשלחם לכבוד אביך הנכבד יחי'.

והנני דורש שלומך ושלום הוריך וביתם ומברכם בברכת שנה טובה.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~

 

מכתב שמיני    🔗

[לרד"ק]


ידידי הנכבד שלום!


ברגע אשר לקחתי העט בידי לכתוב לך באני מכתבך שבו תתאונן עלי על כי החרשתי זה כמה, ואמנם לך הצדקה וגם לי לא בשת הפנים, כי מאמרך היה בדבר הזה, הוא בקר גם את בית הרעדאקציאן של הפרעססע וגם מהמסגר הזה פדיתיו ביד חזקה, אחרי כי השיבוני כי לא יוכלו להדפיסו, יען כי הספר לא חדש עוד, וכבר היה מאמר אודותי במהכ"ע הזה זה ארבע שנים, ואחרי כי ידעתי כי ה' העללער יבוא הנה להשתקע לכן לא שלחתיו לפראג להבאהעמיא, וטוב עשיתי כי לא עשיתי כזאת, כי ה' העללער אמר לי כי יקצפו עליו על כי יצא משם, ועתה המאמר תחת ידיו כי לקח אותו מידי בחפצו לקרוא אותו, והוא אמר לי בעוד שבועות אחדות תצא הוצאה שלישית מאהאסווער ואז תהיה עת לדבר אודותו, ביום החמישי בשבוע הזאת יבוא אלי ואשמע משפטו. ואף כי אספוק אם יקבל את המאמר בהד.צ. אחרי כי הוא הרעדאקטער על הפעלליטאן וליטעראטור בלאט, בכל זאת אקוה כי ימציא לו מקום. אף אמר אלי כי אם יהיה בידך “קאֶרניגע ארטיקעל” שלחם אליו ויקבלם בהד.צ.

בדבר מאמרי אענך כי במאמרי “אבן ישראל” בשנה הראשונה דברתי על אודות ספרים כאלה והתועלת אשר תצא מהם לעם ישראל בְּהִוָדַע דרכי העם הזה ליתר העמים, וגם בספר הזה העיקר בעיני כי יַרְאה דרכי בני ישראל, כי אמנם אודה ולא אבוש כי אוהב הרבה יתר את עמי מאמונתי, ואם ידבר איש סרה או טוב על אמונת ישראל לא אשים לב, לא כן בדבר עמי, ועל כן ראיתי גם בהספר הזה רק את המליץ על ישראל ולא על האמונה.

מחמת הצענזור אני ירא, ואירא גם עתה פן לא תתן הצענזור מעבר להשחר הזה לארץ רוסיא ואז עלה עמלי בתהו.

לידידנו ה' מיללער שלום, אך הוא עקר דירתו ועל כן לא מצא עת בלי כל ספק לכתוב לך וגם אני ראיתי פניו זה ימים אחדים.

אמי ז"ל היתה כבת שבעים שנה וצרה רבה ראתה בחייה.

הספר של הד"ר פראנקעל אם אוכל לקבלו אעשה זאת.


אוהבך בלב נאמן.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~

 

מכתב תשיעי    🔗

[לרד"ק]


ידידי הנכבד!

לא ביום קבלתי את הכסף מידך נודע לי כי טובתי תדרוש, כי הלא כן חשבתי גם מיום הודעי אליך, וגם זה היה דברי, כי למען אוהביך ורעיך נכון הנני לתת במחיר אשר תשית אתה ולא אני, ובלי כל ספק תבקש גם בזאת טובתי, כי על ידי זאת ירבו קוראיו ויגדל שמו, ומדוע תאמר כי בפעם הזאת אראה כי טובתי תדרוש?

את החוברת הראשונה שלחתי לפאזען ביום אשר בא מכתבך וזולתה עוד לא יצאה חוברת ללכת אל פאזען, ואם כן אדמה כי לא אמת בפי האיש.

במכתבי האחרון הוכרחתי לקצר ועל כן לא עניתיך על כל שאלותיך ועתה אבוא ומלאתי דברי.

