רקע
קלמן שולמן
הַכַּלִיף וְעַבְדוֹ
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

1

בְּשֶׁבֶת הַכַּלִיף חוסיין בן עלי עִם שריו ומיודעיו לאכל לחם, שפך אחד מעבדיו סף אֹרֶז רֹתֵחַ על ראשו, כי נִדחתה ידו. בשצף קצף התנשא הכליף ועיניו מְזָרוֹת זעם על העבד, אך העבד מִהר ויתנפל לרגליו ויקרא לפניו את המקרא הזה מספר הקוראן: “שערי גן עדן פתוחים לפני האיש המאריך אפו ומושל ברוחו”. והנה כרגע שָככה חמת הכליף, ויאמר: “שב אפי ממך”. אך העבד הוסיף לקרוא לפניו את אחרית המקרא ההוא, לאמר: “ולפני האיש הנושא עון ופשע וחטאה”. "אנכי מֹחֶה פשעך, וחטאתך לא אזכור עוד! " ענהו הכליף. אולם העבד הוסיף עוד לדבר: “האֵל הטוב אוהב את האיש המשַלם טובה תחת רעה” – –. וימהר הכליף ויושט לו את ידו ויאמר: “הנה אנכי משלח אותך לחפשי וארבע מאות אדרכמונים אשקול לך עוד מבית גְנָזַי”. ברגשי תודה אָחז העבד את רגלי הכליף ויאמר: “דִמְיוֹנְךָ אדוני כעץ עושה פרי אשר יַטה את צִלוֹ ויתן את פִּרְיוֹ גם לְעַז נפש אשר ישליך עליו אבנים” –.

המלצות קוראים
תגיות