מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

למשֶׁה מוֹנְטִיפְיוֹרִי

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לְהַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעוֹמֵד עַל עַמּוֹ

ר' משֶׁה מוֹנְטִיפְיוֹרִי כְּבוֹד שְׁמוֹ

“יִחְיֶה, יִרְבֶּה שְׁלוֹמוֹ” (לפ"ק).

בְּהַגִּישִׁי לוֹ אֶת סְפָרַי בְּבוֹאִי לֵרָאוֹת פָּנָיו

(ביום ה' י“ט תמוז תרל”ב בספ"ב).


כִּי תָבוֹא מוֹנְטִיפְיוֹרִי לִשְׁכּוֹן קִרְבֵּנוּ

תָּבוֹא גַּם שִׂמְחָה גַּם תּוּגָה בִּלְבָבֵנו:

עֵת עַל אוֹר פָּנֶיךָ נִשְׂמַח שָׂמֹחַ

לִבֵּנוּ בַּסֵּתֶר יִמַּס כַּמַּיִם,

בִּזְכוֹר כִּי עוֹד מָקוֹם תַּחַת שָׁמַיִם

שָׁם אַחֵינוּ נִרְדָּפִים עֲשׁוּקֵי-כֹח:

כִּי לוּ לֹא עָשְׁקוּ לֹא רַצּוּ עַמֶּךָ

לֹא חָרַדְתָּ מִיָּם בִּגְבוּרוֹת יָמֶיךָ.


אָמְנָם כֵּן, עוֹד יֵשׁ תַּחַת הָרָקִיעַ

אֶרֶץ בָּהּ שֶׁמֶשׁ-צְדָקָה לֹא תוֹפִיעַ,

כָּל יוֹשׁבֶיהָ פְּרָאִים זָקֵן וָנָעַר;

שָׁם תּוֹרַת הָאָדָם בְּרֶגֶל יִרְמֹסוּ

וּלְנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ יִרְצְחוּ יַחֲמֹסוּ,

דִּין לֹא דָנוּ בָהּ, אֵין מִשְׁפָּט בַּשָּׁעַר.

הָהּ, תּוֹלַעַת יַעֲקֹב, אַתְּ הַנִּרְמֶסֶת

עַל נְהַר דָּ נ וּ בָ ה בַּדָּם מִתְבּוֹסֶסֶת.


אַךְ מִנְּעוּרֵינוּ הִסְכַּנּוּ אֲנַחְנוּ

בִּי בַצַּר לָנוּ, הָאֵל בּוֹ בָטַחְנוּ

יָחִישׁ לָנוּ עֶזְרָה, יָקִים מוֹשִׁיעַ;

אִם צִדּוֹן וַעֲמָלֵק, עַמּוֹן וּפְלָשֶׁת,

אִם פִּרְאִי רוּמִינְיָה דּוֹרְכִים הַקֶּשֶׁת –

לֹא יָנוּם שׁוֹמְרֵנוּ וּבְעִתּוֹ יוֹפִיעַ.

אִם בּידֵי גִדְעוֹן אוֹ שִׁמְשׁוֹן יִשְׁלַח הַצֹּר

אוֹ מֵאִיֵּי בְרִיטַנְיָה בִּידֵי מוֹנְטִיפְיוֹרִי.


סַפֵּר מַעֲשֵׂיךָ לֹא אוֹאִיל כִּי נִּפְלָאוּ;

וּלְמִי אֲסַפְּרַם? וּלְכָל אִישׁ נוֹדָעוּ!

יֵדָעוּם יָמִין וּשְׂמֹאל, קֵדְמָה וְיָמָה,

יֵדָעֵם דֹּר הוֹלֵךְ, דֹּר יָבוֹא אַחֲרֵינוּ

נֵדָעֵם נַחְנוּ, גַּם הַגּוֹיִם סְבִיבֵנוּ;

עַל כֵּן יְכַבְּדוּךָ שָׂר מֵאַרְמוֹן, רָשׁ מִמְּאוּרָתוֹ,

יְכַבֶּדְךָ גַּם הַמְשׁוֹרֵר מִסֵּתר סֻכָּתוֹ.


אִם יָעָרְבוּ לָךְ שִׁירִים – אֵינֶנִּי יוֹדֵע!