על שאלתך ומה נעשה עתה. הן רבים יבגדו יום יום באמונתם ומה נעשה להם להשיבם מדרכם, על זאת תמצא מענה במאמרי עת לעשות אשר הנני נותן כעת, כי במאמרי עם עולם לא יצאתי לתת תקונים כי אם להראות כי לא בדרך טובה ילכו המתקנים, ובעת לעשות אומר מה לעשות אך על האשמיך אותי כי לא צדקתי בדברי סרה על כל המטיפים המחדשים, בזה סלח כי לא צדת, כי אני לא אמרתי אף פעם אחת כל, אחת כמעט כל, כל רוב, ובהבדילי את שני המטיפים מיתר אחיהם לא על רוב חכמתם או ישרם עשיתי זאת, כי אם להראות כי ימצאו מחדשים אשר יטיפו נגד החדושים בבתי תפלה אשר למחדשים וימצאו שומעים להם, ובדברי לא רק אל יעללינעק כוונתי דברי כי אם אל רוב המטיפים בארץ אשכנז אשר כמעט כלם שמעתי, ומדוע אבדיל לרעה את יעללינעק מיתר המטיפים? הן הוא לא ירע יותר מהם, ונהפוך הוא, כי בדברים רבים הוא מדבר ועושה כמוני וגם בדברים רבים בעם עולם נתן לדברי צדק, והוא גם הוא יאמר כי הַלִמוּד נחוץ לישראל מאוד, אך אני אשר לא הסכנתי לשאת פנים לאיש אולי הטחתי גם דברים אשר יהיו נראים כמו נגד יעללינעק המה ולא שמתי אל לבי גם לא אשיב מהם, אף כי הוא יבקש קרבתי בכל לב, כי גם בעת אשר אלך לשוח אתו שלובי זרוע הנה אגיד לו דרכו על פניו כהעולה על רוחי, אך חלילה לך מחשוב כי אכונן חצי על יתר לירות ללב איש, רק אל הדבר ולא אל המדבר אשים לב, והנני נותן לך תודה רבה על הערות כמו אלה, כי הנה תעירנה רוחי לפלס דברי יותר בפלד המשפט, ומי יודע אם דברתי כה בפרטיות בדבר המעשה אשר עלינו לעשות כעת, לולא העירותני בשאלתך, ועל כן אני נותן תודה לך על שעבר ומתפלל על העתיק כי תוסיף להשמיעני דעתך ומשפטך בכל עת ואקרבנו כמו נגיד ואהבך כמו אוהב ואשיש על דבריך תמיד.

אוהבך בלב נאמן.

פ. סמאלענסקי

~~~~~~~~~~

 

מכתב עשירי    🔗

יום ד' 14/1

[לרד"ק]


ידידי היקר!


אל יהי לפלא בעיניך כי לא השיבותך עד היום כי זה יותר משני שבועות לא הייתי בביתי, כי נסעתי לברלין ומגמת פני היתה לבוא גם אליך ואל מיללער רֵעַי האהובים, אשר בפה מלא אוכל להגיד כי אין לי טובים מכם, אך חפצי לא הצליח בידי, וזה עתה כרגע שעה בעתי הנה ואמור להשיבך כי אבקש את הספר אשר אמרת, בדבר ה' העללער לא אדע אך אדמה כי עודנו על מקומו כי הד"צ תופיע עוד גם בימים הבאים.

על דבריך אודות השנה החמישית כי נופלת היא בעיניך מהשנים אשר עברו, לא אתוכח עמך כי לכל איש טעמו ומשפטו, אך זאת אומר לך כי כמעט כל הקוראים ואף האשכנזים המלמדים בברלין בגייגער ולאצארוס וקאססעל ודומיהם, הללו בפה מלא את השחר ויאמרו כי הוא ייטיב דרכו מיום ליום, ומה גם כי נפשי יודעת כי המאמרים הערוכים לשנה הזאת טובים המה הרבה יתר מהמאמרים אשר באו עד הנה, כאשר תראה גם אתה בימים הבאים וישמח לבך בלי כל ספק.


אוהבך הנאמן.

פ. סמאלענסקי.


עשה נא עמי טובה ותן את המכתב לה' רודערמאן אשר כתובתו נעדרה מידי, האיש הזה הרבה להלל ולפאר ולברך את שמך במכתבו אלי כי תפליא טובתך לו, ועל זאת שמח לבי כי אראה כי איש מכיר טובה הוא.

~~~~~~~~~~

 

מכתב האחד עשר    🔗

[לרד"ק]


ידידי הנכבד!


בדבר המאמר בהנ. פ. פ. הן גם בתחלה אמרתי כי יודע אני כי הרעדאקציאן שלח ידה במאמרך ותשנהו לא לטוב ואת תודתי אמנם? אתך לך מקרב לב כי דבריך עשו רושם, ובשבוע הזה מכרתי שלשה “התועה” על ידך.

צר לי כי משכת ידך מכתוב עוד אודות מכתבי השליח, אני לא אוכל עוד לכתוב בטרם כליתי את השנה הזאת.

בדבר הנאוועלא אשמיעך דבר כאשר בלבבי, כי לא כשפילהאגען אחשוב בדבר הספור וגם לא אחפוץ לצאת בעקבותיו, כי אמנם הספור הוא לא כמו שחשבו הצרפתים