אַךְ קוֹל יַעֲקֹב בָּזֶה אֲדֹנִי שׁוֹמֵעַ

וּשְׂפַת חוֹזֵי יָהּ, בָּהּ קָרְאוּ בַגָּרוֹן,

קוֹלָם חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, קוֹל בַּכֹּחַ

עַל גְּדוֹת הַיַּרְדֵּן, עַל מֵי הַשִּׁלֹחַ,

בֵּין אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן, עַל פִּרְחֵי הַשָּׁרוֹן;

בָּהּ צָלְלוּ בְּקוֹל בֹּכִים מֵיתְרֵי הַנָּבָל

מִבֵּין הָעֲרָבִים עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל.


בָּה גַּם אֲנִי עַבְדָּךָ חֶזְיוֹנִי חָזִיתִי,

עַל טוֹב עַמִּי שַׁרְתִּי, אֶל שִׁבְרוֹ בָּכִיתִי,

רִנָּתִי גַּם דִּמְעָתִי בִּסְפָרַי הוּצָקוּ.

קָטֹן אֲנִי וָדָל – לָךְ לֹא אֶעֳרוֹכָה,

אַךְ לֶאֱהוֹב אֶת עַמִּי גַּם לִי לֵב כָּמוֹךָ:

כָּאֵזוֹב כָּאֶרֶז עַל אִמָּם יִתְרַפָּקוּ.

וּלְמַעַן הַשָּׂפָה בָּהּ אוֹתָם כָּתַבְתִּי

קַבֶּל-נָא רָצוֹן שִׁירַי לָךְ הִקְרַבְתִּי.


יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

נעלמו

מאת שלום עליכם (זכרונות ויומנים)

שלום עליכם

[א]

איש קצר-הרגליים, אשר על כן קראו לו ‘טל ומטר’ – זה הוא מלמדנו הרב רב מוטל-ברוך והאשה מרת מאטל-ברכה, הארוכה מאוד, אשר על כן קראו שמה ‘שבת הגדול’ – היא אשתו הרבנית. ולהם בת בוגרת ששמה ציפורה שכבר הגיעה 1לפרקה, שערותיה צהובות ופניה נקוּדים וברוּדים, והיא יושבת וממתנת עד לאחר שלושים שנה – וגואל אין לה! והיא אוהבת מאוד את אביה וגם הוא אוהב אותה ונפשו קשורה בנפשה. והיא אוהבת מאוד אותנו, כל תלמידי אביה תינוקות של בית רבן, וגם אנחנו התלמידים אוהבים אותה, ונפשנו קשורה בנפשה. והיא יושבת וממתנת עד לאחר שלושים שנה – וגואל אין לה!

אבל לכל זמן ועת לכל חפץ… ובכן בא גם יומה הטוב של ציפורה ועוד מעט ואני אציג לפני, חביבי הקורא, את בן-גילה: בעל קומה גבוהה, פניו פני להבים, עיניו מפיקות רצון ושערותיו כבר הלבינו אף-על-פי שהוא צעיר לימים – זהוּ קלסתר-פניו של רב פייבל הרוכל דמתקריא אצלנו 'פייבל כל-בו '.

ולמה נקרא שמו ‘כל-בו’? על שם סלו. מפני שבסלו אתה מוצא מכל מה שהפה יכול לדבר: כפתורים גדולים וכפתורים קטנים, מחטים וצינורות של מחטים 2, חוטין של בד וחוטין של צמר, וַוין ובדי אריג ומצנפות, בורית ושמן המור ותמרוקי הנשים וכל מיני תכשיטין שבעולם.

אותו היום שהיתה באה השמועה שפייביל כל-בו בעיר, היה יום טוב לכל הבתולות והנשואות; ולנו הקונדסים תינוקות של בית רבן היה היום ההוא יום-טוב משנה: ראשית, מפני שפייבל כל-בו עם סלו הם יום-טוב בפני עצמם, והשנית – שכיוון שפייבל בכאן בוודאי ייפסק הלימוד על שעה ארוכה ויהיה לנו קצת חירות.

חירות על שום מה? מפני שרבנו רב מוטל-ברוך הוא איש שואף חדשות ואוהב לשמוע חדשות ממי שיהיה ובפרט מפי פייבל מוּדענו, כי מי כפייבל יודע לספר? הלא הוא העובר בסלו ערים וכפרים, מעבּרות ונהרות וימים רחוקים, מהתם להכא ומהכא להתם, ממזרח למערב ומצפון לים, והוא שומע ברוך השם חדשות חבילות-חבילות, אוצרות של חדשות, ואומן לספר חדשות, וכוח הסיפור – היא אומנות בפני עצמה, ולאו כל אדם ראוי לכך. וזה האיש פייבל הצטיין בזה עד למאוד.


  1. ftn2  ↩

  2. ftn3  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.